פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שישה ניצולים ידליקו משואות בטקס נעילת יום השואה

      השישה ישתתפו בעצרת המרכזית בבית לוחמי הגטאות. בטקס תישא דברים נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת דורית בייניש. השנה יתקיים לראשונה "מצעד הגבורה" בהשתתפות אלפי צועדים בהם קציני צה"ל בהווה ובמילואים

      שישה ניצולים ידליקו משואות בטקס נעילת יום השואה
      צילום: ערן גילווארג, עריכה: יוסי אלטר

      (תערוכה חדשה בבית לוחמי הגטאות: התא שבו ישב אייכמן במשפטו)

      בקיבוץ לוחמי הגטאות שבגליל המערבי תיערך במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, 12 באפריל, העצרת השנתית לנעילת אירועי היום, בהשתתפות ניצולי שואה ובני משפחותיהם. הלילה (רביעי) הוכרזו שמותיהם של מדליקי המשואות בעצרת, שתתקיים השנה תחת הכותרת "אנו יודעים כי יש לנו מולדת", ובסימן 70 שנה למדינת ישראל.

      בעצרת, שלדברי המארגנים צפויים להגיע אליה יותר מעשרת אלפים איש, יישאו דברים נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת דורית בייניש, נציג התנועה הקיבוצית, מוקי צור ויו"ר הועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, ד"ר אריק כרמון.

      לקריאה נוספת:
      כמעט 60 שנה אחרי המשפט: תא הזכוכית של אייכמן מוצג בישראל

      נשיא המדינה ורעייתו השתתפו הערב בטקס הנועל את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות 24 באפריל 2017 (לשכת העיתונות הממשלתית , מארק ניימן)
      הנשיא ריבלין בעצרת בבית לוחמי הגטאות, בשנה שעברה (צילום: מארק ניימן/לע"מ)

      השנה יתקיים לראשונה לפני העצרת מצעד "צועדים בגבורה", יוזמה של קציני צה"ל לדורותיהם, חניכי קורס מפקדי פלוגות בהווה ובמילואים. מארגני המצעד קראו לציבור הרחב להשתתף על מנת לחזק את זיכרון השואה באמצעות הנצחה אקטיבית המתמקדת באומץ, גבורה וקדושת החיים אל מול הפחד והשנאה, תוך לקיחת אחריות אישית ולאומית על ידי הובלה וקידום ערכים אלו".

      אלה מדליקי המשואות בעצרת:

      לילי טהאו, כבת 90 מחיפה; נולדה בלבוב שבמזרח פולין. כנערה הסתתרה אצל משפחה בכפר קופצ'ינצה ותרגמה מסמכים מגרמנית. מעסיקה, אנטול פפירקובסקי, סייע לה למצוא מסתור אצל משפחות מקומיות והוכר בהמשך כחסיד אומות עולם. טהאו עלתה לישראל בשנת 1946, היא חברה בוועדה לציון חסידי אומות עולם ולה שישה נכדים ו-11 נינים.

      שאול קרס, כבן 76 מקיבוץ מצובה; נולד באמסטרדם ובימי המלחמה הסתתר יחד עם משפחתו בצפון המדינה, באזור פריזלנד. עלה לישראל בשנת 1962 במסגרת תנועת הנוער "איחוד הבונים". הקים משפחה בקיבוץ מצובה ועובד בארכיון בית לוחמי הגטאות כמתרגם.

      שאול גטניו, כבן 77 מירושלים; נולד בבלגרד שביוגוסלביה. בזמן המלחמה נמלט עם משפחתו לסקופיה, שם נמלט עם קבוצת ילדים לאחר שהחל איסוף של יהודים בעיר. אומנתו, זורה פיצ'ולין, נמלטה אף היא ושהתה עמו במנזר בקוסובו עד לסיום המלחמה. עלה לישראל בשנת 1948 עם משפחתו המאמצת. בשנת 1973 הוכרה פיצ'ולין כחסידת אומות עולם. גטניו עבד שנים רבות כמורה בתיכון ולו בת ונכד.

