פרקליטות המדינה ביקשה היום (ראשון) מבג"ץ לדחות בכמעט עשור את מועד קיום פסק הדין בעניין שטחי המחיה המזעריים לכל אסיר ועצור במתקנים השונים בישראל, ולהרחיבם ל-4.5 מ"ר לאדם. המדינה מעוניינת כי המועד הסופי לביצוע פסק הדין בשנת 2027, בהתאם להחלטת הממשלה על שדרוג מערך הכליאה והרחבת מרחב המחייה בבתי הסוהר, ועל דעת היועץ המשפטי לממשלה.
בפסק הדין של בג"ץ שניתן ביוני האחרון נקבע כי עד ה-13 במרץ הקרוב תקצה המדינה שטח מחייה מינימלי של 3 מ"ר לכל עציר ואסיר, ועד סוף השנה יעמוד השטח על 4.5 מ"ר. החלטת בג"ץ ניתנה בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן וארגון רופאים לזכויות אדם. הארגונים טענו כי שטח המחיה של האסירים בישראל כה קטן עד שהוא מהווה ענישה אכזרית ומשפילה, ופוגע בכבוד האדם שלהם.
במסגרת הדיונים בעתירה נחשף כי שטח המחיה הממוצע לאסיר בישראל עומד על 3.16 מ"ר, וכי 40% מהאסירים זכאים לפחות מ-3 מ"ר. כמחצית מהאסירים בישראלים, שכלואים באגפים סגורים, נאלצים לשהות בתאים הקטנים מעל 20 שעות ביממה. לדברי העותרים, שטח המחיה הממוצע לאסיר במדינות המערב נע בין 6 ל-12 מ"ר. עוד צוין בעתירה כי אפילו בתקן של השב"ס לתאי מאסר חדשים, שנקבע בשנת 1997, מוקצים 4.5 מ"ר לכל אסיר ועציר.
בפסק הדין האחרון שלו על כס השיפוט, קיבל השופט אליקים רובינשטיין את העתירה, יחד עם השופטים אורי שהם וחנן מלצר. הוא קבע כי הצפיפות בבתי הסוהר היא עניין הנוגע "בליבת כבוד האדם ובהגשמתה של הזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר, ואין בשיקולי תקציב כדי להצדיק פגיעה באלה, המתמשכת לאורך עשרות שנים".
בפסק הדין ציין השופט רובינשטיין כי המדינה תוכל לפעול בשתי דרכים עיקריות כדי לעמוד ביעד שהציב בג"ץ: שיפוץ והרחבה של מתקני המאסר והמעצר; או הקטנת כמות האסירים והעצורים, למשל על ידי שימוש פחות במעצר עד תום ההליכים, הרחבת האפשרות להמיר מעצרים קצרים בעבודות שירות ועוד.
לפני שבוע התקבלה החלטת ממשלה שקובעת מספר אמצעים להקטנת מספר הכלואים בישראל. בין היתר נקבע בהחלטה כי יורחבו השחרורים על תנאי, יוכפלו יתרות המאסר שמאפשרות שחרור מינהלי, ייושם דו"ח ועדת דורנר לבחינת מדיניות הכליאה שהמליץ על העדפה של הליכי שיקום על פני כליאה ויוקמו עוד מספר בתי משפט קהילתיים. לצד כל אלו, נקבע בהחלטת הממשלה כי עד 2027 ייבנו 4,000 מקומות כליאה חדשים, בהשקעה של כשני מיליארד שקלים.
בקשת הדחייה החריגה של המדינה, שהוגשה על ידי עו"ד רן רוזנברג ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, מתבססת על החלטת המדינה מהשבוע שעבר. בבקשה נכתב כי החלטת הממשלה "מבקשת להעמיד פתרון ארוך טווח ובר קיימא לבעיית הצפיפות בבתי הכלא, תוך הפנמה מלאה של העקרונות החוקתיים ששורטטו בפסק הדין", נכתב. "ההחלטה מוציאה מן הכוח אל הפועל מהלך חסר תקדים בהיקפו ובחשיבותו, היסטורי כמעט, עבור העצור והאסיר בישראל".
עוד מצוין בבקשה כי על פי אומדנים שנערכו בעקבות פסק הדין, בישראל חסרים כ-6,000 מקומות כליאה. לפי פרקליטות המדינה, בבחינה מקצועית שנערכה לאחר מתן פסקי הדין נמצא כי "האמצעי היחיד שיאפשר ליישם את פסק הדין במועדו הוא שחרור מיידי של אלפי אסירים לקהילה, בתוך זמן קצר. בחינת אפשרות זו העלתה כי שחרור כאמור עלול לסכן את שלום הציבור בטווח הזמן המיידי". לכן, נכתב בבקשה, יש צורך בדחייה הארוכה.
המדינה מציינת כי על-פי הערכת גורמי המקצוע בשירות בתי הסוהר ובזהירות המתבקשת הרי שהשגת כשליש ממספר מקומות הכליאה הדרושים לשם קיומו המלא של פסק הדין (כ-1,800 מתוך כ-6,000) צפויה להתממש כבר בתוך כשנה מעת יישום החלטת הממשלה הלכה למעשה, על מרכיביה השונים. כל זאת, באמצעות הוספת כ-823 מקומות כליאה עד שנת 2019 והתאמה של מתקני כליאה קיימים; וכן באמצעות קידום תיקוני חקיקה שונים בתקופה הקרובה בסוגיות של שחרור על תנאי; שחרור מינהלי ועבודות שירות.
מהאגודה לזכויות האזרח נמסר בתגובה לבקשה כי "המדינה ממשיכה לזלזל בזכויותיהם של אסירים ומתכוונת לבזות בצורה שערורייתית את פסיקת בג"ץ", נכתב. "המדינה מתכוונת לתת מענה למצוקת הצפיפות בבתי הכלא בעיקר באמצעות בינוי לטווח הארוך בלבד למרות שברור לכולם שהפתרון הנכון הוא הפחתה משמעותית במספר הכלואים באמצעות חלופות לכליאה - זה מהיר יותר, זול יותר והכי חשוב מדיניות ענישה טובה יותר".