פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האיש שגדל עם זאבים מודה שחייו נהרסו מאז חזר לחיות לצד בני האדם

      "המוגלי של ספרד" נמצא בידי הרשויות בגיל 19, אחרי שחי וגדל לצד זאבים במשך 12 שנים. החזרה לציוויליזציה הייתה קשה מאוד עבורו והיום, בגיל 72, הוא משחזר את רגעי הילדות המאושרים ומאחל לעצמו לחזור לגור לצדם

      האיש שגדל עם זאבים מודה שחייו נהרסו מאז חזר לחיות לצד בני האדם

      הרשויות בספרד ודאי חשבו שהצילו את חייו של מרקוס רודריגז פנטויה, כשמצאו אותו חי לצד זאבים בג'ונגל כשהיה בן 19 - אולם מתברר שזה היה הרגע בו חייו נהרסו. בראיון ל-BBC מספר פנטויה שהתאכזב מהחיים כבן אדם ושאיחל לעצמו לא פעם לחזור לחיות לצד בעלי החיים.

      רודריגז, המכונה "מוגלי של ספרד" גדל עם זאבים במשך 12 שנים. הוא חי במערה באזור הרי סיירה מורנה שבספרד ונמצא לבסוף בידי המשמר האזרחי כשהוא יחף וחצי עירום, וקיבל טיפול ובית חם לצד בני האדם, מקומו הטבעי. אולם, ילד הזאב לשעבר טוען שההסתגלות הייתה קשה עבורו יותר מאשר לחיות לצד בעלי חיים. הוא סיפר בראיון ל-BBC על רגעיו הראשונים כבן אדם: "לא ידעתי לאן ללכת. רק רציתי לברוח להרים".

      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      האיש שגדל עם זאבים במשך 12 שנים מתגעגע לחיים לצידם (צילום מסך, BBC)
      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      מרקוס רודריגז פנטויה עדיין יודע להשמיע קולות של בעלי חיים (צילום מסך, BBC)

      עוד ב"אסור לפספס":

      סוף לתעלומת המומייה: האם העצמות הזעירות שנמצאו הן של חייזר?
      האם תרבות של חייזרים על המאדים נמחקה במלחמה גרעינית?

      היום רודריגז בן ה-72, חי בבית קטן ללא בידוד בראנטה, ספרד, ומספר שהזיכרונות המאושרים האחרונים שלו היו מילדותו, כשחי לצד הזאבים. רודריגז מצא עצמו בסיטואציה המוזרה הזאת כשאיבד את הוריו. אמו נפטרה כשהיה בן 3 ואביו המתעלל ברח עם אישה אחרת. הוא נשלח להרים כדי ללמוד להיות רועה צאן והאיש הזקן אותו נועד להחליף לימד אותו איך להדליק אש ולהכין לעצמו כלי נשק, אולם מת או עזב בפתאומיות והשאיר את רודריגז בן ה-7 לבד.

      בעלי החיים היו חבריו היחידים וממש כמו בספר הג'ונגל, גורי הזאבים קיבלו אותו כאח. זאבה האכילה אותו והוא ישן במערה לצד עטלפים, נחשים ואיילים. הזאבים אפילו לימדו אותו איך לשרוד ואיזה פירות יער ופטריות בטוחים לאכילה. הוא סיפר ל-BBC: "יום אחד נכנסתי למערה והתחלתי לשחק עם גורי הזאבים שחיו שם ונרדמתי לי. מאוחר יותר, האימא הביאה להם אוכל והתעוררתי. הזאבה החלה לקרוע את הבשר. גור התקרב אליי וניסיתי לגנוב לו את האוכל בגלל שגם אני הייתי רעב. האימא איימה עליי עם הטפרים שלה אז התרחקתי. אחרי שהאכילה את הגורים שלה, היא זרקה לי חתיכת בשר".

