(בווידאו: צבא מצרים הכריז על מבצע נרחב נגד דאעש, פברואר 2018)
משהו בסיני התעורר מחדש בשבוע האחרון והחזיר אותה לכותרות האזוריות. טורי השריון והנגמ"שים של צבא מצרים, שהתרכזו במשולש הגבולות של מצרים-ישראל-רצועת עזה, עוררו זיכרונות מהמלחמה של פעם, אותה מלחמה עקובה מדם שהתרחשה ביום הכיפורים.
עם זאת, הפעם הסיפור אחר לגמרי. צבא מצרים נערך למבצע רחב היקף נגד קני טרור של דאעש, "המדינה האסלאמית", שהחלו להתקדם אל גבול ישראל ממחוז סיני. בשונה מהעבר, הפעם מתקיים בין הצבאות שיתוף פעולה עדין למען האינטרס המשותף: יציבות הגבול.
לפי פרסומים זרים, בעבר כלי טיס ישראליים תקפו יעדי טרור בסיני. צה"ל ערוך גם בימים אלו לכל התפרצות, תוך שהוא מגביר ערנות ודריכות לאורך הגבול, ומקיים פעילות הנדסית קבועה כדי להקים מכשולים שימנעו חדירות בהפתעה גמורה.
תנועת המלקחיים הזו של הצבאות עשויה להביא למצב שבו פעילי דעאש במחוז סיני תוקפים את ישראל כמוצא אחרון, או תוך כדי הימלטות לשטחה במסגרת פעולת בריחה מכוחות מצרים מאסיביים. קיים חשש נוסף: האש תזלוג ותפגע ביישובים ובמוצבי צה"ל הסמוכים, ויש לא מעט כאלה. תרחיש קיצוני במיוחד הוא שחמאס ינסה לשחרר קיטור באמצעות פיגועים מסיני לכיוון ישראל, במידה והמהומות בגבול הרצועה יתדרדרו, וצה"ל יתקוף מטרות בלב עזה. סיבוב גדול מדי? לא ממש, במיוחד כיוון שהתרחיש הזה כבר אירע בעבר.
הדי הפיצוצים הם רק הפרומו
למרות המתיחות בין חמאס לדאעש במחוז סיני, לא מעט מפעילי הארגון האחרון הם ילידי עזה המחוברים בטבורם להויה ברחוב הפלסטיני. בעבר היה ביניהם קשר מובהק: הברחת אמצעי לחימה מלוב דרך סיני והמנהרות בציר הפילדלפי לעזה עבור חמאס, שבתמורה העניק סיוע לדאעש בדמות אימונים, הכשרות, ייעוץ, תכנון פיגועים ומתן מעשר מהתחמושת ומאמצעי הלחימה המוברחים. זאת, בנוסף לפינוי פצועים, טיפול רפואי בעזה ושיקום שלהם.
בימים האחרונים נשמעו הדי פיצוצים במשולש הגבולות שבין הרצועה לבין שתי המדינות, אך לפחות לדברי גורמי צבא בפיקוד דרום מדובר בפרומו לקראת מבצע רחב מאוד שתכליתו כתישה. זו השיטה המצרית: לפעול בעוצמה, גם אם הפגיעה איננה מדויקת, וגם אם היא מצרפת למעגל הטרור כאלה שעד אתמול היו אזרחים תמימים.
תשתיות הטרור הללו בסיני התפתחו בין השנים 2004 עד 2007. חלק מגורמי הצבא טוענים כי הזרעים לטרור המודרני במרחב התפתח בכלל בשנות השמונים, כשחוליית מחבלים פלסטינים חדרה מסיני לשטח ישראל. חברי חולייה זו חטפו רכב צבאי מארבעה קצינים בלבוש אזרחי, השתלטו באמצעותו על אוטובוס של הקריה למחקר גרעיני ואיימו לרצוח את נוסעיו אם לא ישוחררו לאלתר אסירים ביטחוניים שכלואים בישראל.
השבטים הבדואים, שהוגדרו כתחתית החברה המצרית - אם בכלל, ולאורך השנים עסקו בעיקר בהברחות, הרימו את ראשם והפכו לאכסניה לאותם פעילי טרור. בתחילת התהליך היה מדובר בחוליות קטנות, אך התופעה התפתחה והפכה להיות אתגר משמעותי עבור צבא מצרים. התקפות מאורגנות, פיגועי תופת אדירים, טבח של שוטרים מצרים, התקפות על מסגדים ועל אוכלוסייה תמימה - כל אלה מהווים השפלה עבור המשטר המצרי.
