(בווידאו: השר והרמטכ"ל לשעבר משה יעלון בראיון ליעקב אילון בתכנית וואלה! Talk)
האלוף במילואים שלמה (סמי) תורג'מן, שכאלוף פיקוד הדרום פיקד בקיץ 2014 על כוחות צה"ל במבצע "צוק איתן", מזהיר מפני היגררות למהדורה נוספת, עקרה ומיותרת של מבצע כזה ברצועת עזה. במלאת ארבע שנים למבצע "צוק איתן" וכלקח משוקלל של המבצע, המערכות שקדמו לו והתקופה שחלפה מאז סיומו, ממליץ תורג'מן לישראל, למדינות מתונות באזור ולגורמים אחראיים בעולם לפעול לשיקום כלכלת עזה תמורת הימנעות חמאס מהמשך ההתעצמות - להבדיל מפירוז, שאינו מעשי בשלב זה - ובמקביל גם לשיפור כלכלי בגדה המערבית, כמשקל-נגד לחמאס.
במחקר שחיבר עבור "מכון וושינגטון" ניתח תורג'מן ארבעה דגמים אפשריים למדיניות ישראלית כלפי הסכנות הגלומות בחיכוך עם עזה והגיע למסקנה שהחלופה המציאותית מכולן, ולכן גם המיטבית, היא "שימוש בפיתוח כלכלי לניהול הסכסוך", באופן שימזער את הסיכונים הצבאיים לישראל הנובעים מהחלופות האחרת, ממחירו של מבצע גדול בחיי-אדם ובנטל ממשלי, מאנרכיה בעזה בעקבות הפלת שלטון חמאס או מהשתלטות חמאס על הגדה המערבית.
עוד בוואלה! News:
"מוכנות שיא": החל מבצע חילוץ הנערים הלכודים במערה בתאילנד
תאונת האומגה בהונדורס: הבעל התנגש באשתו - ונהרג
ההצעות שעשויות להקדים את הבחירות: הקואליציה תדון בחוקי הגיוס והלאום
לדברי תורג'מן, ישראל עלולה להיקלע אל "התערבות צבאית כדי לשים קץ לשלטון חמאס" כתוצאה מגורמים שונים, ביניהם שיתוק מדיני, משבר הומניטרי בעזה, איום צבאי על היציבות בישראל או ברשות הפלסטינית, ניסיון השתלטות של חמאס על הרשות או מבצע יזום של חמאס נגד ישראל. מבצע צה"ל בעזה עלול לגרום להתלקחות גם בזירות סוריה או לבנון, מציין תורג'מן, אך גם בלי הסתבכות בצפון, במאזן הכולל המבצע לא ייטיב עם ישראל.
"למרות האבדות הרבות הצפויות", תורג'מן מנה מספר יתרונות לתרחיש של מבצע צבאי בעזה, בהם הפחתה משמעותית ביכולת הצבאית של חמאס; הגדלת "הגמישות האסטרטגית" של ישראל, שתוכל לבחור אם לשלוט בעזה בעצמה או להתיר לרשות הפלסטינית לחזור לרצועה תמורת ויתור מדיני כלשהו כפיצוי לישראל על עלות ההתערבות הצבאית; חיזוק יציבותה של הרשות, אף שאינה אהודה בקרב הפלסטינים; שיקום מלא של עזה, כולל היתרי עבודה בישראל וחידוש אזורי התעשייה ברצועה, ללא תלות בהסכמת חמאס; השפעה אזורית שתתקבל בזכות סילוק שלוחת חמאס של האחים המוסלמים, כאיתות מרגיע למדינות מתונות; וכן הגברת ההרתעה הישראלית כלפי ארגונים אחרים באזור, אם המהלך הצבאי יהיה "גדול ומכריע".
מנגד, בגלל שפע האיומים הצבאיים בתוך עזה, קבע תורג'מן כי המבצע עלול להיות ממושך ומורכב. הוא עלול לערער עד כדי סכנה את היציבות בגדה המערבית ולחולל מלחמה עם חיזבאללה וכוחות איראניים בגבולות לבנון וסוריה. חתירה לפתרון צבאי עלולה להחריף את מצבה הביטחוני של ישראל, בשילוב של מלחמה בצפון וערעור מעמד הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. מאחר שהרשות עשויה להתנער מכל אחריות לעזה, גם אם הרצועה תוצע לה על מגש של צה"ל, ישראל עלולה להידרש למשול במישרין בכמעט שני מיליון פלסטינים לראשונה ברבע המאה שמאז תחילת תהליך אוסלו, ולשאת ב"עול הרה אסון לחברה ולכלכלה בישראל". אם ישראל תצא מעזה, תשרור בה אנרכיה. ללא סמכות מרכזית כלשהי, ולו גם עם מידה מזערית של אחריות לאוכלוסייה, עזה תידרדר לתוהו-ובוהו של תאי טרור זעירים, חסרי הגיון מנחה.
