פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לחם בנאצים ונאבק לעלות לישראל: הקצין שעם תמונתו צעד נתניהו

      וולף וילנסקי שירת כמפקד גדוד בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. הוא נפצע ארבע פעמים בקרבות ובמשך עשר שנים היה מסורב עלייה לישראל. ראש הממשלה שהשתתף במצעד יום הניצחון במוסקבה חלק לו כבוד. "שמו הלך לפניו והלוחמים הלכו אחריו"

      לחם בנאצים ונאבק לעלות לישראל: הקצין שעם תמונתו צעד נתניהו
      צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

      במצעד לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית שנערך ביום רביעי השבוע במוסקבה נשא עמו ראש הממשלה בנימין נתניהו את תמונתו של קצין יהודי ששירת כמפקד גדוד בצבא האדום. מקובל שבמצעד זה נושאים המשתתפים את דיוקנאות קרוביהם או כאלה של אחרים שלחמו במלחמה. נתניהו בחר לשאת את תמונתו של וולף וילנסקי שהוביל את חייליו במלחמת העולם השנייה לקרבות גבורה ונחשב בעיניהם לאגדה עוד בחייו.

      על לחימתו באותם ימים זכה וילנסקי באות "גיבור ברית המועצות". אברהם קרצ'מר, ששירת כקצין בדרגת סרן בצבא האדום, כתב עליו כי "שמו הלך לפניו והלוחמים הלכו אחריו". וילנסקי, שנולד בשנת 1919 בקובנה שבליטא, גדל בבית יהודי מסורתי והתחנך באווירה ציונית. הוא למד בגימנסיה העברית "יבנה", המשיך לתיכון "אודט" בקובנה והתחנך תנועת "השומר-הצעיר" בארצו. חבריו סיפרו כי היה הרוח החיה בתנועה ובעל כושר מנהיגות. בשנת 1938 היה חבר בגרעין להכשרה חלוצית בחווה חקלאית ליד קובנה והכין את עצמו לעלייה ולהגשמה חלוצית.

      לקריאה נוספת:
      נתניהו לפוטין: זכותה של ישראל להגן על עצמה מהתוקפנות האיראנית

      ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא את תמונתו של וולף וילנסקי במצעד יום הניצחון במוסקבה, 9 במאי 2018 (AP , אי-פי)
      נתניהו עם תמונתו של וילנסקי במצעד במוסקבה, השבוע (צילום: אי-פי)

      בשנת 1939, עם סיום לימודיו בתיכון התגייס וילנסקי לצבא הליטאי למילוי שירות חובה. לאחר סיפוחה של ליטא לברית המועצות, בקיץ 1940, המשיך את שירותו הצבאי בשורות הצבא הליטאי, ונשלח לבית-הספר לקצינים בווילנה. לאחר פלישת צבא גרמניה הנאצית לברית המועצות השתתף בקרבות קשים, יחד עם חבריו לבית הספר לקצינים.

      וילנסקי קודם לדרגת סגן והצטרף לדיוויזיה הליטאית. "במשך שלוש שנים רצופות הוא לא הוציא את נשקו מידיו, פרט לתקופות קצרות של החלמה לאחר פציעות חוזרות ונשנות", כתב קרצ'מר על חברו שנפצע ארבע פעמים בשנות המלחמה. "אומץ ליבו, גבורתו האישית וכישוריו הצבאיים שהתבטאו בכושר מנהיגות, תמרון נבון ועמידה איתנה במצבי לחץ, תרמו לקידומו".

      כתבה על וולף וילנסקי בעיתון דבר, 1983 (מערכת וואלה! NEWS , דבר)
      כתבה בעיתון "דבר" על אודות וילנסקי, בשנת 1983

      עוד כתב חברו לנשק כי מבצעיו הצבאיים, תושייתו ואומץ ליבו, דוגמתו האישית ונכונותו של וילנסקי להסתער על האויב בראש חייליו "הפכו אותו לאגדה והפריכו את הגרסה האנטישמית הנפוצה, שיהודים הם מוגי-לב ומשתמטים". לדברי קרצ'מר, "הודות לגבורתו האישית היה אהוב ונערץ על-ידי הלוחמים שהיו תחת פיקודו, יהודים כגויים, וללוחמים היהודים היה מקור לגאווה והשראה. הוא הוביל את חייליו לקרב עם הפקודה 'אחרי!' והם נלחמו בחירוף נפש יחד עם מפקדם הנועז".

      וילנסקי הוביל שורה של קרבות הירואיים, כמו בסתיו 1943, בגזרת החזית בסביבות העיר נוול, כשהגדוד בפיקודו חדר עמוק לעורף האויב וחיסל מפקדה צבאית רמת דרג. באוקטובר 1944, במהלך קרבות עקובים מדם, שבהם השתלט הגדוד על צומת דרכים חשוב, הפעילו הגרמנים כוחות רבים בכדי להדוף את אנשיו. וילנסקי, שעמד בראש חייליו, גילה אומץ-לב יוצא דופן וסיכל התקפות של הגרמנים.

      לאחר העלייה לישראל: דרגת כבוד של אל"מ בצה"ל ורחוב על שמו

      לצד הנאמנות וההקרבה לארצו, עקב וילנסקי בעניין ובדאגה אחרי המתרחש בישראל, שבנעוריו חלם להעפיל אליה. בשנות השבעים, כשהחלה תנועת העלייה לישראל, גם משפחת וילנסקי החלה לטפח שאיפה להגיע למדינת ישראל. בנו ובתו, אריה וליליה, וכן אחיו ואחותו עלו לישראל, אולם בקשתם של וולף ואשתו סוניה לצאת לישראל, סורבה במשך עשר שנים. סוניה הייתה גם היא לוחמת ושירתה לצדו במלחמה כחובשת קרבית.

      בשנת 1983 זכו סוף סוף בני הזוג וילנסקי לאשרת יציאה והגיעו לישראל. "זה היום המאושר בחיי", אמר לאנשים הרבים שקיבלו את פניו, מהם חברי נעורים שזכרו אותו מתנועת הנוער. וילנסקי, שעם עלייתו לישראל קיבל דרגת כבוד של אלוף-משנה בצה"ל, כתב את קורות חייו בספר "תהפוכות גורל", היה פעיל בארגוני לוחמים נגד הנאצים וחי במחיצת משפחתו בראשון לציון. בשנת 1992 הלך לעולמו בגיל 73. רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין בעירו, שאף הנציחה את זכרו בכך שקראה רחוב על שמו.