תמר בלינדר, תלמידת תיכון בת 17 וחצי מנהריה, הייתה בדרכה לצפות בסרט יחד עם חברה ארתור ברזקין בקניון בעיר, בזמן שכלי רכב שנסע במהירות פגע בה בעוצמה ודרס אותה למוות. התאונה הקטלנית התרחשה לפני כשבועיים וחצי, אולם לטענת משפחתה - המשטרה לא מסרה להם דבר על פרטיה. "אמרו לנו שהכול בחקירה וזהו", טענו הוריה של בלינדר.
מאז 7 בספטמבר, סוף השבוע בו אירעה התאונה - התהליך מתנהל בעצלתיים. את הטלפון של הנהג הצעיר החשוד בפגיעה, שאולי ישפוך אור על נסיבות התאונה, פרקו רק יותר משבוע לאחריה.
התאונה התרחשה בסביבות השעה 19:00. רכב יונדאי בו נהג חייל צנחנים תושב נהריה בן 19, שנסע מהעיר דרומה לכיוון עכו, פגע בבלינדר וברזקין, שחיין מצטיין, פחות מקילומטר מהבית. "הם עלו על הגשר וכשירדו ממנו הם המשיכו דרומה", סיפר אביה של תמר, ארתור בלינדר. "הם הלכו על הדשא, כמה מטרים מהכביש, היא בכלל היתה בצד הפנימי, הרכב כאילו עקף אותם מימין ופגע בה בחלקו השמאלי, עלה עליהם. היא לא הספיקה להרגיש. בום וזהו. הוא התחיל לבלום אחרי שהוא פגע בהם. הבחור יצא לעזור, ניסה להחיות את תמר".
במשטרה דבקים בגרסה לפיה "מישהו ראה את השניים חוצים את הכביש". אלא שברזקין, שנפגע אף הוא בתאונה - דוחה את הדברים. "המשטרה משקרת", אמר לוואלה! NEWS. "שמעתי את הגרסה הזו והיא לא נכונה. גם לא הייתה לנו כוונה לחצות את הכביש כלל - משום שלא הייתה לנו סיבה. פשוט הלכנו ורכב הגיע מאחור ופגע בנו. זה קשה לשמוע שאומרים דברים לא נכונים. ברור שלמישהו יש אינטרס. אולי למישהו יש קשרים".
גם אלי אלקה, תושב נהריה שנסע ממש אחרי כלי הרכב הפוגע והיה הראשון שנכח בזירת התאונה, שלל את גרסת המשטרה לדברים. למרות שלחוקרים היה כל העת את מספר הטלפון שלו, שכן הוא גם מי שהזעיק את מד"א, הם כלל לא קראו לו. "אחרי החג הגעתי לבד לתחנה", סיפר לוואלה! NEWS. "הרגשתי שזו חובתי האזרחית למסור עדות. אמרו שהתכוונו לזמן אותי, אבל כשזה לא קרה אני הגעתי ביזמתי. זה מקרה קשה מאד. אני מאד הושפעתי ממנו. הרגשתי חובה לספר את מה שקרה".
באשר לטענות המשטרה - הוא הדגיש: "לא ראיתי אנשים שחוצים את הכביש. נסעתי בנתיב הימני, פתאום ראיתי רכב שזז הצידה, ונעצר חצי על השוליים. התקרבתי קצת וראיתי שני אנשים שנפגעו. היא (תמר) הייתה על השוליים. החבר שהיה איתה חטף מכה ברגל והלך לכיוון הדשא. ראיתי שהוא לא פצוע קשה אז התרכזתי בבחורה. התקדמתי, עצרתי לפניהם, התקשרתי למד"א, שמתי אורות חירום, הסברתי להם מה קרה, ירדתי מהמכונית ונתתי לה טיפול ראשוני, בדקתי שיש לה דופק וניסיתי לשמור ואז פתאום הגיעו עוד אנשים. אחר כך, גם הבחור שפגע והיה קצת בהיסטריה הוא ניסה לבוא ולעשות החייאה אז עצרתי אותו כי הוא היה קצת נסער. אחר כך הגיעה לשם גם אימא שלו שדיברה עם אנשים". הוא הדגיש כי טיפל בפצועה במקום בו נותרה אחרי הפגיעה, על השוליים. בזה הוא בטוח: "לא הזיזו אותה".
