במקרה של קוריאה הצפונית ומדינות סוררות נוספות מותר, ואף חובה, להיות ספקנים כשבבוקר אחד נאמרת לפתע המילה שלום שוב ושוב. לצד הסקפטיות והרמת הגבה למשמע ההצהרות הבומבסטיות, קשה להשתחרר מהרגשה שאכן תהליך רב-עוצמה הותנע. לא היום במעבר הגבול הנודע פנמונג'ום, אלא עוד קודם לכן, והתהליך הזה משמעותי יותר מהעבר.
גם בשנים קודמות היו פסגות בין מנהיגי קוריאה הצפונית לדרומית. גם בעבר נשמעו מליצות נשגבות, שהסתיימו, כרגיל, בעוד ניסוי טילים ובעוד ניסוי גרעיני. ההבדל הפעם, בין אם קוסמטי ובין אם אמיתי, הוא העובדה שפיונגיאנג היא כיום מעצמה גרעינית שהשיגה את יעדה המרכזי - יכולת הגנה על המדינה ועל המשטר, סוג של איזון אסטרטגי. לא רק מול בת המשפחה השכנה, שהיא לעתים גם אויבת, אלא מול ארצות הברית. וכעת אפשר להמשיך הלאה, אם כי לא ברור לאן.
בינתיים, קים ג'ונג און תורם למשוואה הקוריאנית לא מעט מחוות ולא מעט הצהרות. בראשן שתיים - הצהרה על סיום מצב המלחמה, השורר טכנית בחצי האי הקוריאני מאז תום המלחמה לפני 65 שנים, והצהרה על פירוז חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני.
הראשונה תקרה, קרוב לוודאי כי מדובר על הצהרה בלבד. השנייה בעייתית יותר. משטר שהשקיע כה רבות בתכנית הגרעין ומסתכל על גורלם של מועמר קדאפי וסדאם חוסיין מבין כי הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לרודן הוא לקבל את הבטחתה של ארצות הברית שאם יתפרק מנשק ההשמדה ההמוני שברשותו שערה לא תיפול משערות ראשו. קים לא יתפרק מנשקו הגרעיני. להבטיח להתפרק זה כבר סיפור אחר. כך עשה אביו בשעתו.
לבד מההצהרות, קים עשה גם מחוות סמליות. הוא חצה ברגל את הגבול המבוצר והמתוח בעולם, מנהיג ראשון שעושה זאת מאז מלחמת קוריאה. הוא הזמין את נשיא הדרום מון ג'ה-אין לפסגה בפיונגיאנג, שקיבל זאת. הם ערכו סעודה חגיגית של שני הזוגות הנשיאותיים, כשקים לווה גם בנשק הסודי והדיפלומטי שלו, אחותו. לקים יו ג'ונג השפעה רבה במשטר הצפון קוריאני והיא שהחלה את אופנסיבת החיוכים באולימפיאדת החורף בדרום.
שני המנהיגים גם שתלו עץ בקו הגבול, עץ שאדמתו היא ערבוב של אדמות מהצפון והדרום, והוא מושקה בנחלים מהצפון ומהדרום. אין מחסור בסמליות היום בקוריאה.
בעולם בירכו על הפסגה ונשמו לרווחה, אחרי שלפני כמה חודשים בלבד ההנחה הייתה שסיכוי למלחמה חדשה בקוריאה הוא לפחות 50%. הרצון של הקהילה הבינלאומית פחות או יותר ידוע, אך הנעלם הגדול הוא הכוונה האמתית של קוריאה.
ייתכן שקים נוהג, אם ניקח הקבלות היסטוריות לא מדויקות מטבע הדברים, כמו אדולף היטלר המרדים את המערב בהסכם מינכן. או לחלופין, כמו אנוואר סאדאת המוכן למהלך היסטורי כדי להשיג שלום. סביר יותר שמדובר בדרך שלישית - קים מעוניין להגיע להכרה במדינתו כמדינה גרעינית, והוא בהחלט רוצה לקבל הבטחות לשימור שלטונו מוושינגטון.
עוד לא ברור אם קים מוכן לפתוח את המדינה, המסוגרת ביותר בעולם שעוקבת אחרי אזרחיה בכל פינה, עבור השקעות זרות במגזרים שונים. לקוריאה הצפונית מיקום אסטרטגי ובשטחה מצויים מחצבים נדירים, שלפי הערכות שונות שווים טריליוני דולרים, אולם פתיחת המשטר עלולה גם לסכן אותו.
כך או כך, זהו יום מרגש, ודאי לאזרחי שתי הקוריאות, הססנים ככל שיהיו ובעלי זיכרון של הפסגות ב-2000 וב-2007, שלא הניבו תוצאות לטווח הארוך. אלו מראות ייחודיים וההצהרות אכן פוקחות עין, ובחודשים הקרובים זה צפוי להימשך. גם אם מדובר בתכנית ערמומית לקבל הכרה בהתגרענות פיונגיאנג ותו לא, הפחתת המתח עדיין חשובה. ואם אכן מדובר בפריצת דרך, בהכרה של קים, אחרי הכול הוא התחנך בשווייץ, שהוא מטה ב-180 מעלות את כיוון המדינה - במקרה כזה ניתן לומר בוודאות מי יהיו חתני פרס נובל לשלום השנה.