בלילה שבין יום ראשון לשני, ביומה הרביעי של המחאה העממית בירדן, הופיע בלב ההפגנה הנסיך חוסיין, יורש העצר של בית המלוכה. הוא מסר את ברכתו של אביו, המלך עבדאללה, ובירך את המפגינים על כך שהם מנהלים הפגנות שלוות, ואף שוחח עם כוחות הביטחון הפועלים באיפוק.
החיבוק כלפי חוץ של הארמון בעמאן את ההפגנות הגדולות ביותר במדינה בשנים האחרונות נועד לגדוע באיבו זיהוי מסוכן מאוד, בין משפחת המלוכה לממשלה המואשמת בשחיתות ובהידרדרות הכלכלית. ללא החציצה, הקריאות "העם רוצה להפיל את הממשלה" עלולות היו להתחלף במהירות בסיסמת "האביב הערבי" מעוררת הפלצות בקרב שליטי מדינות ערב: "העם רוצה להפיל את המשטר".
עוד בנושא:
המחאה בירדן: המלך התערב - אך ההפגנות נגד הגדלת המסים נמשכות
המחאה נגד העלאת המסים בירדן: "המלך יפטר את ראש הממשלה"
הזעם הציבורי על נבחרי הציבור נאגר במרוצת החודשים האחרונים, שכללו גזרות רבות על האזרחים הסובלים ממילא מצניחה באיכות חייהם. הסובסידיות הממשלתיות על הפיתות בוטלו בתחילת השנה ומחיריהן כמעט שהוכפלו, ועל כך רצתה הממשלה להוסיף קיצוצים בסבסוד הדלק והחשמל, לצד הגדלת מס ההכנסה.
אלו רפורמות הכרחיות עבור עמאן כדי לקבל את הסיוע הכלכלי שלו היא זקוקה אנושות מקרן המטבע הבינלאומית, הגורסת כי על הממלכה הענייה במשאבים לצמצם משמעותית את הגירעון העצום שלה ולערוך שינויים מבניים נרחבים. האזרחים, שלא השתכנעו בנחיצות המהלך דרך מודלים שהציגו גופים בינלאומיים, רואים בצעדי הצנע הללו מסלול ישיר וחד-סטרי לעבר מעגל העוני.
ירדן הצליחה אמנם לחמוק מהכאוס וממלחמת הכול בכול המתחוללים בשטחיהן של שכנותיה עיראק וסוריה, אך לא מההשלכות הכלכליות והחברתיות שלהם. דאעש נעצר בגבולות, פרט לכמה מתקפות טרור נקודתיות, אך כ-700 אלף פליטים מסוריה התדפקו על דלתות הממלכה ועם ערי האוהלים הענקיות שלהם, הם הפכו לנטל של ממש על המדינה. חלקם "גזלו" מקומות עבודה של מקומיים לאור עלותם הזולה בהרבה, ושיעור האבטלה האמיר ליותר מ-18%.
זהו מתכון בטוח לאי-שקט חברתי, אך הממשלה - בגיבוי של המלך, בעל הסמכות האבסולוטית, מאחורי הקלעים - התעקשה לחתוך בבשר החי של מדינת הרווחה ולהכריז מלחמה על העלמת המס הכרונית שמונעת ממנה הכנסה של כמה מאות מיליוני דולרים נוספים מדי שנה. כמו ב-2012, כשהעלאת מחירי הדלק הובילו למהומות, גם הפעם נתקלה התכנית בחומה אזרחית בצורה.
עשרות אלפי המפגינים בעמאן ובערים אחרו בממלכה הטרידו את מנוחתו של המלך עבדאללה, על אף שהן לא כוונו ישירות נגד הכס. ואולם, בראותו את גורלם של שליטים אחרים באזור בשנים האחרונות, המלך הבין את מגבלות הכוח שלו ולא בחר בדרך של כפייה. דיכוי המחאה היה יוצר שני מחנות יריבים - המשטר מול העם - ומגבש בקרב המפגינים מטרות שונות לחלוטין.
עבדאללה בחר בדרך של פשרה ושמירה על האתוס של בית המלוכה ההאשמי. הוא כאן למען האזרחים, ולא כדי למשול בהם ביד גסה. שליטי ירדן מעולם לא התקרבו לקרסולי הרודנות והחזירות של מנהיגי מצרים, תוניסיה ולוב והם אפשרו כר פעולה מסוים לחברה האזרחית, בניגוד גמור לממלכות הערביות במפרץ. גם מחאת "האביב הערבי" הייתה מצומצמת, ומעולם לא היוותה סכנה של ממש לשלטון.
המרקם העדין שבין בית המלוכה ההאשמי, שעל פי המסורת הוא צאצא ישיר של הנביא מוחמד, לבין אוכלוסיית הרוב שכבר זה עשרות שנים אינה שבטית-בדואית אלא פלסטינית, עוד רחוק מלהיפרם. עבדאללה, אשתו המלכה ראניה ובנם חוסיין אהובים על מרבית חלקי העם, קשובים להם ולא מתנשאים מעל ראשם.
הפרלמנט צפוי להקפיא את מדיניות הצנע
כמחווה אישית של עבדאללה, ראשו של האני אל-מולקי, ראש הממשלה שהתעקש על הרפורמות, הוגש למפגינים כדי להוכיח להם שהוא קשוב אליהם. בנוסף לכך, הפרלמנט, שרוב המחוקקים בו מתנגדים לרפורמות, צפוי להקפיא את צעדי הצנע החדשים, לפחות עד להודעה חדשה.
למרות זאת, המצב הכלכלי לא ישתפר מעצמו, וירדן תיאלץ להעביר את הרפורמה בצורה כזו או אחרת. ראש הממשלה החדש עומר אל-רזאז, כלכלן לשעבר בבנק העולמי, נתפס כדמות מפשרת יותר, אבל הוא קורץ מאותו חומר של קודמו. טכנוקרט שמטרתו לממש את מדיניותו של עבדאללה, מבלי שהלכלוך שבכך ידבק בידיו של המלך.
התפטרותו - או פיטוריו - של ראש הממשלה הרגיעו מעט את השטח, אך המפגינים לא הורידו את הרגל מהדוושה עד לביטול החקיקה וחלק מהסוחרים ערכו השבוע שביתה כללית.
עבדאללה, שקיבל בימים האחרונים שיחות תמיכה מצד בעלי בריתו באזור - נשיא מצרים, יורשי העצר של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, המתכננים פסגת תמיכה כלכלית בו - מודע לאתגר שניצב בפני ארצו.
"אנחנו בצומת דרכים", הזהיר עבדאללה בתחילת השבוע בשיחה עם כתבים כשהוא רומז לכך שזעזוע עז מדי צופן בחובו עתיד דומה למה שהתרחש במדינות ערב. "או שנצמח מהמשבר ונספק חיים של כבוד לעמנו או - שאללה ירחמו - נגיע אל הלא-נודע, אבל עלינו לדעת לאן אנחנו הולכים".