ברזקין הסביר כי עוצמת הפגיעה הייתה כה חזקה, כך שהוא עף הצידה למרחק של כארבעה מטרים, ואילו תמר למרחק של כ-20 מטרים על הכביש. "אני זוכר שלפני התאונה שמעתי את הרכב צופר, אבל אני לא יודע בוודאות אם זה הוא צפר", הסביר. "אני הטתי את הגוף חצי מבט כי שמעתי צפירה והוא פשוט נכנס והיה בום. הכול קרה מעבר לפס הצהוב, קרוב לשוליים. אין ספק. בין הדשא לקו הצהוב".
"התהפך עלינו העולם"
חובשים ופרמדיקים של מד"א שהוזעקו לזירת התאונה הגישו לשניים עזרה ראשונה ופינו את בלינדר במצב אנוש ואת ברזקין במצב קל למרכז הרפואי לגליל. בשבוע שחלף מרגע התאונה בה נפצעה באורח אנוש ועד למותה, היא הייתה מחוסרת הכרה. "היינו בדרך לראות את 'הנזירה', כי היא רצתה לראות סרט אימה, בפעם הראשונה בחייה", שחזר ברזקין. "בסוף זה נגמר ככה". ברזקין עצמו עבר בדיקות על מנת לאמוד את אופי הפגיעה ולמחרת הוא שוחרר. "נס של ממש", ציינה אימו שהוסיפה כי לא לגמרי התאושש ועדיין מתקשה להרדם בלילות.
בדירה בקומה הרביעית והעליונה של בנין המגורים הצנוע במרכז העיר, בבית של תמר, נותרו מי שתמיד היו סביבה, אימה אלכסנדרה, אביה ארתור, והאח בני-בנימין בן ה-12. את ההודעה על התאונה ששינתה את חייהם לעד, קיבלו ההורים בקרית ים, לשם יצאו לארוחת ערב משפחתית אצל הדודים. "בערך ב-20:00 התקשרו מבית החולים בנהריה ואמרו שקרתה תאונה ושנגיע כמה שיותר מהר. לא רצו לספר מה. הגענו והתהפך עלינו העולם", סיפרו.
היא טופלה בחדר הלם על ידי ד"ר מועאד פראג', סגן מנהל מחלקה כירורגית ב', ד"ר אנה וקרב, רופאה כירורגית וד"ר אמיר הדני, נוירוכירורג. לאחר מכן הועברה לטיפול נמרץ ילדים. הרופאים נאבקו להציל את חייה ובמקביל התפללו לשלומה ברחבי העולם כשהסיפור עבר מפה לאוזן. "נלחמנו עליה", סיפר אביה. "בדרך היו נסים, אבל בסוף יש מי שמחליט". יותר מאלף איש ליוו את תמר בדרכה האחרונה בהלוויה שהתקיימה בבית העלמין האזורי החדש של נהריה, מול נתיב השיירה.
מותה של תמר התרחש ימים אחדים לאחר ששבה ארצה מהמסע לפולין יחד עם חבריה לספסל הלימודים. "למדתי לעולם לא לקחת דברים כמובן מאליו, למדתי להתייחס לכל דבר כאילו זה היום האחרון", כתבה עם שובה. "זה היה מסע שמשנה צורת מחשבה, משנה נקודת מבט, משנה פרופורציות, משנה את דרך החיים. הכי חשוב: למדתי מי אני, מה אני ומאיפה באתי. למדתי את ההיסטוריה של העם שלי, למדתי על כל אותם שמתו בשביל שדבר יגרור דבר ואני אזכה לבית החם והמדינה שבה אני גדלתי וגדלה. שום דבר לא מובן מאליו, להעריך זה המפתח לאושר. למדתי שמשפחה זה מעל לכל, שחברים אמיתיים לא נמצאים בכל פינה, שמה שהחזיק אותי שמה היה הם, החברים". על החברים הוסיפה: "חזרתי מהמסע הזה יותר בוגרת, יותר אמפתית, יותר מבינה, יותר מקבלת, יותר יודעת מי אני ומי האנשים שסביבי".
