תנו לטבול בשקט: הצעירות שנלחמות על הזכות לטבול בטבע

במשך חודש מגיעים מדי יום שישי שוטרים למעיין איתמר שנמצא בדרום ירושלים. הם לא מגיעים כדי להירגע וליהנות מהמים הקרים בימים החמים, אלא כדי לשמור על מי שמגיעים - ומגיעות - למקום במסגרת המחאה נגד הדרת נשים מהמעיינות באזור ירושלים.

היוזמה למחאה נולדה לאחר שכמה נשים תיארו כיצד גברים שהגיעו לטבול במעיינות באזור ירושלים דרשו מהן לעזוב או אמרו להן כי "אינן צנועות" ועליהן להתלבש. אליה בן-הרוש פרטוש מספרת כי הגיעה לפני כמה חודשים יחד עם אחותה וחבר נוסף למעיין ליפתא שבמערב ירושלים. "פשוט הסתובבו שם גברים עירומים לחלוטין, וכשהשותף שלי ביקש שיתלבשו אז אמרו לו שמי שלא נאה לה יכולה ללכת". כשרובם סיימו לטבול, נכנסו בן-הרוש פרטוש וחבריה למים, אבל לדבריהם כעבור עשר דקות "כבר ביקשו מאתנו לצאת מהמעיין בטענה שהם רוצים לטבול בלעדינו".

בן-הרוש פרטוש סיפרה כי התקרית הסעירה אותה, בפרט אחרי שנתקלה בפייסבוק בפוסטים נוספים המתארים סיטואציות דומות. מקרה דומה תיארה אור, שסיפרה כי כשהגיעה למעיין ליפתא בתחילת יוני פגשה אף היא במקום צעירים חרדים ודתיים. לדבריה, ילד בן 12 הגיע וצעק לה לצאת מהמעיין ואחרי כן להתלבש.

"כשאמרנו שמדובר במקום ציבורי וזכותי ללבוש מה שאני רוצה, ושכבוד עובד לשני הכיוונים, מן הסתם זה לא שינה כלום. למרות שהם לבשו בוקסרים צמודים, ואני בגד ים, אני זו שלא כיבדתי אותם", סיפרה. "כשהתחילה התקהלות של 15-10 אנשים סביבנו, והאווירה נהייתה קשה ותוקפנית, החלטנו ללכת, את השישי שלנו הם כבר הרסו".

התופעה נמשכת כבר שנים, אך כעת החליטו בן-הרוש פרטוש והפעילה הירושלמית אליאנה ברבל להיאבק בה. השתיים קראו לתושבים להגיע למעיינות בימי שישי ולהיאבק נגד הדרת הנשים מהן. מזה שישה שבועות הן מגיעות באופן קבוע יחד עם תושבים נוספים למעיינות באזור הבירה. "פשוט מגיעים, בלי שלטים ומגפונים, מגיעים כדי לשנות את המציאות מהשטח. כי בקבוצות יותר קשה להם לגרש", הסבירה ברבל, שגם הקימה במסגרת המאבק עמוד פייסבוק תחת השם "שישי ירושלמי במעיין, נלחמים ונלחמות בהדרת נשים".

בן-הרוש פרטוש הוסיפה כי מארגנות המחאה אף קראו לנשים "להגיע ולהצטרף, לא בצורה מתריסה, אלא בשביל להסביר שאנחנו פה, וגם לנו יש זכות לרחוץ במעיינות. הרעיון הוא שאנשים יחזרו בכיף למעיינות בלי לחשוש מהתגובות של מי שחושב שהמעיינות הם שלהם בלבד".

שני אירועי המחאה הראשונים נערכו בעין ליפתא. ברבל תיארה את האירוע הראשון כ"סיטואציה הזויה". לדבריה, "היו חבר'ה במים, וכשהבחורה הראשונה נכנסה הייתה סיטואציה היסטרית של יציאה מהמים. וברגע שהבינו שאנחנו נשארות, אז כשהיינו במים הם יצאו וכשיצאנו הם נכנסו וזה עבד בסדר גמור. היו איזה פעמיים שפנו וביקשו שנצא, אבל פשוט לא יצאנו ואמרנו להם שהם מוזמנים להיכנס".

בשבוע השלישי כבר החליטו לעבור גם לעין איתמר, וברבל בחרה לעדכן את המשטרה. "שם היו מקרים יותר קשים, היתקלויות יותר קיצוניות. אז החלטתי להתקשר למשטרה. שם למשל היה מקרה, בזמן שאנחנו היינו בליפתא, שזרקו לשתי נשים את הדברים למים ותוך כדי שהן במים גם זרקו אבנים".

ביום שישי האחרון הגיעו חמישה שוטרים למקום ואחד הגברים החרדים שמגיע באופן קבוע למעיין צעק לעבר ברבל וחברתה: "שוב הבאתם את השוטרים, אה?". על כך השיבה ברבל כי אין להן ברירה אחרת - ואילו הגבר שצעק הסביר שאינו אוהב אותן לא כי הן חילוניות, אלא כי הן בוחרות להגיע דווקא למעיין הזה, שהפך עבור רבים מהם למקווה.

באזור המעיין, שגודלו כמטר וחצי על שניים התאספו גם בשבוע שעבר בשעות הצהריים כ-30 איש, בהם חרדים, דתיים וחילוניים. הרוב צעירים, אך גם כמה מבוגרים וילדים הגיעו. חלק מהחרדים והדתיים נכנסו, טבלו במעיין ויצאו, וחלק נשארו לשבת יחד עם האחרים סביבו. אולם, למעט המתח באוויר, הדבר שבעיקר איים על הנוכחים היה הדבורים שהופיעו בכמויות והרחיקו את חלק מהאנשים מהמים.

ביום שישי בשבוע שלפני כן לא היה ניתן להגיע למקום בשל שריפה שפרצה באזור. העובדה שיומיים קודם לכן רוקן אלמוני את המעיין וחסם את כניסת המים, עוררה את החשד כי הדבר אינו מקרי. אולם בהמשך התברר כי ככל הנראה השריפה נגרמה בשל רשלנות. חלק מהיושבים סיפרו שגם הבוקר מצאו את המעיין ריק, כפי שהיה בשבוע שעבר, אך לא ידעו אם הדבר קשור למאבק.

על אף שבימי שישי האחרונים הגיעו בכל פעם למעיינות עשרות אנשים, ברבל נשמעת מיואשת וסבורה כי רק אם ברשויות ייקחו אחריות אז משהו ישתנה. "מדובר בהצלחה זמנית", הוסיפה. "ברגע שנפסיק לתפעל את זה הכול יחזור לקדמותו, אין לי ספק בזה. אני יודעת שזה מראש נועד להפסד, אלא אם איזה גוף, כמו רשות הטבע והגנים, יחליט שהוא עושה פה סדר, אז אולי משהו ישתנה. אבל הם לא יעשו את זה".

בנוסף, לדבריה, היא מבינה כי לא בטוח שתצליח להביא בכל יום שישי אנשים למעיינות. "זה מבאס אותי בשביל אלה שבאות לפה במקרה, ואז סופגות פה השפלות. בשבילן זה מבאס אותי, אבל אני לא יכולה להמשיך ולהגיד לאנשים להגיע עד סוף הקיץ". אולם, יחד עם זאת הבהירה ברבל כי תמשיך במאבק נגד הדרת הנשים במעיינות.