האם החלה הספירה לאחור להדחתו של טראמפ? לא כל כך מהר

מי שקורא במרבית כתבות העיתונות האמריקנית או צופה במרבית ערוצי הטלוויזיה שם, יתקשה שלא לחשוב שימיו של דונלד טראמפ בבית הלבן ספורים. מילת המפתח היא Impeachment, כלומר הדחה בידי הקונגרס על-פי השיטה הקבועה בחוקה האמריקנית, שלפיה בית-הנבחרים מצביע ברוב קולות על הגשת כתב-אישום נגד הנשיא והסנאט מכריע אם להרשיעו או לזכותו. האבות המייסדים של ארה"ב החליטו מראש שהדחה של נשיא מכהן היא בראש ובראשונה עניין פוליטי ולא משפטי, ולכן ההחלטה צריכה להיות בידי אנשים פוליטיים ולא בידי בתי משפט ושופטים. לשיטה הזאת יש יתרונות וחסרונות, אבל היא בוודאי עדיפה מבחינה דמוקרטית.

ברם, הבחירות הקרובות לכלל מושבי בית הנבחרים ול-35 מושבים בסנאט מציבות הפעם את נושא הדחתו האפשרית של טראמפ באור מיוחד. במילים אחרות: אם יזכו הדמוקרטים בנובמבר הקרוב לרוב בבית-הנבחרים, גוברים הסיכויים שיוגש נגדו כתב אישום, אך לעומת זאת, אם יישמר הרוב הרפובליקני בסנאט, ומרבית הסיכויים הם שכך יהיה — ההדחה לא תצא לפעל. ההחלטה לא תמיד מוכרעת על-פי השיוך המפלגתי של חברי הבית או הסנאט: כפי שהראה בזמנו ניסיון ההדחה של הנשיא קלינטון, אפילו חלק מהרפובליקנים בבית התחתון חששו לתת יד להדחת נשיא מכהן, ומצב דומה שרר בסנאט. עם זאת, העוינות הקיצונית כלפי טראמפ מצד הדמוקרטים — ובפרט כשמדובר בנבחרים פוטנציאליים חדשים המזוהים עם האגף השמאלי של המפלגה — שיקולים מסוג זה עלולים להימחק. מצד המועמדים הנ"ל נשמעים אפילו קולות הזויים האומרים שאם לא יסתייע מסלול ההדחה, יש להעמיד את הנשיא למשפט פלילי — הליך שאינו תואם את הפרקטיקה האמריקנית.

השאלה החשובה באמת היא, כמובן, על שום מה בכלל מעלים את האפשרות להדיח את טראמפ מכהונתו? החוקה האמריקנית מייחדת את תהליך ההדחה בעיקר לפשעים שבוצעו במהלך כהונתו של הנאשם - הנשיא במקרה זה - וגם מפרטת את אופיים: "בגידה, שוחד או פשעים ועוונות חמורים אחרים". לגבי קלינטון בזמנו, פרשת מוניקה לוינסקי כנראה לא נראתה בעיני רוב חברי הסנאט כעונה על הקריטריונים הנ"ל, ולגבי טראמפ אין בשלב זה ראיות ממשיות לקנוניה שנרקמה כביכול עם רוסיה כדי לקדם את סיכוייו בבחירות לנשיאות - שזהו בעצם החשד העיקרי שנחקר על ידי התובע המיוחד רוברט מולר, שרק אם יוכח כנכון אכן תיתכן עילה מספקת להדחתו.

ומה עם כל ההאשמות האחרות וההרשעות הטריות של שני עוזריו הקרובים בעבר, ראש מערכת הבחירות שלו פול מנפורט ועורך דינו מייקל כהן, שלא לדבר על כל מיני שחיתויות כביכול? גם אם מדובר בעבירות שקשורות בו ישירות, כלומר שידע עליהן או אף הורה על ביצוען — תישאר השאלה אם ניתן לייחס אותן לתקופה שחלו עליה המגבלות בחוק הבחירות האמריקני. גם אם כן, באיזו מידה הן חמורות דיין כדי להדיחו מכיסאו?

בין אם ייקרא לכך "ציד מכשפות" או ניסיון לשנות רטרואקטיבית את תוצאות הבחירות, קשה שלא להתרשם שמתנהל מסע פוליטי ופסיכולוגי מאורגן ומתוזמר היטב נגד הנשיא, בעיקר באמצעות התקשורת, על ידי גורמים שונים בפוליטיקה ובכלכלה האמריקניות שחוששים פן מהלכיו עלולים לסכן את מעמדם ולהשמיט את אחיזתם בידיות ההילוכים של הפוליטיקה והמשק האמריקניים לטווח ארוך. מטרה נוספת: לפאר את תקופת כהונתו של קודמו אובמה. גם השיטה מוכרת — ולא רק מארה"ב: מבול בלתי פוסק של האשמות — בדוקות או בלתי בדוקות — העלאת פרשיות בלתי רלוונטיות מהאוב, הכפשת בני-משפחה וכיוצא בזה — במטרה ליצור אווירה ציבורית של אשמה המחייבת הרשעה והדחה. תוצאה נוספת של המסע נגד טראמפ היא טשטוש מכוון של חשיבות הצעדים המדיניים והכלכליים שלו כגון הצעדים נגד איראן; ההישגים במלחמת הסחר, בעיקר נגד סין; ההסכם המסחרי עם מקסיקו; הפעולה להעלאת התרומה הכספית לנאט"ו; העצמת כושרה הצבאי של אמריקה; הרפורמה המקיפה בתחום המיסוי וההצלחה המרשימה בתחום הכלכלה בכלל.

אפשר אמנם לטעון, במידה מסוימת של צדק, שלגבי תפוח האדמה הלוהט של סוריה, ממשל טראמפ טרם פעל בצורה מספקת כדי לתקן את הנזקים החמורים שנגרמו על ידי המחדלים של הנשיא אובמה, אך יתכן שטרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה. ואם טראמפ באמת "אשם" במשהו, זה הרי בכך שמתברר כל פעם מחדש שלא היה מספיק זהיר וחכם בבחירת חלק מעוזריו ויועציו - וזה אכן עולה לו ביוקר - אך בכך הוא איננו נבדל ממנהיגים רבים אחרים. בכל מקרה, הימים מעכשיו ועד לחודש נובמבר יהיו סוערים במיוחד בארה"ב. על-פי העובדות עצמן אמנם לא נראה שהתחילה הספירה לאחור לנשיאותו של טראמפ, אך המהומה בוושינגטון עלולה להשאיר סימנים גם על מערכות אחרות, כולל הבינלאומיות.