נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אזכר אמש (שני) בהלסינקי את החלטה 338 של מועצת הביטחון, שהתקבלה בשלהי מלחמת יום הכיפורים והפנתה את הצדדים בסכסוך הישראלי-ערבי להחלטה קודמת, 242, כבסיס להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. על הסכם זה, שנחתם ב-31 במאי 1974 וקבע אזורי פירוז, חיץ ודילול משני עברי הקו בגולן, בפיקוח משקיפי או"ם, מושתתת הדרישה הישראלית למנוע מכוחות עוינים כלשהם, ולא רק מצבא סוריה, להיכנס לאזור המפוקח.
דברי פוטין, שתואמו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והושמעו במסיבת העיתונאים בתום פגישתם, מתפרשים לכאורה כאיתות מורכב לישראל ולסוריה. ישראל אמורה לבוא על סיפוקה בהקשר הביטחוני וסוריה - בהקשר המדיני. פוטין בחר שלא להסתפק, כמקובל, באזכור הסכם הפרדת הכוחות, כרקע המחייב את הגורמים הנלחמים בדרום-מערב סוריה לציית לתביעה הישראלית שלא להתקרב לגזרת קוניטרה והחרמון. הוא טרח לצטט מנוסח ההסכם את בסיסו המדיני, שאיפשר למועצת הביטחון ב-22 באוקטובר 1973 להתאחד סביב נוסח אמריקני-סובייטי, למרות הסתייגויות ישראל.
החלטה 242 מנובמבר 1967 אוסרת על רכישת שטחים בכוח הזרוע וקוראת להמרתם בהסכמי שלום. ממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר התחמקו מהסכמה לה בשלוש השנים שבין מלחמת ששת הימים לבין קיץ 1970,עד ההתנגשויות בין מטוסי חיל האוויר לכוחות אוויר וקרקע-אוויר סובייטיים במצרים וקבלת המהדורה השנייה של יוזמת שר החוץ ויליאם רוג'רס להפסקת אש בתעלת סואץ ולחידוש משא ומתן.
נכונות גולדה להסכים ל-242 הביאה להתפרקות ממשלת הליכוד הלאומי, שכללה את מנחם בגין וחמישה שרים נוספים שייצגו את גוש חירות-ליברלים, קודמו של הליכוד. שיחות יארינג קפאו מיד עם תחילתן בגלל הפרות מצריות של סעיף הקפאת הכוחות בהסכם הפסקת האש והתנהלו בעצלתיים גם כשהופשרו, לאחר מות נשיא מצרים נאצר ולמרות הצהרות יורשו סאדאת שהוא מוכן לשלום עם ישראל תמורת נסיגתה מסיני ומשטחים נוספים. מלחמת יום הכיפורים העניקה ל-242 חיים מחודשים, בדמות 338.
שר החוץ הנרי קיסינג'ר השיג שני הסכמי הפרדה (ונסיגות חלקיות של צה"ל) בין ישראל למצרים, בינואר 1974 ובספטמבר 1975. לאחר ההסכם הראשון הושג גם ההסכם הישראלי-סורי, במסעות הדילוגים של קיסינג'ר ובשיחות בוועידת ז'נווה, בין משלחת ישראלית (בראשות, בזה אחר זה, האלופים מוטה גור והרצל שפיר) לבין נציגות סורית בתוך המשלחת המצרית. ההסכם סיפק לחאפז אסד, שלחץ על ישראל באמצעות הסתרת מספרם, מצבם וזהותם של שבויי צה"ל, הישג בשטח - נסיגה ישראלית לא רק מהמובלעת שצה"ל כבש במלחמת יום הכיפורים, אלא גם מקוניטרה שנכבשה במלחמת ששת הימים.
