מצבה של הילדה הסורית בת העשר המאושפזת בבית החולים שיבא שבתל השומר מוסיף להיות קשה. היא הועברה אל בית החולים לפני ארבעה ימים, לאחר שתקרת ביתה קרסה עליה כתוצאה מהפצצה בכפר דרעא שבו היא מתגוררת עם משפחתה. הילדה ואמה הובהלו באישון לילה אל בית החולים, שם היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים ספרא לילדים. הילדה סובלת מפגיעה רב מערכתית, ובבית החולים הרדימו והנשימו אותה כדי להקל על הבצקת המוחית שנגרמה לה כתוצאה מהפגיעה.
היום (שני) חלה הידרדרות במצבה של הילדה, והיא נזקקה להחייאה. צוות המחלקה נלחם על חייה והצליח לייצב את מצבה. כעת היא תיכנס להליך שיקום נוירולוגי כשהיא מלווה רק באמה, אמאל, הצמודה אל מיטתה. "אני כבר יותר בסדר, אבל אני פוחדת על הילדה. אני מאוד דואגת מהמצב שלה", אמרה האם בכאב לוואלה! NEWS. "היינו בבית, זו הייתה שעת צהריים. הילדים שיחקו, ושתי הבנות היו בחדר. אז התחילו הפצצות והבניין שלנו פשוט קרס. הבת הקטנה שלי, רק בת שנה, מתה. יש לי עוד שני בנים חוץ מזה. הם היו בבית ולא נפגעו יותר משברים", הוסיפה.
"נכנסתי להיסטריה ופחדתי מאוד על הילדים", המשיכה האם לשחזר. כולם ברחו וצרחו, הסתכלו על אחותם שהייתה מכוסה בדם וניסו להוציא אותה מהחדר. הילדה לא תקשרה, היא הייתה מחוסרת הכרה ופחדנו שגם היא מתה. רצנו איתה לבית החולים, ושם אמרו לנו שאין להם מה לעשות איתה. הם לא ידעו איך לטפל בה. אחרי כמה זמן הגיע מסוק לבית החולים ולקח אותנו לישראל".
האם סיפרה על ההחמרה במצב בדרעא. "הכל היה רגוע בשנה האחרונה, ועכשיו הכל התחדש. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, כי דרעא זה הבית שלי. זה המקום שלי ולא חשבתי שאני אעזוב. אבל עכשיו אני לא יודעת מה יעלה בגורלנו. אין לנו בית. איבדתי את הילדה שלי וגם את גיסתי שהתגוררה באותו הבניין", אמרה. "אני מאוד חוששת לחזור לשם. אני חולמת שהילדה שלי תצא מזה, ושנוכל לחזור הביתה כשיהיה שם שקט. אני נפצעתי ביד שמאל, אבל דאגו לי פה בבית החולים. עשו לי צילום והכל בסדר עכשיו. אתמול דיברתי עם הילדים שלי בטלפון. הם במקום מחסה, אבל אני פוחדת שגם שם ימצאו אותם ויפציצו אותם. זה פחד שמלווה אותנו יום יום".
ההגעה לישראל, מדינת אויב בהגדרה, הפחידה את אמאל, אך אחרי שהגיעה לארץ הוסרו החששות. "בהתחלה כשאמרו לי שלוקחים אותי לישראל פחדתי. לא ידעתי מה מחכה לי שם. אבל אחר כך זה עבר לי. דווקא פה אני מרגישה במקום בטוח ונותנים לי הרגשה טובה. טוב לי מאוד פה בבית החולים. הרופאים מדברים איתי, מסבירים לי מה קורה באמצעות מתורגמן ואומרים שהילדה מתקדמת. זה מרגיע אותי", סיפרה. "מהרגע שהתקבלתי פה בבית החולים כל הצוות התגייס, הביאו לי כלי רחצה, בגדים ואוכל מהמחלקה, כדי שלא יחסר לי. כל הזמן שואלים ומתעניינים. אני מודה לכולם, זו תחושה מאוד נעימה בתוך כל חוסר הוודאות הזה".
