כשאומרים לבנימין נתניהו "פשע", הוא מכחיש כהרף עין. אין כלום, לא היה כלום, לא יהיה כלום. עד כדי כך טעונה מחסנית התגובות שלו בהכחשות, שאינו ממתין לרגע לשקול את תוכנן הרציני של האמירות העוסקות בעניין כללי ולא בחשדות הפרטיים נגדו.
ראש הממשלה התמרמר הבוקר על דברי ראש המוסד הקודם תמיר פרדו בראיון טלוויזיה. פרדו חייך בתארו את החלק המהנה בעבודת המוסד, הדומה לזו של ארגון פשע. נתניהו נעלב בשם המוסד. כפירה בעיקר וחילול הקודש.
אבל מה לעשות, שפרדו צודק, והוא אף אינו מתיימר להיות מקורי. ראשי ה-CIA נוהגים לתמצת את משימתם במילים "אנחנו גונבים סודות". איש אינו מנדב לזרים את סודות המדינה והביטחון של ארצו. על ארגוני מודיעין החוץ לכייס, לפרוץ, לרמות, לסחוט, לשדוד - ולעבור על כל עבירה הכתובה בספר החוקים כדי להשיג את החומר.
כמובן, מניעיהם נאצלים וטהורים, הם אינם פועלים למען רווח אישי - לרוב, ומכל מקום פחות מהדרג הפוליטי שמעליהם, החשוד בשוחד. אבל התכונות האישיות הנחוצות ללוחם של היחידה המבצעית "קיסריה" במוסד, או למפקד במערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן דומות, כמעט זהות, לאלה של שודד בנקים קר רוח וקפדן בתכנון - חוץ מהציונות. זה נכון גם לבלשי משטרה. בלי "ראש קרימינלי" יתקשו לפצח את הגיונו של הפושע שמולם. "משימה בלתי-אפשרית" פוגשת את "ה-11 של דני אושן" - והכול, כזכור, בעקבות הרישיון להרוג של 007.
כוונתו של פרדו ברורה. ברגע שאנשי המוסד - או ה-CIA, ה-6 MI והמודיעין הרוסי לזרועותיו - מגיעים לשטח זר, ואינם בתפקיד גלוי של קישור עם המארחים, כל פעילותם נגועה בעבריינות לפי החוק המקומי: ממעבר גבול בתיעוד מפוקפק ועד לריגול והתנקשות. גם אם יעדיהם למעקב או להמתה משתייכים למדינה שלישית, מבחינת המדינה המספקת לתומה את הרקע לפעילות יש כאן פעילות פלילית. דוגמה עכשווית: הרעלת המרגל הרוסי בדימוס סרגיי סקריפל על אדמת בריטניה.
הכול בעין המתבונן, אבל השאלה המכרעת היא מי מהמתבוננים מחזיק בידו את הכוח לחרוץ גורלות. כשהמוסד גנב מעיראק מטוס מיג 21 הוא סירב להחזיר את הרכוש לבעליו. כשג'ונתן פולארד נלכד ישראל הודתה בחצי-פה באחריות לעבריינותו ופיטרה את האחראים, אם כי רק בדרג הביצועי. כשנתניהו שלח את המוסד להרוג את חאלד משעל בעמאן, הוא הבין היטב שהמלך חוסיין אינו מתלוצץ כשאיים שמותו של משעל יביא להאשמת אנשי המוסד שנעצרו ברצח ולסיכונם בעונש מוות. מכאן גם אחריותה של המדינה לשליחיה, סוגיה שהרהוט בדובריה הוא ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי.
בדיוק משום כך התקנא המוסד זה עשור וחצי בשב"כ, שזכה לחוק מיוחד משלו. ראשי המוסד, ממאיר דגן ואילך, פעלו לנסח את חוק המוסד, שיעניק לאנשיו הגנה דומה לזו של חיילי צה"ל, הנלכדים בידי אויב, או צד שלישי, בעת פעילות מבצעית. המאמץ נתקע בייעוץ המשפטי לממשלה, שלא הסכים להכשיר עבריינות ישראלית בריבונות זרה, פן במצב הפוך תידרש גם ישראל לסלחנות כלפי מי שבאו לרגל ולהרוג בה.
נתניהו סבור שגנבי הארכיון האטומי מטהראן הם גיבורים. בתשליל של מצב זה, יציג את המודיעין האיראני התר אחר סודות בישראל כפושע. זה טוב לתעמולת בחירות. במציאות של איסוף מידע, לוחמת מחשבים וסיכולים ממוקדים רצוי להתייחס לדבריו המפוכחים של פרדו, שבעצם תיאר עצמו כראש ארגון פשיעה בדימוס, בהקשר ובמידה שבהם נאמרו.