פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הישראלי שביקר בסוריה ומצא עצמו בלב הסערה: פחדתי רק שזהותי תיחשף

      ג'ונתן ספייר ביקר כמה פעמים במדינה השסועה ונפגש עם לוחמי מורדים. הוא סיפר לוואלה! NEWS כי ראה שלחיילי צבא רוסיה יש "יד חופשית" ברחובות. על השר שאיבד את עבודתו לאחר שנפגש עמו אמר כי "לא צריך לרחם עליו" וכי "יש אחראים נוספים"

      הישראלי שביקר בסוריה ומצא עצמו בלב הסערה: פחדתי רק שזהותי תיחשף
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      (לחימה בין כוחות המורדים באידליב לצבא אסד, השבוע)

      כשג'ונתן ספייר סיים את ביקורו האחרון בסוריה באפריל האחרון, הוא לקח עמו כמה מזכרות. בהן, דגל סוריה, מצית "זיפו" עליו דמותו של הנשיא בשאר אסד וצמד ספלי קפה שעליהם פניו של הנשיא עם בן בריתו מלבנון מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. עכשיו עשויה להתווסף לאותו ביקור מזכרת נוספת - שר בממשלת סוריה שפוטר בגללו. רשת הטלוויזיה מערב הסעודית "אל ערבייה" דיווחה כי פיטוריו בשבוע שעבר של שר ההסברה מוחמד ראמז תורג'מן נעשו לאחר שהתגלה כי ספייר, חוקר פרשן ועיתונאי ישראלי יליד בריטניה המתגורר בירושלים, ביקר בסוריה בהזמנתו.

      על פי הדיווח, ספייר נכנס לסוריה באמצעות הדרכון הבריטי שברשותו והתלווה למשלחת שהגיעה לסוריה כאורחי משרדו של תורג'מן. בדיווח צוין כי ספייר שוחח עם קציני צבא ובכירים נוספים, בהם גם השר עלי חיידר, מנהיג המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית, האחראי על המגעים לשיחות פיוס בממשלתו של אסד. ספייר מבקש בחיוך לסייג כי "קודם כל חשוב לציין שהאמירה שזו הסיבה שהשר פוטר היא רק תיאוריה".

      ד"ר ג'ונתן ספייר, חוקר פרשן ועיתונאי ישראלי המתגורר בירושלים בחדר הישיבות בסוריה (צלמים זמניים מורשים , עלי חיידר)
      פקפק בקשר בין ביקורו לפיטורי השר. ספייר (משמאל) עם שר הפיוס חיידר, באפריל

      לדבריו, רשת "אל ערבייה", שאינה רוחשת סימפטיה יתרה למשטרו של אסד, נהנית ללעוג לו באמצעות הדיווח וכלל לא הוכח שזו הייתה סיבת הפיטורים. בדיווח נטען עוד כי תורג'מן טען שלא ידע שמדובר בעיתונאי ישראלי ושבכירים בממשל אמרו מנגד שחיפוש בגוגל היה מעלה את קשריו של העיתונאי עם ישראל. ספייר מאמין כי יתכן שהשר או לפחות כמה מפקידי משרדו "נפלו" במקרה זה, אך הוא מסייג את דבריו ואומר: כי בעיניו "יש להטיל אחריות לפחות על חלק מהגופים האחרים, לאו דווקא משרד ההסברה של המשטר".

      "רציתי להביט על סוריה מהזווית של המשטר"

      המשלחת שאליה הצטרף ספייר שהתה בסוריה עשרה ימים. "הסתובבנו בשטח בשליטת אסד שכפי שאתה יודע, נותרה ממנו רק כמחצית סוריה בשל 'ההצלחות הצבאיות' של המשטר בשנתיים האחרונות", סיפר. "היינו בדמשק, היינו בחאלב, היינו בחומס. ביקרנו גם בקראק דה שבלייה, אתר צלבני ידוע מאוד. פגשנו פקידים וגם אזרחים מן השורה, אנשי צבא ועיתונאים. וכן, גם שני שרים - את השר לענייני הסברה ואת השר לעניני פיוס, משרד שמעניין שהוא קיים בסוריה. היינו משלחת של בערך עשרה אנשים ממדינות שונות. המטרה של המשלחת הייתה הזדהות ותמיכה במשטר אסד. זאת אומרת שהאנשים שהשתתפו היו תומכים של משטר אסד, חלקם עיתונאים, חלקם אקטיביסטים. המטרה היתה להראות סולידריות עם המשטר".

