(בווידאו: שריפות שהוצתו בעקבות עפיפוני תבערה, אתמול)
ושוב קולות של מלחמה בעזה: הפיצוצים שנשמעו מתקיפות חיל האוויר הדהדו כמעט בכל רחבי הרצועה ושוב אזעקות נשמעו בצד הישראלי קצת אחרי השעה 04:00. כמו סרט רע שהצופים, הישראלים והפלסטינים, נאלצים לצפות בו שוב ושוב עם סוף שלמרבה הצער כולם יודעים כיצד ייראה, אלא אם תהיה כאן התפתחות בלתי צפויה.
על פי הודעת דובר צה"ל, במהלך הלילה הותקפו תשע מטרות של חמאס וארגוני הטרור. בין המטרות שהותקפו, מבנה של הכוח הימי של חמאס ברצועת עזה - אתר שזכה לכינוי "הספינה" וכבר היה ליעד של התקפות מצד ישראל אינספור פעמים, מתקן אימונים של הזרוע הצבאית של חמאס, מתקן לייצור אמל"ח ברצועת עזה ועוד. נדמה שאת הרשימה הזו כבר קראנו באחד מסבבי ההסלמה הקודמים. בתגובה נורו שלוש רקטות לעבר ישראל, אחת מהן נחתה בשטח הרצועה.
לקריאה נוספת:
צה"ל תקף 9 מטרות ברצועה; 3 רקטות שוגרו משטח עזה לישראל
משחק בעפיפונים, משקיע בפיגועים: חמאס רץ על כל המגרש כדי לשוב לתודעה
הכותרת של הסבב הנוכחי היא כמובן טרור העפיפונים. מה שהחל כסיסמה שנשמעה מעט חלולה הפך לאיום של ממש על הדרום. עם נזק אדיר בצד הישראלי, ובעיקר חוסר אונים משווע לנוכח השימוש בכלי נשק פרימיטיבי כל כך, נדמה שחמאס מצא את נקודת התורפה של האויב. מעין נשק ימי ביניימי כמעט, שמצטלם נהדר בכלי התקשורת המקומיים והבינלאומיים ואפילו הפך למושא של מערכון ב"ארץ נהדרת". כמעט משחק שהפך לאמצעי מוביל בשבועות האחרונים בארסנל של חמאס, עם שלל עפיפוני נפץ, תבערה ושאר מיני נזיקין.
ישראל מצדה ניסתה לאיים על חמאס בשלל דרכים בנוגע לשימוש שנעשה בעפיפונים הללו באמצעות ירי אזהרה, או במסרים גלויים. אלא שבסופו של דבר אותו מסר מישראל לא חלחל ולא עשה רושם. בכל יום מחדש נעשה מאמץ מרוכז של חמאס, של פעילי הזרוע הצבאית, לשגר עוד ועוד עפיפונים ולהגביר את הנזק שנגרם לתושבים בדרום. ומכאן בעצם התגובה הישראלית הלילה שבאה בצורת ההפצצות בעזה. בשלב זה כבר באה תגובת הנגד של חמאס: הארגון מנסה להעביר את המסר שלו - לפיו אנשיו לא יאפשרו לישראל לייצר "משוואה חדשה" של תקיפות על יעדיו בעקבות שיגור עפיפונים. והמחיר של כך יהיה רקטות בדרום.
אלא שגם כאן צריך לקחת דברים בפרופורציות. השורה התחתונה של האירוע הזה היא שלא היו נפגעים בשני הצדדים. ישראל וחמאס מובילות מדיניות ברורה אך בלתי מוכרזת - לא רוצים במלחמה או בהסלמה רבתי, אך ממשיכים ב"חלופת המסרים". ובהיעדר אמצעים דיפלומטיים, התקיפות באמצעות הפצצות של חיל האוויר או שיגורי הרקטות על ידי חמאס, הפכו לדו שיח קבוע בין הצדדים. ישראל, תוקפת אמנם מטרות של חמאס אך פועלת בכל דרך אפשרית כמעט כדי לשמר את שלטונו של הארגון בעזה. אין תקיפות על יעדים מאוישים, אין פגיעה בבכירים בארגון. חמאס מצדו מאפשר טפטוף של רקטות לאחר תקיפה ישראלית ומנגד מתיר שיגור עפיפונים שעושים נזק אדיר בצד הישראלי. לכולם ברור שהמשך סוג התקשורת הזו עלול להוביל לקיץ דרמטי במיוחד ולעת עתה עדיין לא נראה הפתרון באופק.
בימים האחרונים פורסמו לא מעט דיווחים בכלי התקשורת הערביים בעיקר, על יוזמות שונות להקלת המצוקה ההומניטרית ברצועה. רק אתמול דווח על לחץ אמריקני על מדינות ערביות במפרץ להעביר סיוע של כמיליארד דולרים לשיקומה של רצועת עזה. גם השליח הקטארי, מוחמד אל-עמאדי צפוי לחזור בקרוב לרצועה כדי לדון שם בתוכניות שונות לשיפור המצב הכלכלי. ועדיין נראה שללא תכנית אסטרטגית מקיפה יותר, דבר לא ישתנה ברצועת עזה, לפחות לא בתקופה הקרובה. ממשלת ישראל אינה שוקלת צעדים דרמטיים משמעותיים לשינוי הסטטוס קוו מול עזה או מול חמאס, הארגון עצמו אינו שוקל ויתור אמיתי על שלטונו ברצועה לטובת הרשות הפלסטינית, יו"ר הרשות אבו מאזן אינו מתכוון לקחת פיקוד על הרצועה ללא ויתור אמיתי של חמאס על הזרוע הצבאית, ומצרים, למרות שהחליטה לפתוח את מעבר רפיח במהלך חודש הרמדאן, עדיין אינה פותחת את הגבול לרצועה באופן מוחלט, לפחות כל עוד אין שינוי בשלטון בעזה.
ומה באשר לפעילות בשטח של חמאס? הארגון מעדיף בשלב הזה לנסות להבעיר תרתי משמע את הדרום ואת הגדה ולא לגרור את עזה למלחמה. רק אתמול הודיע שב"כ על עוד סיכול של כוונת חמאס להקים תשתית טרור שתבצע פיגועים בגדה ובישראל. במקביל הארגון מרכז מאמץ ב"טרור העפיפונים" שמאפשר מצד אחד הוצאת קיטור ברצועה, ומנגד אינו גובה מחיר בחיי אדם או בתשתיות. כלומר הכוונה בשלב זה היא לוותר על ירי רקטות וגם על ההפגנות הסמי-עממיות על גבול הרצועה. ההפגנות התגלו כנשק כמעט "יעיל מדי", שעלול להוביל למלחמה לנוכח כמות הנפגעים העצומה בצד הפלסטיני. ומכאן בעצם הבחירה בנשק העפיפונים: באמצעות שימוש בנשק ילדותי ופרימיטיבי כל כך חמאס מקווה לשמר את הרצועה במרכז האג'נדה הישראלית והבינלאומית ולהוביל למהלכים כלכליים דרמטיים שיסייעו בהישרדות שלטון הארגון ברצועה. אשרי המאמינים.