ראשי המודיעין המצרי החלו לבקר באופן תדיר את ראשי השבטים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי; מודל השבט נסדק והצעירים שחיפשו משמעות ואתגר לא הקשיבו לשייח'ים, בלשון המעטה, ובנו להם חיים משלהם בצל אידאולוגיה קיצונית. גם האורבניות שהחלה להשתלט על מרחבי המדבר של סיני הפכו לקושי שאיתו הצבא המצרי לא בהכרח ידע להתמודד. מה שצה"ל עשה במבצע חומת מגן בסמטאות מחנות הפליטים של הגדה המערבית, החל צבא מצרים ללמוד בשנה האחרונה, והתוצאות בהתאם.
הצבא המצרי ניסה לכפות בריתות עם ראשי השבטים, כמו בגבול בין מצרים לבין לוב. שבט טראבין שילב זרועות עם צבא מצרים נגד דעאש, אך ראשי שבט עסוורקה הגדול ביותר רמזו כי האירוע לא בשליטה וחלק מבני השבט הצטרפו לרעיון הג'יאהד ותמכו בו.
כשהקיצוניים הפכו לגוף אחד
עד שנת 2000 השתררה חילוניות גמורה במרחבי סיני. בשנת 2004 ניתן האות הראשון לשינוי: סדרת פיגועים בסיני שכללה שלוש התקפות מכוניות תופת נגד מוקדי תיירות. 34 אזרחים נהרגו ו-171 נפצעו, חלקם ישראלים.
נשיא מצרים דאז, חוסני מובארק, הכריז על הטרוריסטים מלחמת חורמה. חלקם נהרגו בקרבות בטווח קצר וחלקם נעצרו ונשלח לכלא. בינואר 2011 התעורר התחום מחדש בזמן שהיציבות במצרים מתערערת אסירים נמלטו מבתי הכלא, צינור הגז מסיני לירדן הפך יעד להתקפות טרור. כבר אז היה ברור כי השהייה בכלא הפכה את הבדואים מסיני לקיצוניים יותר משהיו. אלקעידה והג'יאהד העולמי התחלפו ברעיון הרצחני של קבוצות סלפיות, שייצרו סדר חדש.
באוגוסט 2011 הפכו אותם פעילים הקיצוניים לגוף אחד. הגרעין המרכזי של הג'יאהד העולמי כונה "אנסאר בית אל מקדס". הנהגת הארגון העבירה מסר לשאר החוליות בסיני - תצטרפו אלינו או שנפרק אתכם.
אחרי יישור הקו הגיע פיגוע עין נטפים. באוגוסט 2011 ביצעו חוליות של הארגון, פעילים לא מוכרים למודיעין הישראלי, התקפת טרור משולבת בה נהרגו שבעה אזרחים וחיילים ישראלים על גבול ישראל סיני, ועשרות נפצעו. באותו היום תקף צה"ל בתגובה יעדים ברצועת עזה. היה זה פיגוע ההכרזה של הארגון, ורק לאחר חצי שנה הארגון הפיץ סרטון בו לקח אחריות על הפיגועים.
בדיעבד התברר כי אנסאר בית אל מקדס נתמך על ידי ארגוני טרור בעזה. בשנת 2012 בוצעו כמה פיגועים של אנסאר בית אל מקדס ובהם חטיפת נגמ"ש מצרי בידי פעילי הארגון, שחדר לשטח ישראל ונעצר על ידי כלי טיס וטנק שדלקו אחריו. בהמשך בוצעו שני פיגועים נוספים, באחד מהם נהרג נתנאל יהלומי, לוחם צה"ל ובשני בוצע ירי לעבר אוטובוס מדרום להר שגיא. בשנת 2013 התרחש פיגוע ירי נוסף לעבר כוחות שביצעו עבודות הנדסיות לבניית גדר המערכת.
מאז לא היו פיגועים של ארגון אנסאר בית אל מקדס, למעט שיגורי רקטות. הם עסוקים בלחימה נגד המשטר המצרי, וכחלק מחישוב המסלול מחדש, הם מעדיפים להניח את ישראל לעת הזו בצד.
