הסתדרות האחיות הכריזו היום (שני) על שביתה כללית של מערך האחיות בבתי החולים קופות החולים ומרפאות החוץ בעקבות האלימות כלפי הצוותים הרפואיים. בשעה זו נמשך המשא ומתן בין כהן לבין נציגי אגף האוצר ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. במשרדי האוצר והבריאות מנסים למנוע את השביתה הגדולה ולמצוא פתרון לדרישת האחיות.
כהן אמרה בשיחה עם וואלה! NEWS כי היא "נמצאת כעת בדיונים מרתוניים". לדבריה, "שמנו על השולחן את מה שהם חייבים לטפל בו במידי - העומסים הבלתי רגילים בבתי החולים, היעדר כוח האדם ויישום המלצות הוועדה למיגור הלאימות. הם מנסים למנוע את השביתה מחר אבל אני למודת ניסיון. עד שאני לא רואה את הכול בכתב עם תאריכים ותקציבים, נמשיך כמתכונן. אני לא מוכנה להתפשר על אלימות. אני רוצה שאחות תצא לעבודה ותחזור בשלום".
אירועי אלימות מדווחים לתקשורת ביתר שאת בשנתיים האחרונות, ולפני כשנה הוקמה הוועדה למיגור אלימות בבתי החולים בראשות פרופ' חיים מור יוסף, שהקמתה ופעולתה נחשפה לראשונה בוואלה! NEWS.
שלושה חודשים לאחר מכן הגישה מסקנותיה, שעיקרן הרחבת האבטחה בבתי החולים ובמרפאות, וכן הרחבת סמכויות המאבטחים הקיימים, הצבת שוטרים בחדרי מיון, אפליקציית לחצן מצוקה לעובדים והחמרת הענישה כלפי התוקפים. ואולם, דבר לא נעשה עד כה.
מאז נוספו עוד מקרים רבים של אלימות כלפי צוותי רפואה כשהאחרונים שבהם אירעו לפני שלושה שבועות, בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול שבירושלים, אז מטופל חבט באחות באגרופים והפיל אותה לרצפה, ובבית החולים איכילוב שבתל אביב - אז שתי נכדות של מטופלת שלא היו מרוצים מהטיפול בסבתם זרקו מחשב על ראשה, הפילו אותה לקרקע והכו אותה עד שהגיעו צוותי האבטחה.
בהסתדרות החליטו כי הם יוצאים לשביתה על רקע אי-קיום מסקנות הוועדה וההפקרות של המערכת אותם, לדבריהם. עם זאת, חצי מקופות החולים לא משתתפות בשביתה - "מכבי" ו"לאומית", שהודיעו כי השירותים יינתנו כרגיל וכי מערך האחיות לא ישבות.
"חשבתי שאני הולכת למות"
אביבה אילוז, אחות פסיכיאטרית בבית החולים כפר שאול בירושלים, הותקפה כמה פעמים בעבר, כשהפעם האחרונה קרתה לפני כחודש. "הנוהל שלנו בעבודה הוא לבדוק בכל שעתיים אם המטופלים במקום", סיפרה אילוז. "נכנסתי לחדר האוכל עם רשימת שמות, אני מקריאה ומהצד מגיע מטופל שלקח כפית חד פעמית והכניס לי בחוזקה לצוואר, הכפית נשברה ונשארה לו הידית עם חוד, הוא הכניס את זה כל כך חזק שלא הצלחתי לצעוק".
מטופל שראה את המקרה השתלט על התוקף וקרא לאנשי הצוות. "פחדתי לזוז וחשבתי שאני הולכת למות. חזרתי למחרת כבר לעבודה כי פחדתי על עצמי שאפתח פוסט טראומה, אמרתי לעצמי שאני חייבת ללכת למרות שבמשפחה ניסו לשכנע אותי לא ללכת, שאתפטר מהעבודה".
לדברי אילוז, "אני חושבת שבאותו הרגע הוא היה עושה את זה לכל אחד אחר שעמד שם. אני 31 שנה, ואני כל כך אוהבת את העבודה, המטופלים מגיעים מפורקים וחסרי אונים באמת, ואנחנו מטפלים בכל הנשמה אבל הבעיה היא שלא מגנים עלינו".
