לאחרונה קבעה הממשלה החלת חובת דיווח של מחירי ניתוחי פרטיים ושל שכר המנתחים. המהלך נועד להחליף החלטה קודמת, שקבעה החלת פיקוח אקטיבי על שכר המנתח הפרטי על ידי משרד האוצר. דיווח המחירים יתבצע למשך שנתיים, ולאחר מכן יוחלט האם יש לפקח על שכר המנתח במערכת הבריאות הפרטית.
יש היגיון בפיקוח על מחירים בשוק הפרטי. רופאי שיניים, קבלני שיפוצים, עורכי דין - כל אלה ואחרים חייבים בפיקוח מחירים, לטובת ציבור הצרכנים. עם זאת, מקצועות אלה אינם נכללים בחובת הדיווח. מדוע? ההסבר הוא שבניגוד למקצועות אחרים - שכר הרופאים במערכת הבריאות הפרטית משפיע באופן ישיר על מערכת הבריאות הציבורית, שאינה מסוגלת להתחרות ברמות השכר הגבוהות בה. כך, נוצר מצב שבו לרופאים יש תמריץ גדול יותר לעבוד במערכת הבריאות הפרטית, התורים במערכת הציבורית מתארכים והמטופלים מוותרים על הציבורית בעבור תורים קצרים יותר.
הדיון הבלתי פוסק ברפואה הפרטית, וכעת הנחיית החלת חובת הדיווח ככלי מרסן, מסיטים את תשומת ליבו של הציבור מהסיבה האמיתית לבחירת המטופלים בערוץ הפרטי: התשתיות החסרות במערכת הציבורית. בין אם מדובר במחסור ברופאים, בצוות הסיעודי המותש, באי הפעלתם של חדרי ניתוח והמרפאות בשעות אחר הצהריים, בצורך בעוד חדרי ניתוח, במחלקות העמוסות ובביטול המקרים האלקטיביים לטובת הדחופים.
בנוסף לכך, השתכרות נמוכה במוסד הציבורי מהווה גם היא סיבה שרופאים רבים בוחרים לרעות בשדות הרפואה הפרטית. תיקון שכרו של הצוות הרפואי - רופאים, אחיות ומקצועות פארה-רפואיים - תשפר במידה ניכרת את ביצועי המערכת הציבורית, ותייתר ממילא את הפרטית. לצד השתכרות גבוהה, גם הפעלת התשתיות הציבוריות למשך שעות רבות יותר תפחית פעילות בבתי החולים הפרטיים. כך רופאים רבים, גם כאלה שמכתתים את רגליהם למערכת הפרטית בשעות אחר הצהריים, יעדיפו את החממה הבטוחה של בתי החולים הציבוריים.
על הממשלה לא לבדוק רק את מחירי הניתוחים הפרטיים, אלא גם להסביר לציבור מדוע, למשל, בתי החולים מתפקדים בסיומה של כל שנה על אדי תקציב, ולא על תקציב אמיתי. יעלה נא הרגולטור, וכן הגורמים הפופוליסטיים מבית המחוקקים, ויסבירו לציבור מהי "כלכלת בריאות בישראל".
כך למשל, סיבה אחת מיני רבות לגירעון התקציבי הרובץ מעל בתי החולים הציבוריים, הוא מנגנון ה"קפינג", שמחייב בתי חולים להעניק הנחות מפליגות לקופות החולים לקראת סוף השנה. במסגרת שיטה זו עורכים בתי החולים הסכם עם קופות החולים לרכישת שירותי רפואה בסכום מוגדר, כשברוב בתי החולים הוא מסתיים חודשים לפני תום שנה, וכל פעילות "חורגת" מתבצעת בהחות גורפות, או למעשה, ללא עלות כלל.
אני קורא למקבלי ההחלטות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל לחדול מלהקשיח את כבלי הרגולציה ולהפיץ חדשות לבקרים הנחיות וחוקים חדשים. במקום זאת, עליהם להתרכז במשימה האמיתית העומדת לנגד עיני כולנו - חיזוק הרפואה הציבורית. אותנו המנתחים, שחיים את ליבתה של מערכת הבריאות הציבורית, איש מלשכת משרד האוצר לא הזמין לדיונים למען מטרה זו.
כשהתקשורת עוסקת במערכת הרפואה הציבורית, לרוב היא גם נוגעת בחשש המתמיד מפני "בריחת המוחות" מהמערכת הציבורית לפרטית, וכתוצאה מכך מאיבוד מנתחים "כוכבים". בכל בתי החולים בארץ עובדים רופאים מנוסים, מיומנים ונאמנים למקצוע ולחוליהם. אלה, לצערי, אינם זוכים לרוח הגבית התקשורתית שלהם זוכים חלק מה"כוכבים" במערכת הפרטית, אך הם ממשיכים לבצע את עבודתם נאמנה.
פרופ' יורם קלוגר הוא יו"ר איגוד הכירורגים בהסתדרות הרפואית ומנהל המערך לכירורגיה כללית במרכז רפואי רמב"ם שבחיפה