היא הוסיפה וכתבה על החוויה העוצמתית בביקור במחנות ההשמדה ועל הרגע שבו הניפה את דגל ישראל. "את הגאווה ותחושת העוצמה והציונות הזאת אני לא מסוגלת לתאר במילים, תחושת הנפת הדגל במקומות הנוראיים האלו שבהם הפחד לומר שאתה יהודי ולהיות גאה בזה היה כל כך נוראי. אין סגירת מעגל טובה יותר". חבריה הוסיפה לתאר אותה כנערה חדורת אידיאולוגיה, ציונית בכל לבה. "כל הזמן עם הדגל. בכל מקום", אמרו. היא כבר החלה בהכנות לגיוס לצה"ל, והחלום שלה היה להתגייס למשטרה הצבאית החוקרת ואחר כך להמשיך בקריירה במשטרת ישראל. "בצה"ל רצו שתלך למודיעין, אבל לכל שאלה היא ענתה 'מצ"ח'", העידה האם אלכסנדרה. "היא הייתה ילדה של צדק. הכל היה שחור ולבן", הוסיף אביה. "היא תכננה להלחם עבור צדק בעולם".
בלינדר היתה תלמידה מצטיינת במגמה של תלמידים מצטיינים של "בית חינוך גליל מערבי", התיכון של ילדי המושבים באזור. לא בחירה טריוויאלית של ילדה מנהריה אבל זו היא רצתה ללמוד לצד רייצ'ל, נסטסיה וגלית, החברות שלמדו יחד איתה מכיתה א' בבית הספר היסודי-דתי. "רצינו להקנות לה ערכים יהודיים-ציוניים שאצלנו בילדות לא היו בבית", אומרים ההורים על הדרך החינוכית הזו. היא למדה במגמת תקשורת. כתבה בלוג. היתה דעתנית ושיתפה בעמדותיה והגיגיה את החברים והמשפחה. "היא היתה בוגרת מאוד", הסבירה האם. "נהגתי לדבר איתה בשפה רגילה תמיד. הייתה בינינו הבנה של בגובה העיניים. היתה אחראית מאד. סמכנו עליה בכל דבר".
בבית הספר דחו את "הגיבושון" שנועד לאחרי ראש השנה. תמונה גדולה של תמר קידמה את פני הבאים לתיכון. על לוח שהוצב שם התלמידים כתבו דברים לזכרה. "היא רצתה להספיק הכל, והיא הספיקה", הוסיף האב ארתור. חברים שלה מסכימים. "היא מיצתה את החיים. תמיד אנרגטית. עשתה מה שהיא רצתה".
המשטרה בתגובה: "הטענות שהוצגו מעידות על חוסר הבנה מוחלט בעולם החקירות"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לא ברור כלל על מה נשענות הטענות שעה שחקירת התאונה בה נהרגה תמר ז"ל לפני כשבועיים וחצי בלבד, עדיין מתנהלת במשטרה בימים אלו במקצועיות הראויה במטרה להגיע לחקר האמת ובקרוב צפוייה לעבור לעיון והחלטת הפרקליטות".
"לצערנו, הטענות שהוצגו מעידות על חוסר הבנה מוחלט בעולם החקירות, שכן תכליתה של כל חקירה משטרתית וגם חקירה זו - הוא הגעה לחקר האמת בלבד כשמשך החקירה לא יבוא לעולם על חשבון השגת תכליתה, תוך בירור העובדות, גביית העדויות ומלאכת איסוף הראיות", הוסיפה המשטרה.
במשטרה ציינו כי "משפחת המנוחה עודכנה בנסיבות התאונה בכפוף למגבלות החקירה ובהתאם להתקדמותה בתום השבעה, ובהמשך כמו בכל חקירה משטרתית אחרת- המשטרה תוסיף ותעדכן את בני משפחה בהתאם. אנו משתתפים בצערה של המשפחה ונמשיך לחקור את התאונה המצערת שהתרחשה החודש בכדי להגיע לחקר האמת, אולם נכון יהיה לא להסיק מסקנות מעוותות וחלקיות אודות החקירה טרם מיצויה בחלוף 19 ימים בלבד".