סופי זטיירט פותחת שקית של דובי כשרים ומציעה אותם ל -20 נערים גרמנים אחרים שישבו סביבה בכיתתם בתיכון. "הם באמת טעימים", אמרה הנערה בת ה-16 בחיוך מפתה. "דרך אגב, מישהו מכם יודע מה זה כשר?".
הסטודנטים מושכים בכתפיהם. רוב הנערים בני 17 בכיתה מעולם לא פגשו מישהו יהודי; בתיכון הם רק דיברו על יהודים מתים: ששת המיליון שנהרגו בידי הנאצים.
במשך שנים, הסתמכה הקהילה היהודית בגרמניה על ניצולי שואה כשגריריה. אלו ששרדו את הזוועה היו בעלי הסמכות המוסרית ללמד גרמנים צעירים על סכנות האנטישמיות ועל פשעי אבותיהם.
עם זאת, כשמספר הניצולים הולך וקטן, וכשתלמידי בתי הספר בגרמניה הם לפחות שלושה דורות קדימה מתקופת השואה, יהודים צעירים, כמו זטיירט, מקבלים את המושכות להעביר את המסר כים.
יותר מאשר לדבר על פשעי העבר, מעודדים אותם בתור מתנדבים בתוכנית לימודים בבית הספר להתמקד בחיים היהודיים בגרמניה כיום. התוכנית הושקה בשל החשש מהתגברות האנטישמיות בבתי הספר וברחובות הערים במדינה.
אל התכנית נכנסו זטיירט וחברתה לורה שולמן, שתי ילדות מברלין שרוצות לשנות את התפיסה הרווחת ולאתגר את הסטריאוטיפים כשגרירות הקהילה במאה ה-21.
הארגון היהודי המוביל בגרמניה, ההמועצה המרכזית של יהודי גרמניה, פתח בשנה שעברה את פרויקט החינוך. התוכנית וגם 90 הצעירים היהודים שגויסו אליה מכונים "ליקראתינוס", שם המבוסס על המילה לקראת בעברית ומתרגומה הרופף הוא "מתקרבים זה לזה".
"אני משתמשת בטלפון שלי גם בשבת"
במהלך ביקורן בתיכון בעיר לוקאו הכפרית, שנמצאת במרחק של כמעט מאה ק"מ מדרום לברלין, ניסו סופי ולורה לגשת אל חוסר הידע של התלמידים בפתיחות מרגיעה.
אחד מבני הנוער הרים את ידו ושיתף כי ראה פעם יהודים בחופשה באוסטריה - כולם היו עם גלימות שחורות, כובעים גדולים ופיאות, סיפר.
לורה - לבושה בג'ינס, קפוצ'ון אפור ונעלי ספורט - הסבירה שהיו אלו יהודים חרדים המקפידים על מצוות. היא סיפרה בקצרה מנהגים חרדיים אחרים, והסבירה כי מי ששומר שבת אינו שולח מסרונים או משתמש בסמרטפונים מהשקיעה ביום שישי עד יום שבת בערב.
"אני לא עד כדי כך דתיה", סיפרה לאורה, שנולדה בגרמניה להורים יהודים שנמלטו מרוסיה, אחרי שראתה את האכזבה על פניהם של יתר התלמידים. "אני משתמשת בטלפון שלי גם בשבת".
כחלק מההכשרה שלהם, הנערים היהודים המתדבים זוכים להכשרה בדיבור מול קבוצות, בהסברה על המסורת היהודית ועל התמודדות עם תגובות אנטישמיות אפשריות.
נשיא המועצה, יוסף שוסטר, אמר כי הוא חושב שהמיזם יוכל להיות מוגדר כהצלחה רק אחרי 80 הצגות מאחר שנערים יהודים ולא יהודים יכולים לתקשר באותה רמה. "כך, לדוגמה, יש את המחשבה שלכל היהודים יש אף ארוך, אבל כשהם פוגשים נערים יהודים הם מבינים שהם לא שונים מהם, שהם שומעים אותה מוסיקה, לובשים אותם בגדים ואז מוסרים כמה מחסומים".
הבעיה היחידה, אמר, היא שיש יותר בתי ספר המבקשים לקיים את הפרויקט הזה מאשר נערים יהודים המסוגלים להעביר אותו.
אוכלוסיית גרמניה, המונה 82.8 מיליון נפש, כוללת כיום רק 200 אלף יהודים. בברלין יש את הריכוז הגדול ביותר, כ-40 אלף. לפני שעלו אדולף היטלר ומפלגתו הנאצית לשלטון, מתנה אוכלוסיית גרמניה קהילה יהודית בת כ-500 אלף איש. רוב היהודים כיום בגרמניה הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, שנקלטו לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989, כמחווה על פשעי השואה.
בעוד שאנטישמיות קיימת באירופה במשך מאות שנים, בשל טענות של הכנסייה בכך שהיהודים אשמים במותו של ישו, גל המהגרים לגרמניה ממדינות המזרח התיכון סיפק מקורות חדשים לליבוי התופעה, כמו הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. לפי משרד הפנים, ב-2017 התקבלו במשטרה דיווחים על 1,453 תקריות אנטישמיות - ארבעה מקרים ביום.
הופעתה המחודשת של האנטישמיות בגרמניה מעוררת דאגה. לפי וונזל מיכלסקי, ראש הסניף הגרמני של ארגון משמר זכויות האדם, בנו הוטרד בצורה כה רבה על היותו יהודי בבית ספר ציבורי בברלין, עד שהוא נאלץ להעבירו לבית ספר פרטי. "האנטישמיות הזדחלה בחזרה לחיי היומיום וזה מזעזע לראות עד כמה אדישות יש כלפי זה", אמר.
"בקושי ידעתי משהו על יהודים"
סופי ולאורה, שלמדו בתיכון יהודי בברלין, אמרו כי הן לא נתקלו במפגשים שליליים בתור מתנדבות, אך הן נוקטות משנה זהירות בחיי היומיום שלהן בחשיפת זהותן היהודית.
בחזרה לתיכון בלוקאו, הנערות סיפרו לכיתה כי הוריהן מזכירים להן באופן קבוע לא לענוד מגן דוד בציבור או כל דבר אחר שעשוי לזהות אותן כיהודיות. אחרי שהשיעור הסתיים, אניקה וונדט, בת 17, הודתה לנערות.
"בקושי ידעתי משהו על יהודים עד הבוקר הזה", אמרה. "תודה על כל שסיפרתן לנו על החתונות שלכם, על החגים שלכם ומה אתם כיהודים חושבים על החיים אחרי המוות". אחרי שעצרה לרגע, הוסיפה וונדט: "מה שאני באמת לא מבינה זה אנטישמיות. באמת, אין שום דבר בכם שמישהו צריך לשנוא בשום דרך. אני לא מבינה את זה".