היא סיפרה כי "אין מקום לשים מטופל שמתפרץ או מכה, אנחנו לא קושרים משנת 2014, אבל אפשר לקשור במצב של אלימות מצב של סכנה לעובדים. צריך מאבטח למקרה אלימות שיגיב ראשון בזירה ולא צוות האחים והאחיות, המטופלים נרתעים ממאבטח יותר מאשר הצוות הרפואי".
אילוז סיפרה כי אין זה מקרה האלימות היחיד שבו נתקלה לאחרונה. לפני שלושה שבועות מטופל חדש הגיע ופרת ויכוח בינו למטופל אחר. "ניסיתי להפריד, הושבתי אותם במרחק אחד מהשני. החדש קם ונתן לי אגרוף בכתף. אני התפתלתי מכאבים על הרצפה. מטופל שהגיע לשם חנק אותו מאחורה והפיל אותו וככה השתחררתי".
האחות טענה כי "יש עלייה חדה באלימות של מטופלים, זה לא היה ככה, לפחות שנתיים-שלוש שאני מרגישה אלימות מאוד קשה. אנחנו מטפלים גם בתחלואה כפולה, רובם מגיעים מסוממים וגם הפרעות נפש ואז יש יותר אלימות".
היא הצדיקה את השביתה שעליה הודיעה הסתדרות האחיות, "סופסוף התפכחו. אני מקווה שמשרד הבריאות יבין את זה. אין לנו צוות, אנחנו עובדים עם 45 מטופלים ואנחנו רק חמישה אנשי צוות. אין מיטות, זה צפוף, למרות שיש לנו בניין חדש ויפה אבל זה לא עוזר כשאין אנשי צוות".
האחות רחלי ברוך מבית החולים שמואל הרופא שבבאר יעקב מאושפזת כבר חמישה שבועות במחלקה לטיפול נמרץ מאז הותקפה ומתאוששת מהפציעה הקשה. משפחתה מסרה כי "יש עוד תהליך החלמה ארוך לפנייה, אך כולנו מאמינים בה, מחזקים אותה ולא עוזבים אותה לרגע" וכי רחלי "מחזקת את ידם של הצוותים הרפואיים, האחים והאחיות במאבקם הצודק למיגור תופעת האלימות במרכזים הרפואיים". עוד נמסר כי המשפחה מודה לצוות הרפואי והסיעודי שטיפל בה וכן "לכל עם ישראל שהתפלל, דאג ושאל בשלומה".
"הייתי מכוסה בדם"
גם זינה רודף, אחות חדר ניתוח בבית החולים פוריה שבטבריה חוותה אלימות מצד טופלים במסגרת עבודתה. "הותקפתי לפני ארבע שנים, הייתי אחות מיון במשמרת לילה, הגיעה מטופלת שקיבלה מכה בראש וסבלה מחתך שהיה צריך לטפל בו, אני ורופא ניגשנו אליה, המטופלת היתה נסערת והרגענו אותה שנוכל לטפל בה. היא היתה דוברת רוסית אז הסברתי לה ברוסית מה אנחנו הולכים לעשות, היא קפצה מהמיטה, העיפה עליי מגש עם מחטים ובדיקות דם, קפצה ושרטה לי את הפנים ושברה לי את משקפי הראייה", סיפרה.
"לא הבנתי מה עבר לה בראש, אבל התגובה שלה היתה פתאומית, היא פשוט אמרה 'אתם לא נוגעים בי' ואז קפצה והתחילה להתפרע. הייתי מכוסה בדם והמטופלת הזאת הייתה נשאית של צהבת".
רודף סיפרה כי נאלצה לעבור סדרת בדיקות כדי לשלול הדבקות במחלה. "הזעיקו את המאבטחים, הם ניסו לדבר איתה ולהרגיע אותה והיא המשיכה לאיים עליי ועליהם ואחרי כמה דקות היא התחילה להיות אלימה כלפי המאבטחים ורק אז הזמינו משטרה.
האחות ספירה כי "גבו ממני עדות והמשכתי לעבוד עוד באותה משמרת מהאנדרלין, רק יום למחרת התחלתי לבכות בצורה שלא הצלחתי להשתלט על עצמי, כי עיכלתי מה שהיה שם. אני הלכתי למקום העבודה שלי וזה קרה לי. היו תקיפות מילוליות, זה אחת לכמה דקות במיון, זה לא משהו שלא הייתי רגילה אליו. הייתי בהריון באחד המקרים ומישהי אמרה לי 'אם את לא באה לטפל בי אני תוקעת לך סכין בבטן', אלו דברים חמורים אבל את לומדת להתמודד עם זה ולדעת להבליג ופשוט בשלב מסוים את מפסיקה להתמודד עם זה".