בעקבות כיבוש עזה במבצע שתכליתו השמדת תשתית הטרור, מזהיר תורג'מן, תשאף ישראל להזדרז ולצאת מהשטח ולהעבירו לשליטת הרשות, אך מאחר שכל הגורמים באזור רואים בשלטון בעזה נטל ולא נכס, המדינות המתונות יחברו לרשות הפלסטינית כדי לסחוט מישראל ויתורים תמורת הסכמת הרשות לקבל על עצמה אחריות לעזה. מכאן, לדעת תורג'מן, שלאחר שיישפך דם ישראלי רב במבצע להבסת האויבת הקשה ביותר של הרשות, ישראל תגיע לחידוש התהליך המדיני מול הרשות מעמדת מיקוח מוחלשת. בנוסף, היפוך המגמה של שלושת העשורים האחרונים, בהם צמצמה ישראל את שליטתה באזורים בעלי רוב ערבי מובהק, יפגע בישראל בזירה הבינלאומית ועלול לקעקע את הסכמי השלום עם מצרים וירדן.
לסיכום הניתוח השולל עוד מבצע כדוגמת "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" או "צוק איתן", ובוודאי מבצע נרחב עוד יותר לכיבוש עזה, העריך תורג'מן בסבירות גבוהה כי במבצע הבא יתממשו הסיכונים המתוארים, כולם או מקצתם, וכי במקרה כזה יצמחו מהמהלך הצבאי "יתרונות זניחים" בלבד. משום כך, לדבריו, "הנטייה הישראלית לפתור את בעיית עזה בכוח צבאי היא מזערית" לאורך שנים ארוכות, ממשלות שונות ודרגים צבאיים בכירים.
"אין זה צירוף מקרים שלמרות שלושה מבצעים צבאיים גדולים בשבע השנים הראשונות לשליטת חמאס בעזה, בהובלת שני ראשי ממשלה (אולמרט ונתניהו), שני שרי ביטחון (ברק ויעלון), שני רמטכ"לים (אשכנזי וגנץ) ושלושה אלופים בפיקוד הדרום (גלנט, רוסו ותורג'מן), איש טרם המליץ על כיבוש עזה", כותב תורג'מן. הוא אינו נוקב בשמות נוספים, אך דומה שהוא מכוון גם ליורשו בדרום, אלוף אייל זמיר, שסיים בחודש שעבר סיים את כהונתו שם, ולרמטכ"ל הנוכחי, רב-אלוף גדי איזנקוט. השר אביגדור ליברמן, שדיבר על עריפת צמרת חמאס בתוך שתי יממות ממינויו לשר הביטחון, מכהן בתפקיד זה שנתיים בלי לדרבן את הממשלה והמטכ"ל למבצע כזה.
תורג'מן פוסל גם שתי חלופות נוספות מתוך הארבע שבניתוחו - שימור המצב הקיים או עידוד חתרנות שתעודד משבר פנימי בעזה עד כדי הפלתו במאבק פנימי אלים על ידי רבבות צעירים מתוסכלים ונואשים. ההתמדה במצב הנוכחי, מזהיר תורג'מן, היא אשליה בלבד, כי השקט היחסי של ארבע השנים האחרונות אינו משקף יציבות, אלא רק מבוא להסלמה הבאה.
לדעתו של תורג'מן, בחינת הדגמים השונים מתכנסת לאפשרות אחת הטובה מן האחרות: יוזמה ישראלית לשיפור חיי העזתים (ולא פחות מכך לשדרוג רקמת החיים בגדה המערבית), שתתבסס על נדיבותם של גורמים זרים בתרומות ואף בהשקעות ובתנאי שבהדרגה יפחת האיום הצבאי של חמאס על ישראל. לדבריו, חלופה זו עדיפה גם אם משמעותה היא השלמה עם המשך שלטון חמאס בעזה, כשהמערך הצבאי של הארגון מוחלש ומורתע. צה"ל, מציין תורג'מן, מצויד כיום באמצעים טכנולוגיים חסרי תקדים בחדשנותם ובגיוונם, הגנתיים ("כיפת ברזל" והמכשול התת-קרקעי), התקפיים ומודיעיניים, אף שלעולם אל לו לזלזל ביכולת חמאס להסתגל אליהם.