בפריימריז הדמוקרטיים לבית הנבחרים האמריקני שנערכו בשבוע שעבר באחד מרובעי ניו יורק הביסה צעירה בת 28 ממוצא פורטוריקני בשם אלכסנדריה אוקסיו-קורטז את נציגו הוותיק של האזור בקונגרס, ג'וזף קראולי, שהוא גם אחד ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית במישור הארצי. לזוכה במרוץ, שכמעט בוודאות תנצח גם בבחירות עצמן בחודש נובמבר, ושהייתה פעילה בכירה של הסנאטור ברני סנדרס במרוץ נגד הילרי קלינטון על מועמדות המפלגה לנשיאות, דעות שמציבות אותה באגף השמאלי של הפוליטיקה האמריקנית, כולל תמיכה באג'נדה הפלסטינית מול ישראל. אגב, גם סנדרס עצמו, שנערך כנראה להתמודדות נוספת על הנשיאות ב-2020, הביע לאחרונה ביקורת על ישראל ואף אמר כי הפעילות של צה"ל נגד המפגינים הפלסטינים ברצועת עזה הייתה "בלתי מידתית". סנדרס גם סבור שמאבקה של ארצות הברית בטרור הוא "אסון למנהיגות האמריקנית ולעם האמריקני".
ניצחונה של אוקסיו-קורטז גרמה להלם בקרב המנהיגות הוותיקה של המפלגה, שחוששת שלא מדובר במקרה בודד אלא במגמה פוליטית כללית במפלגתם, שנובעת במשולב ממיאוס כלפי דרכם הפוליטית של הקלינטונים ודומיהם, והן מהנשיא דונלד טראמפ ומה שהוא מייצג. הפרשנים בארצות הברית רואים קו שווה בין "מסיבת התה" שהביאה לפני שנים אחדות לעליית כוחם של גורמים קיצוניים במפלגה הרפובליקנית, לבין ניצני המהפך השמאלני במפלגה הדמוקרטית שניצחונה של אוקסיו-קורטז עלול לבשר.
ומה לכל זה ולמדינת ישראל הרי מן המוסכמות היה שהתמיכה בישראל בקונגרס ובציבור האמריקניים היא נחלת שתי המפלגות? רק שה"מוסכמה" הזאת הולכת ומתפוררת בקצוות, הן מסיבות שאינן תלויות בנו והן מזיהוי מוגזם בין עמדותיו של טראמפ לאלה של מדינת ישראל בעיני ציבורים מסוימים. טראמפ אכן הוכיח את עצמו כאחד הנשיאים הידידותיים ביותר לישראל מאז ומתמיד, ולא רק במישור ההצהרתי אלא גם בזה המעשי וישראל מברכת על כך. ואולם, הקשרים ההדוקים האלה גם גובים מחיר מסוים מבחינת יחסם לישראל של חלק מתומכינו המסורתיים כולל בציבור היהודי שמזוהה ברובו עם המפלגה הדמוקרטית. כפי שסטו אייזנשטט, בכיר בממשלים דמוקרטיים קודמים ופעיל בלתי נלאה למען מדינת ישראל והעם היהודי, הסביר לאחרונה: "זו הפעם הראשונה שישראל הפכה לנושא במחלוקת בקרב הציבור האמריקני, לרבות היהודים".
עובדה זו היא אות אזהרה לא רק במישור הפוליטי, מאחר שקיים סיכוי סביר שהבחירות הקרובות בארצות הברית יביאו למהפך פוליטי באחד מבתי הקונגרס, ואולי בשניהם. מדובר באזהרה גם, וזה חשוב יותר לטווח ארוך, לגבי הקשר בין יהדות אמריקה לישראל. זהו הצד השני של המשוואה - היהודים האורתודוקסים בארצות הברית, שדבקותם במדינת ישראל (פרט לנטורי קרתא) אמנם איננה מוטלת בספק, מהווים רק 12% מתוך כמעט שישה מיליון יהודים. כל היתר הם רפורמים, קונסרבטיבים או חסרי זהות מגזרית - ואותם אסור לנו לאבד. לא רק מבחינת האינטרס המדיני, אלא בעיקר מפני שהקשר עם ישראל מהווה גורם עיקרי להישארותם של רבים מהנ"ל יהודים ועובדה זו צריכה לחייב גם את ישראל שרואה את עצמה כמדינת העם היהודי כולו.
כל הנושאים האלה והשלכותיהם הועלו בשבוע שעבר בדיון משותף בין ראשי "המכון למדיניות העם היהודי" בראשות השגרירים דניס רוס וסטו אייזנשטט, והעיתונאי לשעבר אבינעם בר-יוסף, לראש הממשלה נתניהו והקבינט שלו. ראש הממשלה אישר בדיון שבמקביל לטיפוח היחסים החשובים עם ממשל טראמפ, ישראל אכן תחזק את הקשרים עם הגורמים "הפרוגרסיביים" (כלומר הליברליים, בפירוש האמריקני) כדי למנוע פיצול בתמיכה בישראל. גם נושא הכותל המערבי ועניינים אחרים שנוגעים לאחדות העם היהודי עלו בדיון, וראש הממשלה הודיע שהוא מקדם פתרונות מעשיים וחיוביים בנדון.
גורמים בממסד הדתי הבלתי-ציוני וכמה מיני-פוליטיקאים חסרי אחריות לאומית ויהודית אמנם מנסים לסכל את הצעדים המתוכננים, אך נתניהו נחוש לקדמם. הגדיל לעשות שר הפנים אריה דרעי, יו"ר ש"ס, שהצהיר: "היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הם חלק מהעם היהודי בדיוק כמוני". יש לקוות שדברים אלה אכן יתבטאו בקרוב במעשים ולא רק בהצהרות.