      וזו סולידריות אותנטית שלך?

      "כמובן שלא. אני בסך הכול השתמשתי באותה המשלחת כיוון שמאוד רציתי להיכנס לאזור של משטר אסד. אני ביקרתי ועבדתי בסוריה בזמן המלחמה די הרבה. לזכרוני זה היה הביקור התשיעי שלי במדינה אבל עד אז הצלחתי להגיע רק לשטח של המורדים ולשטח של הכורדים. רציתי להביט על סוריה מהזווית של המשטר".

      נשיא סוריה אסד ונשיא רוסיה פוטין במהלך פגישתם במוסקבה, 20 בנובמבר 2017 (רויטרס)
      "הממשלה היא בת ערובה של הרוסים". אסד ופוטין בפגישה בנובמבר (צילום: רויטרס)

      מה רואים משם שלא ראית קודם?

      "היו כמה דברים מעניינים, אבל הבולט ביותר הוא דווקא החולשה של המשטר והחוזק של בעלי בריתו, במיוחד הרוסים. איראנים אולי גם כן, אבל במיוחד הרוסים. אחנו ראינו בעיר עד כמה שהרוסים מסתובבים חופשי. כמה שהם די חסינים מטיפול של המשטרה הסורית. ראינו עיתונאים רוסים וחיילים רוסים משתכרים, משתוללים ומשתמשים אפילו בנשק שלהם לחגוג והמשטרה פשוט לא מתערבת. אז זו דוגמה אחת ויש עוד דוגמאות לחולשה. הממשלה הסורית נראתה בעיני כמו בת ערובה בידיים של הרוסים ושל האיראנים. את זה רואים רק אם אתה שם. כי המסר שיוצא מהתקשורת הסורית הוא שהמשטר חזק. בעצם המשטר די חלש ואת זה אפשר לראות רק מבפנים, לדעתי. אז זה בעצם הצדיק את כל המאמץ".

      ביקור תעמולה קלאסי

      ספייר הביע צער על כך שלחברי המשלחת הייתה גישה מועטה לאזרחים באזורים שבהם ביקרו. "צריך להבין שהביקור הזה היה ביקור תעמולה קלאסי", הוסיף. "חלק מהשאיפה שלהם היה למנוע מאיתנו דווקא לדבר חופשי עם אזרחים. הם רצו שאנחנו נקבל תמונה מאוד ספציפית כמובן של מה שקורה בסוריה. לכן זה היה קצת קשה וקצת מתסכל, כי לא נתנו לנו להסתובב ממש חופשי, נניח בשוק או משהו כזה ולדבר עם אנשים. אבל אני הצלחתי קצת, בכל זאת, להתרחק מהקבוצה ולעשות את זה אבל לא עד כמה שהייתי רוצה".

      לדבריו, למשלחת היה לוח זמנים מלא, אך לא צפוף מדי. "היה לנו זמן חופשי כשהיינו בבית המלון אבל לא רצו שנצא ונסתובב. אני בכל זאת עשיתי זאת כמה פעמים", סיפר. "גם בחאלב וגם בדמשק, הצלחתי קצת לצאת ולהסתובב. תראה, גם בגלל הרגישות של עניין הזהות שלי לא רציתי להתגרות במזל. לא רציתי לקבל יתר תשומת לב". הוא הוסיף כי הצליח לדבר עם אזרחים, אך לא במידה שציפה לה על סמך ניסיונו באזורים בשליטת המורדים והכורדים, "שם אתה כעיתונאי יכול להסתובב די חופשי".

      מה היה מפחיד יותר, להסתובב לבד ברחוב או להיות תחת פיקוח?

