ניקי היילי צודקת לחלוטין. מועצת זכויות האדם של האו"ם, יודו גם מבקרי טראמפ ומבקרי ישראל, אולי למעט הקיצונים ביותר, אכן הפכה לגוף צבוע שאינו ראוי לשמו. גוף מוטה לחלוטין - ושלא כמו גופים אחרים מוטים נגד ישראל בלי שום ניסיון, ולו שקוף, להסתיר את ההטיה. בעוד שמתקבלות החלטות בקביעות נגד ישראל, נושאים אחרים של זכויות אדם - ממחנות הריכוז בקוריאה הצפונית ועד הטבח הנורא בסוריה, איכשהו הצליחו לחמוק מתחת לעיני המדינות החברות במועצה, שאינה כוללת את ישראל.
מעבר להחלטה, שכמובן זכתה בשבחים וברכות מישראל, יש כאן שתי משמעויות חשובות. הראשונה, החשובה מאוד מבחינת ישראל ותצוין גם על ידי אויבותיה - וושינגטון שבה ומבהירה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שישראל היא הבן המועדף. אולי היחיד.
ארצות הברית בעידן טראמפ, שמותחת ביקורת על כל בעלת ברית של ארצות הברית, כמעט שמתייצבת חד-משמעית ולחלוטין בפינה הישראלית, גם באופן סמלי - חנוכת השגרירות בירושלים, יציאה ממועצת זכויות האדם של האו"ם, וגם באופן מעשי - יציאה מהסכם הגרעין עם איראן. יתרה מזו, ארצות הברית לא אומרת שהיציאה באה עקב הטיה נגד ארצות הברית וישראל, אלא רק נגד ישראל. ארצות הברית, המעצמה החזקה בעולם, נוקטת צעד אך ורק למען בעלת בריתה הקטנה. לא מובן מאליו.
לקריאה נוספת בנושא
ארה"ב פורשת ממועצת זכויות האדם של האו"ם: "מוטה נגד ישראל"
הנקודה השנייה, גם היא לא חדשה, היא שוושינגטון בעידן טראמפ מתעבת בריתות וארגונים רב-לאומיים. טראמפ הוא אדם המעדיף את העסקה ואת המשא ומתן בין שני גורמים בלבד - הוא מול הצד השני, יהא זה מנהיג קוריאה הצפונית קים, ראש ממשלת קנדה טרודו או כל גורם אחר.
טראמפ חשדן כלפי ארגונים רב-לאומים, מהאו"ם עד ברית נאט"ו, ומתעב הסכמים רב-לאומיים, מ-NAFTA עד ה-TTP. יציאת ארצות הברית מהמועצה לזכויות האדם היא צעד נוסף של יציאת ארצות הברית מארגונים שמלכתחילה היא חשדנית כלפיהם, ובמקרה שלמועצת זכויות האדם של האו"ם - בלי ספק בצדק.
מועצת זכויות האדם תמשיך בקיומה, תמשיך לקבל החלטות בלי משמעות מעשית, למתוח ביקורת על פעילות ישראל בעזה, ואולי על מחנות המעצר לילדי מהגרים בארצות הברית. מדי פעם היא אפילו תעסוק בנושא ראוי, אבל אין למועצה להלין אלא על עצמה ועל החלטותיה לאורך השנים - היא אכן הייתה ועודנה גוף צבוע, גוף שאיבד כל סמכות מוסרית, אם אי פעם הייתה לו.