המשא ומתן בין חמאס לרשות הפלסטינית נכנס בשבוע שעבר לאחד העיקולים החדים ביותר מאז הצליחו המצרים להעלות מחדש את השיחות על המסלול. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן נפגש עם השגריר הקטארי מוחמד אל עמדי והסביר לו לפי הדיווחים בכלי התקשורת הפלסטינים שלא רק שאין בכוונתו להתפשר על עמדתו בנושא השליטה המוחלטת על רצועת עזה ופירוק חמאס מנשקו אלא שהוא יותר מרמז כי הוא מתכוון להטיל סנקציות כלכליות נוספות על הממשלה בעזה.
אחרי שהמצב הכלכלי ברצועה הידרדר בחצי השנה האחרונה לשפל חסר תקדים, ארה"ב קיצצה מאות מיליוני דולרים בתקציב אונר"א ועכשיו חרב נוספת מונפת מעל צווארם - אין לחמאס יותר מדי ברירות. עיניהם בשלב הזה נשואות לעבר כנס המדינות התורמות שעשויות לצמצם את הפער הכלכלי שנוצר ולסייע לאונר"א, זאת כדי למנוע כאוס ברצועת עזה. בנוסף לכך אנשי חמאס לא רוצים לשבור את הכלים כדי לשמור את מצרים כמתווכת, ולכן הם פונים להפעלת מנופי לחץ, במיוחד על ישראל בדמות הטרור העממי, תוך כדי משיכת תשומת הלב של כלי התקשורת הזרים.
החל משבוע שעבר קידמה ממשלת חמאס מספר צעדים להגברת החיכוך עם צה"ל. הצעד הראשון היה הקמת מאהל הפגנות חדש בפיסת חוף הנושקת לקו חוף זיקים, מול שובר הגלים. זאת נקודה מאוד רגישה, במיוחד שהיא קרובה אל המים מהם פשט כוח קומנדו פלסטיני על חוף ישראלי במבצע צוק איתן. כמעט מדי יום מתרכזות במקום הפגנות שמחייבות את צה"ל להעמיד צלפים על שובר הגלים החדש שנבנה במרחב.
בנוסף לכך, החלו בחמאס לארגן הפגנות לילות. לפי התקשורת הפלסטינית הן מכונות "יחידות הבלבול" ותכליתן להקשות על חיילי צה"ל בשעות החשכה. החל מהשעה 18:00 מתרכזים מאות פלסטינים, לכל היותר כאלף, במספר מוקדים לאורך כל רצועת עזה ומשליכים אבנים, רימוני רסס, בקבוקי תבערה, מטעני חבלה מאולתרים ובלוני גז, ויורים זיקוקים מסכני חיים ומפריחים בלוני תבערה. חלקם נועד להצית שטחים בישראל וחלקם נושא מטעני חבלה מאולתרים. במקביל, חוליות קטנות מנסות לחדור לשטח הישראלי כדי לעורר פרובוקציות. בחלק מהמקרים נרשמות הצלחות כמו במהלך יום הכיפורים. לפחות בשני מקרים פלסטינים חדרו לשטח ישראל, גנבו ציוד וחזרו לשטח הפלסטיני. הטרור העממי הלילי מסתיים לקראת חצות. ההפגנות מתפזרות ומתחדשות למחרת לאור יום.
במערכת הביטחון הדעות חלוקות: האם הטרור הלילי של החמאס הוא תוצאה של שחיקת ההרתעה או ניסיונות להפעיל מנופי לחץ על ישראל? כמו שהדברים נראים כרגע, לחמאס אין אף הישג ביד כדי לחזור אל הרחוב הפלסטיני בעזה ולהרגיע את השטח, ולכן הוא פועל בצורה מבוקרת. בפיקוד הדרום מגדירים את הפעילות הפלסטינית על הגדר כ"טקטית" למרות שהיא משדרת הידרדרות ביטחונית. כל עוד הטרור העממי מסתיים בקו הגדר ולא חורג מטרים בודדים מגדר המערכת, בצה"ל יש כוונה להכיל את האירועים ולבקר באופן צמוד את הירי על מפגינים. עם זאת, ברגע שמזוהים ניסיונות לחרוג מקו הגדר או לפגוע בתשתיות טכנולוגיות, לרבות הכלים ההנדסיים לבניית החומה התת-קרקעית, צה"ל מגיב בירי טנקים או בירי מהאוויר באמצעות כלי טיס.
זו השפה וזה שם המשחק: סבלנות. המטרה היא לחצות את השבועות הקרובים כדי לראות מי ימצמץ ראשון. האם הרשות הפלסטינית תיכנע ללחץ מארה"ב ומצרים ותתפשר במשא ומתן עם חמאס? האם הארגון יפנים שהוא חייב למסור חלקים גדולים מסמכותו לידי הרשות הפלסטינית? או שישראל תיאלץ בלית ברירה להגביר את היקף ומיקוד התגובות תוך כדי היערכות להידרדרות? בצה"ל מבינים היטב כי אם המצב יימשך כך, ולא יהיו שינויים כלכליים משמעותיים ברצועת עזה, החמאס ישקול ברצינות מתקפה על ישראל כדי להיחלץ מהביקורת מבית. גם לזה נערכים בצה"ל.
פרט לכוח צלפים ולוחמים ולכוח שריון שמוכן לכל אירוע על הגבול, קיימים כוחות עתודה בגבול ובעורף לכל תרחיש קיצוני, כולל אבטחת יישובים, גם בימים אלו. המסר שהועבר באמצעות המצרים לחמאס כולל אזהרות ברורות לא רק בעניין ההפגנות על הגדר, אלא גם באשר לניסיונות לפגוע בתכנית ההנדסית לבניית החומה או לכך שחמאס יאפשר לשליחים מטעמו לבצע פיגוע איכותי. התגובה של צה"ל לאירועים מסוג זה תהיה קשה, ובצה"ל לא שוללים את האפשרות שהצדדים יכנסו לסבב הסלמה קשה ורחב. כך בעצם הופכים השבועות הקרובים, תוך כדי החגים, למתוחים מאוד וצה"ל יידרש לתמרן: מצד אחד הוא אינו רוצה להיות זה שמפוצץ את השיחות בקהיר, אך הוא בהחלט מתכוון לבלום את הטרור על הגבול, בשיקול דעת וקור רוח.