רודף סיפרה על אזלת היד של המשטרה לאחר התקרית, "הייתי שבוע בבית, עשו לי שיחות ונתנו לי תמיכה נפשית טובה מצד בית החולים אבל עשרה ימים לאחר המקרה התקשרתי למשטרה ונמסר לי שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור - פשוט כלום לא נעשה".
לדבריה, "היא עוכבה ללילה מעצר ושוחררה למחרת. זה פשוט זלזול בנו, תחושת בגידה. אנחנו באים ועושים עבודה לא פשוטה, אנשים צריכים אותנו ואנחנו עושים את זה מכל הלב ואני פשוט עצובה שרשויות אחרות לא מבינות את זה. משרד הבריאות צריך להתייחס לתופעה הזו בדחיפות, לעבוד על החמרת הענישה ולתגבר אותנו כדי לא להגיע למצבים הנפיצים".
"זה פשוט קורה כל הזמן"
עדי טננבאום, אחות חדר מיון רמב"ם זה שמונה שנים, סיפרה גם היא על שגרת העבודה הקשה. "הותקפתי מילולית פעמים רבות, זו פגיעה יומיומית, ברמה הפיזית - הטיחו בפני עגלת טיפולים. לפני שנתיים מישהו העיף עגלת טיפולים על אחות שהייתה בהריון והיא הפילה".
לדבריה, "אח במחלקה קיבל אגרוף לפנים ונגרם לו לנזק לרשתית העין - זה פשוט קורה כל הזמן. אלימות זה משהו שאנחנו עוברים ברמה היומיות, בעיקר הצוות הסיעודי שלנו, זה חלק מהרוטינה ,אנחנו אפילו לא מתלוננות כבר על זה".
גם על האלימות המילולית הקשה שלה זוכים אנשי הצוות הרפואי התלוננה טננבאום. "צריך לתת אזהרות או להרחיק כדי שלא יגיעו הדברים לאלימות פיזית. זה קורה לאנשים נורמטיביים, לא אנשים עם אופי אלים או פושעים. לצערי זה הלך והחמיר בתקופה האחרונה. זה תמיד היה, אבל על אלימות מילולית אף אחד לא מדבר. אנחנו שק חבטות".
טננבאום הקימה קבוצת תמיכה בפייסבוק לצוותי רפואה שחווים אלימות, יום לאחר שחבר לצוות שלה הותקף לפני כמה חודשים והופתעה מכמות המצטרפים - תוך יממה הקבוצה מנתה יותר מעשרת אלפים אחים ואחיות, עובדי מקצועות הפרא-רפואיים ורופאים שהיו חשופים לאלימות במחלקה כלפי הצוות המטפל ונפגעו מכך. "כשמישהו מפגין אלימות לא תמיד מרחיקים אותו גם אם הוא אלים פיזית - זה פוגע גם באוכלוסית המטופלים שמסביב".
שאול זקיף, אח מיון עיניים ואח אחראי מחלקת עיניים, יו"ר ועד האחיות בבית החולים אסף הרופא , סיפר על הרגע שבו הותקף בידי מטופל. "הייתי במחלקה הפנימית, פעילות עמוסה והרבה מאוד מטפולים, הגיעה חולת דיאליזה קשה. היא ניסתה להתאבד ולא יכולנו לתת לה לרדת מהמיטה, כשגיעה משפחתה היא טענה שהרבצנו לה". זקיף סיפר כי, "הם התחילו להשתולל ואחד מהם דחף אותי".
זקיף הוסיף כי "הכול קורה בגלל חוסר שביעות רצון ובגלל שמחכים הרבה זמן. בדרך כלל האלימות היא סביב המחלקות העמוסות - מיון, פנימיות, כירורגיות כלליות ואורתופדיות. שם מרבית המקרים, איפה שיש שאין כוח אדם". לדבריו, "למערכת נוח להפריד את סיפור האלימות מהעומס, כי ככה הם לא צריכים בעצם לתקן את הבעיה הבסיסית של מחסור בכוח אדם".
"צריך לתת תחושת ביטחון לצוותים אנחנו לא מוכנים להיות שק חבטות יותר. אנחנו לא אשמים במצב ואנחנו אלו שחוטפים בחזית, אלו סדרי עדיפות משובשים במדינה שלנו".