כדי לפקח על יישומו, לספור את הטנקים והתותחים בגזרות הסמוכות ולדווח על הפרות אוויריות וקרקעיות הוקם כוח המשקיפים, אונדו"ף. נועד להיות לו המשך, הסכם הפרדה שני במתכונת מצרית, או - משום שהשטח בגולן צר מכדי לאפשר תזוזה קטנה נוספת - הסכם שלום. משום כך קיבל ראש הממשלה רבין מהנשיא פורד, בהסכם השני עם מצרים, התחייבות ל"התחשבות" אמריקנית בהתנגדות ישראל לירידה מהגולן, אך לא הבטחה שוושינגטון עצמה תתנגד לנסיגה כזו.
הפסדו של פורד בבחירות 1976, פרישתו של קיסינג'ר ויוזמת סאדאת גרמו להפסקת המיקוח המשולש, רבין-קיסינג'ר-אסד, ובתקופת ראש הממשלה בגין, שבוע לאחר רצח סאדאת, אף החילה ישראל את החוק, המינהל והמשפט שלה על הגולן - בפועל, סיפחה אותו - מתוך הנחה ואף תקווה, שהתבדו, שאסד יגיב במלחמה. שום מדינה לא הכירה מעולם בסיפוח זה. הממשל האמריקני מתאר את הגולן זה 51 שנה כשטח סורי הכבוש בידי ישראל.
המו"מ הישראלי-סורי התחדש בוועידת מדריד, בסוף 1991, וביתר שאת עם שובו של רבין לראשות הממשלה, באמצעות ממשל קלינטון, כמאמץ מדיני עיקרי שנתקע בעקבות ההתנגשויות עם חיזבאללה בלבנון והוסט לכיוון הפלסטיני, בתהליך אוסלו; אך ההתקדמות בגזרה הפלסטינית ובעקבותיה בירדנית הביאה להאצת השיחות בין נציגים צבאיים ודיפלומטיים (השגריר איתמר רבינוביץ, הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, ראש אמ"ן אורי שגיא; הרמטכ"ל הסורי חיכמת שיהאבי) בוושינגטון.
עמדה עקרונית, ללא מתווה ולוח זמנים
שיחות אלה נפסקו עוד בתקופתו הקצרה של פרס בראשות הממשלה, לאחר רצח רבין, ועברו לערוצים אחרים, כגון זה של רונלד לאודר, בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו. ברק החזיר את השיחות למתווה גלוי ונפגש בשפרדסטאון עם שר החוץ פארוק א-שרע. השיחות נפסקו עם מות חאפז אסד וחודשו עם בנו בשאר לאחר שנים, בין השאר בממשלתו השנייה של נתניהו. בכל המקרים היתה נוסחת 242/338 בבסיס המיקוח, כשסלעי המחלוקת היו היקף הנסיגה הישראלית ועומק הפירוז והדילול של כוחות שני הצבאות בסמוך לקווים החדשים.
אזכור 338 בפי פוטין, אמש, משמעו חידוש התמיכה הרוסית הפעילה בדרישה הסורית לנסיגה ישראלית, במיוחד לאור תביעת ישראל להוצאת הכוחות הזרים - האיראנים ובעלי בריתם - מסוריה. זו עמדה עקרונית, ללא מתווה ולוח זמנים ליישום. פקיד רוסי פקפק אמש אם פוטין יתפנה לכך בקרוב. "מקבלי ההחלטות במוסקבה הם אנשים רציניים", אמר. "כרגע יש להם נושאים חשובים יותר לטיפול בהקשר הסורי. זה עניין של קדימות - ההסדר בסוריה תחילה וכל השאר אחר כך. 338, 242, שטחים תמורת שלום - זה הרי חלק מהבסיס הבינלאומי הידוע ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי".
המסקנה המתבקשת מדברי פוטין ומפרשנותו המוסמכת של הפקיד הרוסי היא שהגולן חוזר לשולחן המשא ומתן, גם אם זהו שולחן צדדי הממתין לתורו בקו הפסקת האש בין ישראל לסוריה. טראמפ לא התייחס לנקודה זו בהצהרת פוטין. אשתקד קדם פוטין לטראמפ בהכרה בירושלים כבירת ישראל, אך דובריו הדגישו שרוסיה מתכוונת בכך רק למערב העיר, בעוד שמזרח-ירושלים תהיה בירת פלסטין העצמאית.