      שושנה זאבי, כבת 90 מקיבוץ לוחמי הגטאות; נולדה בסונצ'יץ שבמזרח פולין. בימי המלחמה הסתתרה עם אחותה הקטנה רבקה אצל השכנה ובהמשך נדדו השתיים ופגשו את אחותן הגדולה בגטו בעיר נובוגרודק. השלוש שהו תקופה בגטו ולבסוף נמלטו, כשושנה מסתירה את רבקה בתוך חבית ריקה. יחד נדדו ביערות והצטרפו לבסוף לקבוצת הפרטיזנים של האחים ביילסקי עד לסיום המלחמה. זאבי ובעלה אפרים נמנים על הגרעין המייסד של קיבוץ לוחמי הגטאות וגרים במקום. יש להם שלושה ילדים, 12 נכדים ו-22 נינים.

      אריה אלתר נריה, כבן 82 מנהריה; נולד בעיירה סוון שברומניה. בקיץ 1941 נלקח אביו לעבודות כפייה והמשפחה החלה לנדוד עד שהגיעה לגטו מוגילב. שם נפטרה אם המשפחה שחלתה בטיפוס ואלתר נריה נאלץ לטפל באחיו הצעיר - שבהמשך מת גם הוא. לאחר שחרורו הועבר לבית יתומים ובשנת 1947 עלה לישראל בספינת המעפילים "פאן יורק". אלתר נריה הגיע לכפר הס שבשרון, שם התאחד עם שני אחיו הבוגרים ועם אביו. הוא נישא לבלומה, שירת בגבעתי ולחם בכל מלחמות ישראל. לשניים שלוש בנות ועשרה נכדים.

      נעמי כץ, כבת 92 מקיבוץ געתון; נולדה בעיר גיור שבהונגריה בשם רוז'ה לוסטיג. כשהייתה בת עשר עברה משפחתה לבודפשט, שם הייתה עדה לגירוש חברותיה לאושוויץ. בימי המלחמה הצליחה לשרוד יחד עם אמה ואחותה תוך מאבק הישרדות יום-יומי, הסתתרות ובריחה. כץ הצטרפה לתנועת השומר הצעיר שם הכירה את שמואל. השניים עלו לישראל בשנת 1946 בספינת המעפילים "כנסת ישראל". שנתיים אחר כך נמנו על מייסדי קיבוץ געתון שבגליל המערבי, שם הקימו את משפחתם. כץ עבדה כפסיכולוגית חינוכית ושומאל כצייר וכמאייר, בין השאר בסדרת ספרי חסמב"ה ו"דירה להשכיר".

      בנוסף למשואות, יונחו בטקס גם שני זרים. משה ליפר יניח את זר חסידי אומות העולם בשם אמו בלה שהלכה לעולמה ב-2012 בגיל 85. ליפר שהתגוררה בחיפה נולדה באוקראינה בשם ולנטינה יקימובה, למשפחה נוצרית. בבית הספר הכירה את אריה ליפר ובהמשך עברו השניים לגור בעיירה צומאן, בשל לחץ משפחותיהם שלא ראו בעין יפה את הזוגיות בין נוצרייה ליהודי. לאחר הקמת הגטו סייעה לבעלה לברוח והחביאה אותו בבית הוריה. אל המסתור בבית המשפחה הצטרפו בהדרגה אנשים נוספים. בשלב מסוים הוקמה בבית מפקדה גרמנית, לאחר שאחיה של ליפר שיתף פעולה עם הצבא באזור. תוך סיכון יום-יומי הסתירה במשך 19 חודשים שבעה אנשים - מפני בני משפחתה ומפני החיילים הנאצים ששהו בבית. לאחר סיום המלחמה התגיירה ועלתה עם בעלה לישראל בשנת 1948. בשנת 1991 הוכרה ליפר כחסידת אומות עולם.

      עליזה ויטיס שומרון, בת 90 מקיבוץ גבעת עוז תישא דברים בשם הלוחמים; היא נולדה בוורשה בירת פולין. לאחר פרוץ המלחמה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" וסייעה בהעברת ידיעות חשאיות של המחתרת ובסיוע לפליטים שגורשו לגטו. שימשה קשרית בגטו ורשה. בהמשך נשלחה עם אמה ואחותה למחנה ברגן בלזן. בשנת 1945 עלתה לישראל. ויטיס שומרון היא אשת חינוך וחברת קיבוץ גבעת עוז ולה שלושה ילדים, שבעה נכדים וארבעה נינים.