נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, התבטאה היום (שני) בחריפות, על רקע אישור פסקת ההתגברות בוועדת השרים לחקיקה. "הימים אינם ימי חג למערכת המשפט", אמרה השופטת חיות במהלך טקס להשבעת 18 שופטים חדשים שהתקיים בבית הנשיא בירושלים. "הרשות השופטת נתונה תחת מתקפה בוטה וחסרת תקדים המאיימת באופן ממשי על עצמאותה ואי תלותה. אחד המופעים של המתקפה הזו היא ההחלטה שקיבלה אתמול ועדת השרים לחקיקה".
השופטת חיות ציינה כי בית המשפט הישראלי הוא אחד המאופקים ביותר בעולם בביטול חוקים. לדבריה, מערכת המשפט התערבה עד כהתערבו ב-18 חוקים בלבד מתוך 320 שהותקפו בעתירות. "אחת הטענות המופנות כלפי בית המשפט היא כי בית המשפט נטל לעצמו בחוזק יד את הסמכות לקבוע כי פגיעה כזו מתרחשת וכן את הסמכות להכריז על חוק כזה כבטל, למרות שאין בחוק הוראה המסמיכה אותו לעשות כן... טיעונים מופרכים אלה אף אומצו בקמפיינים מגמתיים שונים המתנהלים בעת האחרונה במטרה לקדם את המהלך של חקיקת פסקת ההתגברות", אמרה. "המשמעות של חקיקת פיסקה כזו היא פשוטה - ביטול ההגנה החוקתית על זכויות האדם המעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והתרת הרסן לחקיקת חוקים הפוגעים בזכויות אלה בלא שבית המשפט יוכל להושיט לנפגעים סעד".
"טועה מי שסבור כי פסקת ההתגברות 'מתגברת' על בית המשפט", המשיכה הנשיאה. "לאמיתו של דבר מדובר בהתגברות על זכויות האדם של כל פרט ופרט בחברה הישראלית ובמתן הכשר לכנסת, בתמיכת הממשלה, לחוקק באין מפריע חוקים שיפגעו בזכויות האדם. זאת גם כאשר אותם החוקים אינם תואמים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אינם מיועדים לתכלית ראויה והפגיעה מכוחם אינה מידתית".
בהקשר זה, חיות ציינה כי במרכז הסערה הנוכחית לא עומדת שאלת מעמדו של בית המשפט העליון וסמכויותיו, אלא ריקון חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מכל תוכן. היא טענה כי פסגת ההתגברות "תכתים את מפעל החוקה הישראלי" והזהירה כי תיצור כאוס חוקתי. "מדובר בהצעה מסוכנת ומזיקה שאין לה אח ורע בעולם, וזאת בניגוד להצהרות מטעות כאילו היא אימוץ של מודל קנדי", אמרה חיות. "היא עלולה לגרום לישראל נזק גם בזירה הבינלאומית".
"אני סבורה כי מן הראוי להסיר את פסקת ההתגברות המוצעת מסדר היום הציבורי", הצהירה. "אין מקומה של הסדרת היחסים בין הרשויות בחקיקה פוגענית. היא מרוקנת את חוק היסוד מכל תוכן והשימוש הציני הנעשה בבעיית המסתננים כתירוץ לחקיקתה של פסקה כזו, אף הוא אינו יכול לטשטש את משמעותה ההרסנית. הסדרת מערכת היחסים בין שלוש הרשויות היא סוגיה מורכבת והרת גורל ויש על כן להתייחס אליה בכובד הראש הראוי ולקיים לגביה דיאלוג ענייני ואחראי במטרה לבנות ולא להרוס".
מים בתום דבריה של הנשיאה חיות, נאמה שרת המשפטים איילת שקד, שהתייחסה בעקיפין לדברים. "בכל הנוגע ליחסי הגומלין בין הכנסת לבית המשפט ההגיעה המדינה לפרשת דרכים", אמרה. "המכשלה הזו חייבת לחזור לכנסת. אל לה לכנסת להתחמק עוד מחובתה ומאחריותה מלהגיד דברה בחוק, באופן שאינו משתמע לשתי פנים".
"האינפלציה בהודעות אודות מות הדמוקרטיה הפכה לאבסורד, ובעיקר לכלי ניגוח פוליטי", הוסיפה השרה שקד. "צר לי לאכזב את המספידים, אך צאו החוצה והביטו. הדמוקרטיה הישראלית חיה נושמת ובועטת וחזקה יותר מכל מבקריה ומכל מספידיה. והאמינו לי, היא גם יכולה להכיל דעות ותפיסות שונות. בית המשפט היום אינו דומה לזה שהיה לפני עשר שנים. הוא מגוון יותר ואינו משקף אחידות מחשבה. בתקופה האחרונה בית המשפט התברך בשופטים בעלי תרמילי חיים שונים הנושאים על גבם מטענים ערכיים מגוונים. כשם שפרצופיהם שונים - כך פסיקותיהם שונות, וטוב שכך".
נשיא המדינה ראובן ריבלין, התייחס בדבריו לסוגיית הגבלת כוחו של בג"ץ בסוגיות שונות. "יותר מבעבר עולה הטענה כי מערכת המשפט פולשת לתחומים לא לה ומטילה סייג שלא כהוגן על החלטותיה של כנסת ישראל, היא נציגו הנבחר של הריבון", אמר ריבלין. "יותר מבעבר, דמוקרטיה מוצגת כ'שלטון הרוב'. עקרון היסוד של הדמוקרטיה הוא הכרעת הרוב ואיתו ההבנה וההסכמה של המיעוט לקבל את הכרעת הרוב גם כאשר הוא משוכנע שהרוב טועה והכרעתו מזיקה. אבל, אין סתירה בין קבלת כללי המשחק ובראשם הכרעת הרוב ובין הגנה עיקשת על זכויות המיעוט. ההיפך הוא הנכון. בהיעדר הגנה על זכויות המיעוט, ועדיין אין לנו חוקה, הרוב הקובע איננו אלא שתלטן הפועל בכוח הזרוע.
"רק מחויבותו של הרוב להגן על זכויות המיעוט מייצרת את הבסיס ל'הסכם' שבמסגרתו הרוב קובע"" הוסיף הנשיא. "ההסכם הזה הוא רגיש. אפשר לנסות להציג כל החלטה של הרוב, כפוגעת במיעוט. אך גם קל מאד לפגוע במיעוט, ולשנות את כללי המשחק לרעתו. אחד מתפקידיה ההכרחיים של מערכת המשפט הוא לשמור על האיזון העדין בהסכם הרגיש הזה. כפי שכולנו יודעים, החיים הם דינמיים. הרוב יכול להפוך למיעוט והמיעוט לרוב... בסוגיות רגישות מעין אלו, הנוגעות לכללי המשחק הדמוקרטיים, עדיפה הסכמה, מאשר הכרעה. ואני מאמין כי בשיח נכון, הסכמה זו גם תושג וגם תזכה ללגיטימיות הציבורית לה היא נדרשת".