עלייתו של דאעש
באוקטובר 2014 עלתה המדינה האסלמית. הארגון כבש שטחים מבגדד ועד דמשק, ו"דעאש" הפך מותג בעולם הערבי בפרט ובעולם בכלל. רעיון הג'יאהד העולמי, הקיצוני מאוד, שמקבץ סביבו פעילים מכל רחבי העולם פרח. ארגון אנסאר בית אל מקדס נשבע אמונים לדעאש בעקבות ההילה והכוח שהוא משך אחריו. בתמורה הוא קיבל כסף, אמצעי לחימה והקצאת פעילים בסיני.
כשהאבק שקע התבררה האידאולוגיה של הארגון הקיצוני בסיני, שהפך להיות אחד מהאתגרים המורכבים ביותר עבור הצבא המצרי: לא נלחמים במערב ולא ביהודים, אלא עסוקים במיגור משטר אסלאמי חילוני ונלחמים במשטרים ערביים - עיראק, סוריה ומצרים. עם זאת, הכול נפיץ והמציאות יכולה להשתנות ברגע. במיוחד אם דאעש ירגיש שאין לו מה להפסיד.
בשנת 2014 הצטרפו לשורות דאעש בדואים בני השבטים בסיני. בהמשך הגיעו פעילים מרצועת עזה, חלקם פורשי חמאס שרצו להילחם ופעילים ממצרים שהזדהו עם האידאולוגיה הקיצונית המתפשטת ברשתות החברתיות.
בחודשים האחרונים התפרסמו סרטונים שבהם נשמעים פעילים מדברים בשפה הרוסית עם ניב צ'צ'ני. הרעיון לייבא פעילים מאזורי לחימה אחרים מעביר רעד בצד המצרי והישראלי. השאלה הגדולה שבה מתחבטים ארגוני הביון היא האם תהיה הגירה של פעילי ג'יהאד עולמי זרים מעיראק, סוריה ואפגניסטן לסיני? דבר אחד ברור: דעאש במחוז סיני הוא ארגון לומד ומשתפר. הוא מסב אבדות כבדות לצבא מצרים. חלק גדול מאוד מהפעילים, המונים בסך הכול כמה מאות, שינו את מראם, מגלבייה וסנדלים למדי צבא ונעלי הרים.
העם המצרי עסוק בעניינים אחרים
בין השנים 2015 עד 2017, פעילי דאעש במחוז סיני הצליחו להרוג מאות חיילים מצרים. היקף הרוגים בגסדר גודל כזה, שבכל מדינה מתוקנת היה מוציא את העם לרחובות, לא הצליח לחולל סערה למעט הפגיעה בגאווה וביוקרה של צבא מצרים, שמתקשה מאוד בלחימה מול פעילי הארגון.
העם המצרי, שמונה כמאה מיליון אזרחים, עסוק בעניינים אחרים: קיום, קיום וקיום. מסתבר שחצי מיליון תושבי סיני לא באמת מעניינים את אזרחי מצרים. למרות זאת, עדיין מרחף החשש האמיתי שפעילי הארגון ינסו להרחיב את זירת הפעולה ללב מצרים ולא יסתפקו ביעדי הצבא המצרי ותומכיו בסיני.
למרות הביקורת הקשה נגד צבא מצרים, היחידות המיוחדות הצליחו לקצור הצלחות. בשנת 2015 מנע צבא מצרים את כיבוש אזור שייח' זווייד בהתקפה משולבת. בשנת 2017 הסיפור כבר היה אחר לגמרי, כשדעאש במחוז סיני יצא להתקפות משולבות. אש קרובה, מטענים, ירי מנגד, טילי נ"ט, פשיטות, לקיחת שלל וחטיפות - נשמע מוכר? עד לאחרונה היועץ הכי משמעותי לארגון היה ארגון החמאס.
ב-7 ביולי 2017 יצא הארגון הרצחני להתקפה שבמסגרתה פעילים פתחו בירי שהוגדר כאש תופת על מוצב מצרי בעין נג'יזאת, על גבול שבט טראבין. בהתקפה שולב גם רכב תופת. לאחר מכן חמושים הסתערו באמצעות כלי רכב על עשרות לוחמים של גדוד קומנדו מצרי. אחת לחודש הצליחו פעילי דעאש להוציא לפועל פיגוע רצחני משמעותי בין שייח' זוויד לאל-עריש.
בנובמבר 2017 רשם דעאש במחוז סיני פרק חדש בטרור הקיצוני. פעיליו כיתרו מסגד מהזרם הסופי והרגו יותר מ-300 אזרחים. מדובר בזרם שמנהגיו כוללים ריקודים וטקסים רוחניים, ולכן פעילי דאעש רואים במאמיניו כופרים. ממדי הפיגוע הרצחני הבהילו את פעילי הארגון, שעד היום אף אחד מהם לא לקח עליו אחריות.
נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי, איש צבא ביסודו, הבין כי האש מסיני עלולה לשרוף את הכיסא שעליו ישב והדיח את הרמטכ"ל המצרי. הרמטכ"ל הנבחר קיבל הנחייה מא-סיסי לחסל את דעאש במחוז סיני. א-סיסי נתן לו שלושה חודשים. בינתיים הוא לא עמד ביעד, אך בהחלט ביצע מפנה בלחימה.
פחות התקפת זעם לכל עבר, פחות פגיעה באזרחים
צבא מצרים החל במבצעים מוגבלים וכפה על פעילי דעאש לחיות במנוסה, כך שהם לא מאפשרים להם לעסוק בתכנון פיגועים גדולים. בחודשים האחרונים סוכל בהצלחה פיגוע נגד גדוד 101 של צבא מצרים, אך פעילי דעאש לא מיהרו להרים ידיים וביצעו ירי טיל קורנט לעבר מסוק של שר ההגנה המצרי ושר הפנים. שתי הדמיות החזקות ביותר במצרים אחרי א-סיסי כמעט חוסלו, אלא שהם לא עלו למסוק. לו היה הפיגוע מצליח? היה לזה אפקט משמעותי על רמת הביטחון המצרית ובטח על מעמדו של א-סיסי.
צבא מצרים התחבט בשאלה מדוע הוא איננו מצליח לרסק את התופעה שנקראת דאעש מחוז סיני. עד לפני כמה שנים, הצבא המצרי לא באמת התמחה בלוחמת גרילה. רק לאחרונה הוא החל לפתח דוקטרינה יסודית שתחליף את התקפות הזעם של היחידות שהמטירו אש מכל עבר על אזורים שהיו חשודים בתמיכה בפעילי דאעש.
במקום זאת, הוא עבר להתאמן על צ'ק פוסטים, אבטחת צירים ומוצבים, על שילוב בין אש לבין מודיעין מדויק ועל ניסיונות לכתר שטחי אוכלוסייה מבלי לפגוע באזרחים תמימים. רק בשנה האחרונה הוא החל להפעיל כלי טיס לא מאוישים חמושים. מוצבים ותשתיות תצפית ואיסוף מודיעין הוקמו לאורך הגבול, בדומה לדפוס הפעולה של צה"ל. ההתרעות מפני פיגועים ממשיכות להגיע לגורמי המודיעין.
אחד האתגרים הוא עצם העובדה שדעאש במחוז סיני אינו שולט בשטח, לא בכפר ולא באזור גיאוגרפי מוגדר, אלא נע ממקום למקום כמו רוח רפאים. הארגון נחשף לפרקי זמן קצרים, מבצע תקיפה ממוקדת ונעלם. רוב הזמן הוא בתנועה באמצעות כלי רכב קלים ואופנועים, וישן לרוב באוהלים.
כבר עכשיו ברור כי צבא מצרים מתקשה להנחית על דאעש מכת מחץ, ולכן הוא עבר לכיתור מרחבים ממוקדים ולניסיונות למנוע לחימה. על אף שלדעאש במחוז סיני יש שדרת פיקוד גלויה, לא מעט שחקנים מעורבים בפעילות בסיני וצבא מצרים יתקשה לטפל בתופעה שהפכה לכוח קבוע בשטח. לשם כך תידרש פעולה רחבה ומשולבת לאורך זמן. המתקפה על דעאש במשולש הגבולות החלה לפני ימים אחדים - אך זו רק ההתחלה.
במקביל, הודיעה לשכתו של נשיא מצרים על כוונה להשקיע 15 מיליארד דולר בסיני עד שנת 2022. איברהים מחלב, יועץ הנשיא, הודיע כי במסגרת פרויקט לאומי מצרי יוקמו כבישים חדשים, מגורים, תעשייה, ארבעה מתקני התפלה, בתי חולים ותשתית ביוב. לא ברור מאיפה הכסף אבל הפער מעיד על האתגר שעוד צפוי לצבא מצרים ומן הסתם גם לצה"ל. כל עוד אזור סיני סובל ממצוקה כלכלית, וחלקים ממנו סובלים ממשבר הומניטארי, האתגר הזה ילווה את הצבאות לפחות לשנים הבאות.