דורות של לוחמי צה"ל ששירתו בדרום רצועת עזה מאז נסיגת ישראל מסיני ועד ההתנתקות ב-2005 זוכרים את המראות של בתי רפיח המצרית, ממש מעבר לגבול, מצדו השני של "ציר פילדלפי". עיר עם אלפי בתים ועשרות אלפי תושבים, בדואים, מצרים ופלסטינים, שהתגוררו בצפיפות ולרבים מהם היו קשרי משפחה עם המשפחות שהתגוררו ברפיח הפלסטינית - אך רפיח המצרית אינה קיימת עוד.
העיר הגדולה הזו, שנחשבה למרכז העירוני של צפון מזרח סיני, נמחקה מעל פני האדמה במסגרת תכנית של הצבא המצרי לטהר את אזור הגבול עם רצועת עזה מתושבים ובתים כדי למנוע הברחות. אין מדובר ביוזמה חדשה. כבר לפני כארבע שנים הכריזו המצרים על כוונתם לעשות זאת. כיום, לאורך כל הגבול בין מצרים לרצועה, הצליחו המצרים להקים פרמטר, שטח נקי מתושבים ובתים, ברוחב של כ-3.5 קילומטר.
במילים אחרות, בלי בג"ץ ובלי בצלם, עשו המצרים טרנספר לעשרות אלפי תושבים, במסגרת מלחמתם בשלוחת ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בסיני ובהברחות מעזה ואליה.
הסיפור של רפיח המצרית הוא רק דוגמה לפעולות הרבות של השלטונות המצריים ברחבי סיני, שלמרבה ההפתעה, ואולי רק באופן זמני, הצליחו לייצב את המצב הביטחוני בחצי האי אחרי שנים של מלחמה קשה ועקובה מדם. מספר ההרוגים בקרב חיילי צבא מצרים והתושבים ירד פלאים וכך גם מספר התקריות הביטחוניות בסיני בשבוע ממוצע.
רק לפני פחות משנה, בנובמבר, נרשם שיא חדש של זוועה בפיגועים של דאעש באזור. עשרות מפעילי המחוז הסתערו על המסגד הסופי רודה שבעיירה הקטנה ביר אל-עבד, ממערב לאל-עריש, בשעה שהיה מלא במתפללים. יותר מ-300 אנשים נטבחו בפיגוע הקשה בתולדות מצרים. נדמה שלאחר של שנים של מדיניות צבאית מהוססת, הפיגוע הנורא גרם לנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי וצמרת הצבא שלו לעבור לפעילות תקיפה במיוחד בסיני. הצבא, לאחר תגבור כוחות משמעותי בהסכמת ישראל, יצא ל"מבצע סיני 2018", נכנס לשלל כפרים ועיירות שלדאעש הייתה בו אחיזה, והצליח לטהר אותם מנוכחות אנשי הארגון.
עם זאת, אי-אפשר לייחס את ההצלחות המבצעיות הללו רק לפעילות צבא מצרים. הוא אמנם נהנה מכוח אדם גדול יותר, אמצעים טכנולוגיים מתקדמים שמייצרים מודיעין ושיתוף פעולה ביטחוני הדוק עם ישראל, אך גם למחוז סיני יש את החלק שלו במצב החדש. הסיוע מבחוץ נעצר מהסיבה הפשוטה שדאעש כמדינה שבירתה א-רקה הושמד. אין עוד "מפקדה" בסוריה שמסייעת בשעת הצורך. הארגון עבר לעבוד בין הצללים, עם נוכחות דלילה בסוריה וקשיים של ממש בסיוע לשלוחות השונות.
כמו כן, הכניסה של פעילים זרים, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר, גרמה לשינויים בדפוס היחסים עם האוכלוסייה המקומית. מחוז סיני תמיד נשען על פעילים בדואים בני השבטים המקומיים כמו הסווארקה והבריקאת. אלא שהתחזקות הגורמים הזרים במחוז, גרמו לפעולות אכזריות במיוחד נגד האוכלוסייה המקומית ובכלל זה נגד חברי שבטים שהיו נאמנים למחוז.
לדוגמה, פעילי דאעש רדפו והענישו מבריחים וסוחרים שהעבירו סיגריות לרצועה באמצעות המנהרות. הדבר יצר מתיחות של ממש ואף פעולות אלימות משני הצדדים, בעיקר מקרב הבדואים שראו כיצד הענף שממנו התפרנסו נמצא בסכנה. כך רבים מבני חצי האי פנו נגד דאעש וסייעו רבות למאמץ של הצבא המצרי לייצר מודיעין.
גם הלחץ המצרי הכבד על הנהגת חמאס בעזה הביא לשינוי בדפוס היחסים בין חמאס ודאעש. לפתע פתאום, חמאס התנער מהקשר עם הפעילים שבעבר היו אורחים קבועים ברצועת עזה. הארגון אף העביר מידע למצרים על פעילים שלו שחצו את הגבול לסיני כדי להצטרף לאנשי "המחוז". כך גם הצעד הזה הוביל להיחלשותו של דאעש בחצי האי.
חופי סיני, ככל הנראה, עוד לא בטוחים, על אף שרק בפסח האחרון בילו 15 אלף ישראלים (יהודים) בחופי הים האדום בחצי האי. מאות מאנשי דאעש בסיני נהרגו בחודשים האחרונים בארגון שבסך הכל מונה כאלף לוחמים. ואולם, הארגון ואנשיו ממשיכים כל הזמן בניסיונותיהם לגרום נזק כבד לכלכלה המצרית דרך פגיעה בענף התיירות. וגם בימים אלה מצליח להמשיך למצוא מתנדבים חדשים שיצטרפו לארגון.
בנוסף לכך, הפתרונות לטווח ארוך לבעיית המשילות המצרית בסיני, לא נמצאו בשלב זה. בשלב מסוים, לאחר יציאת הצבא מסיני או צמצום כוחותיו שם, ההרס שגרם בשלל העיירות והכפרים שבהם פעל צפוי לחזק את הגורמים האסלאמיסטיים בחצי האי ולא להחלישם.