      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      אמא זאבה האכילה אותו ודאגה לו (צילום מסך, BBC)
      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      הוא נמצא בגיל 19 ושב אל בני האדם (צילום מסך, BBC)

      הוא הוסיף: "לא רציתי לגעת בזה כי חשבתי שהיא תתקוף אותי, אבל היא דחפה את הבשר עם האף שלה. לקחתי אותו, אכלתי אותו וחשבתי שהיא הולכת לנשוך אותי, אבל היא הוציאה לשון והחלה ללקק אותי. מהר מאוד הפכתי להיות אחד מהמשפחה". הוא משחזר עוד רגעים מהילדות: "אני זוכר שעטפתי את הרגליים שלי כשהן כאבו במיוחד בגלל השלג. היו לי יבלות כל כך גדולות על הרגליים שלבעוט בסלע הרגיש כמו לבעוט בכדור".

      רודריגז טוען שהחזרה לצוויליזציה הייתה החוויה המפחידה ביותר בחייו. הוא נלקח בהתחלה לבית יתומים, שם לימדו אותו הנזירות ללכת ישר ולאכול ליד שולחן. הוא סירב במשך שנים לישון על מיטה רכה - על אף מאבקן של הנזירות. הוא היה מרותק לכיסא גלגלים לתקופת מה אחרי שרגליו החלימו מהיבלות, ואמר שהביקור הראשון שלו אצל הספר היה מפחיד במיוחד, אחרי שחשש שמכונת הגילוח תחתוך את גרונו. הוא אומר שהרגיש מרומה, שעבר התעללות וניצול בעולם העבודה ע"י הבוסים שלו וכי מעולם לא הצליח באמת להתחבר לבני האדם "הקרים".

      אחד הדבר המטרידים ביותר בעיניו היו חיי הקהילה הרועשים. הוא אמר: "לא יכולתי להתמודד עם כל כך הרבה רעש, המכוניות, האנשים שהולכים הלוך וחזור כמו נמלים. לפחות נמלים הולכות באותו כיוון, אנשים הולכים לכל מיני. פחדתי לחצות את הכביש". הוא גם מרגיש שאנשים צוחקים עליו כי הוא לא יודע הרבה על העולם המודרני, "אני חושב שהם צוחקים עליי כי אני לא מבין הרבה בפוליטיקה או כדורגל" הוא אמר לרופא שלו, וזה השיב לו: "אתה יכול לצחוק עליהם בחזרה. תאמין לי שהם יודעים הרבה פחות ממך על החיים".

      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      רודריגז חוזר לצוויליזציה. בהתחלה זה היה נראה זוהר - אבל ההמשך היה פחות (צילום מסך, BBC)

      על אף שניסה לחזור להרים, אמר רודריגז שהרבה השתנה מאז, ושהמקום נראה אחרת לגמרי ממה שזכר. לדבריו, המערה שהייתה ביתו הוחלפה בקוטג'ים ובשערים חשמליים. הזאבים, משפחתו, גם לא קיבלו אותו אחרי שנעלם לכל כך הרבה זמן. בשיחה עם "אל פאיס" הוא אמר: "אפשר להבין שהם שם, אני שומע אותם מתנשפים, זה עושה לי צמרמורת, אבל לא קל לראות אותם. יש שם זאבים ואם תקרא להם, הם יגיבו, אבל הם לא יתקרבו אליי. אני מריח כמו אנשים, אני מבושם ".

      בשנת 2010 שוחרר הסרט "בין זאבים" שמבוסס על חייו של רודריגז, ומחקרים רבים בוצעו עליו. הוא אפילו טוען שעד היום הוא מסוגל לחקות אחד לאחד את קולות האיילים, השועלים והנשרים - כמו גם בעלי חיים אחרים. כיום רודריגז חי מפנסיה דלה בלבד אחרי שהתקשה לעבוד לצד בני האדם והוא גר בבית קטן עם תקרות נמוכות, ממש כמו במערה, עמוסות מזכרות וציורים. יש לו גם פטיו מלא בצמחים ופרחים שעוזרים לו להרגיש כאילו חי בטבע.

      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      ביתו של האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך, BBC)
      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      היום הזאבים כבר לא רואים בו אח (צילום מסך)
      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      היום הוא בן 72 ומתגעגע לחיים בטבע (צילום מסך)
      האיש שגדל עם זאבים (צילום מסך , BBC)
      הוא מכונה המוגלי של ספרד (צילום מסך, BBC)