ד"ר נורית בובליל, בכירה במכון לרפואה משפטית באבו כביר מזהירה כי "בכל מה שקשור לראיות מדעיות, הנאשם אינו יכול לקבל את השירות שהמדינה מקבלת מאיתנו ואין שוויון". מנהל המכון, ד"ר חן קוגל, הוסיף כי "המצב עלול לפגוע בזכותם הבסיסית של נאשמים לקבל ייעוץ מקצועי חיוני כחלק מהזכות לייעוץ משפטי". השניים אמרו את הדברים בראיון לביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין, שמתפרסם בימים אלה.
ד"ר בובליל מנהלת מזה כשנה את המעבדה הביולוגית, שאחראית על הפקת ראיות דנ"א. כיום יש בישראל שתי מעבדות בלבד העוסקות בתחום פענוח דנ"א פורנזי: האחת במכון לרפואה משפטית באבו כביר, והשנייה המעבדה לזיהוי פלילי בירושלים. לדברי בובליל, בעוד במעבדה בירושלים עוסקים בפענוח הדנ"א בכל התיקים הפליליים שבהם הקורבנות ושאר המעורבים בחיים, "אנחנו כאן במכון לרפואה משפטית עוסקים בכל תיקי עבירות ההמתה, הכוללים רצח, תאונות דרכים, פיגועים וכדומה".
המומחית מסבירה כי אנשי המעבדה שבאחריותה "מפיקים מידע ממוצגים מזירות עבירה, והתוצאות מועברות בסופו של דבר לתביעה. מרגע שהממצאים הינם משמעותיים להגשת כתב אישום אנשי המעבדה הופכים להיות עדי תביעה במשפט, וכעדי תביעה הם מנועים מלשוחח עם ההגנה. כיום אני מוגבלת ואני יכולה לשבת רק עם התובע מהפרקליטות ולהנחות אותו בנוגע לראיית הדנ"א, להסביר לו מה עשינו". עוד מוסיפה בובליל: "אני סבורה שגם ההגנה צריכה לקבל מאיתנו שירות דומה. אני חושבת שזה יהיה הוגן יותר. יש אילוץ מובנה בגלל מבנה וצורת המשפט בישראל, אבל במצב של חוסר במומחים פרטיים בארץ בתחום הדנ"א, ההגנה אמנם מקבלת את תיק החקירה על ממצאיו, אבל בחלק גדול מהמקרים עורכי הדין המייצגים את החשוד לא יודעים כיצד לקרוא את ממצאי הראיה המדעית. זה בטח לא מצב תקין ומאוזן".
כשנשאלה אם במצב שנוצר הגנתו של הנאשם "צולעת", בובליל עונה: "בכל מה שקשור לראיות מדעיות הנאשם אינו יכול לקבל את השירות שהמדינה מקבלת מאיתנו ואין שוויון. אני רוצה שההגנה גם תקבל את המידע המלא בנוגע לראיה המדעית. מדובר במידע חשוב ביותר שצריך להיות חשוף לשני הצדדים. הסנגור אולי יכול לקבל את החומר עצמו ולחקור אותי על דוכן העדים, אבל אני רוצה - ואני חושבת שגם המערכת צריכה לשאוף לכך - שהוא לא רק יקבל אותו, אלא גם יבין אותו ויוכל להתמודד איתו באותם כלים שיש לתביעה".
מנהל המכון, ד"ר קוגל, נשאל גם הוא על הנושא, והשיב: "המצב כיום שבו להגנה אין בארץ גורם מקצועי זמין להתייעץ עימו בנוגע לראיות מהסוג הזה עלול לפגוע בזכותם הבסיסית של נאשמים לקבל ייעוץ מקצועי חיוני כחלק מהזכות לייעוץ משפטי. מרבית עורכי הדין לא יודעים כיצד להתמודד עם ראיות פורנזיות, להבין את משמעותן וכובד משקלן, ובכלל זה מה רמת הוודאות של התוצאות ואם יש מקום לתקוף אותן בבית המשפט. אני חושב שראוי לשאוף למצב שבו גם להגנה יינתן סיכוי אמיתי, שווה והוגן להתמודד מול ראיות מדעיות. המענה הזה צריך להינתן מטעם המדינה כי לדעתי, הזכות לחוות דעת היא בדיוק כמו הזכות לייצוג. לכן, לדעתי, יש לתת לסניגורים גישה להתייעצות עם מומחי המכון".
בראיון נשאלה ד"ר בובליל גם על פרשת רצח תאיר ראדה, ובפרט לגבי דעת המיעוט של השופט יורם דנציגר, שסבר בדעת מיעוט שיש לזכות את רומן זדורוב מחמת הספק. "התסכול שלנו, של אנשי המקצוע בתיק כזה, נובע מהשאלה איפה הראיה שחומקת מאיתנו", אמרה. "הרי מישהו תקף ורצח את הילדה. בית משפט נתן את דעתו בעניין וקבע הרשעה. עד כה לא הצלחנו למצוא ראיית דנ"א של אדם זר שאינו הקורבן שנכח בזירה. ייתכן שאנחנו מחמיצים ראיה מרכזית שאין לנו אותה. ייתכן שראיה זו תחזק את ההרשעה, ייתכן שתפריך אותה. זה הכול השערות".
כשנשאלה ד"ר בובליל אם לדעתה יש מקום לבצע בדיקות חדשות לאור ההתקדמות המשמעותית של הטכנולוגיה העומדת לרשות המעבדה בניהולך, אמרה כי "השאלה המרכזית, כפי שציינתי, היא האם נצליח למצוא את הראיה שחמקה מאיתנו עד היום, ראיה שיש לה חשיבות ומשמעות לתיק. בסופו של דבר, אם תימצא ראיה שיציגו בפנינו ויאמרו לנו שיש טעם לבדוק אותה ושהיא אמורה לשפוך אור חדש על הפרשה, אז בוודאות נבצע אותה. אני יכולה לומר שישנן בדיקות שבוצעו כאן מחדש בשנים האחרונות, אך הן לא העלו שום ממצא חדש. אם היו מוצאים ראיות חד-משמעיות לא היינו מדברים על התיק הזה עכשיו בכלל".