      "להסתובב חופשי זה לא מפחיד בכלל. אין שום סיבה לפחד. כשאתה מסתובב חופשי אתה יכול לפגוש אנשים ולדבר איתם בדיוק כמו שהיית עושה בכל מדינה אחרת. שם אין עניין של פחד. הפחד באזור של המשטר, מבחינתי לפחות, היה רק אם הם היו מגלים את זהותי האמיתית".

      וזה באמת היה יכול לקרות בכל רגע, בחיפוש גוגל פשוט?

      "כן. למרות שניסינו לשים כמה מכשולים לזה. אבל כן, ניתן לומר שזה היה אפשרי אם אנשי משרד ההסברה היו עובדים כפי שצריך".

      תמונת הלוחמים עם ג?ונתן ספייר (צלמים זמניים מורשים , -)
      ספייר עם לוחמי המורדים, באחד מביקוריו הקודמים בסוריה

      ספייר סיפר כי במסגרת עבודתו ביקר לא רק בסוריה אלא באזורי לחימה נוספים כמו עיראק וכי היה מודע לכך שלא יהיה מי שיסייע לו אם יסתבך – כפי שאירע למרבה הצער לעיתונאים מערביים אחרים בעבר. "אתה די לבד במצב כזה, עדיף לא להסתבך", אמר. "הכרתי אישית למשל את סטיבן סוטלוף, העיתונאי היהודי-אמריקני שנרצח על ידי דאעש לפני שנתיים. הרבה עיתונאים סיימו לא טוב את הסיפור שלהם בסוריה".

      לדבריו, ביקורו האחרון היה די רגוע מכיוון שלא נערך בסמוך לאזורי קרבות כפי שהיה בביקוריו הקדומים במדינה השסועה. וכן מכיוון שלא חש שנציגי המשטר היו קרובים "לעלות" על היותו ישראלי.

      ספייר סיפר על מקרה אחד שבו ליבו החסיר פעימה כשישב עם חבר למשלחת, אזרח בריטניה אף הוא, לשתות קפה בחאלב. "הוא אמר לי ש'יש שמועה על ציונים שהצליחו לחדור למשלחת הזו'. הייתי בטוח באותו רגע שהוא 'יורד' עלי", סיפר. "שהוא בעצם יודע מי אני והוא משחק איתי, אז זה היה קצת מפחיד. היה לי חשוב כמובן לא להראות שקצת נלחצתי מזה, אז עניתי לו 'מה, באמת, מה אתה אומר'. כמובן שהוא כנראה אמר לי את זה בתור קולגה וחבר ולא בתור מישהו שהוא חושד בו. הוא ראה אותי כאחד מהחבר'ה הטובים שצריכים יחד איתו לגלות את הציונים הרעים".

      ספייר מוסיף כי כשחזר מהביקור ופרסם מאמר על אודותיו בעיתון "Foreign Policy" האמריקני גילו חבריו למשלחת את זהותו וכי שניים מהם אף פנו אליו באמצעות פייסבוק. "אחד מהם, בחור ממש נחמד מהפיליפינים, צחק על זה ואמר לי 'שיחקת אותה', ברוח ספורטיבית טובה. אבל בגדול חברי המשלחת לא המשיכו בקשר איתי".

      לדבריו, אסד אמנם "לא מצא זמן בלו"ז למשלחת הצנועה" אבל חבריה פגשו לצד שני השרים גנרל בצבא סוריה וכן כמה עיתונאים ופקידים של רשות התקשורת הציבורית במדינה.

      היו התבטאויות בנושא ישראל?

      "כן, הרבה. באזורים בשליטת המשטר בסוריה הנוכחות של ישראל מאוד בולטת בשיח. הם חושדים בישראל בכל מיני דברים. יש תיאוריית קונספירציה מאוד בולטת לפיה ישראל בעצם עומדת מאחורי כל מה שקרה בסוריה בשנים האחרונות, תומכת בדאעש, במורדים וכן הלאה".

      זה לא היה המסע הכי מסוכן שלך.

      "כן. נפגשתי עם לוחמי דאעש. אבל רק בטורקיה, בעיירת הגבול קיליס. אבל לא בתוך סוריה, בשטח שנשלט אז על ידי דאעש. אצל המורדים יש כמה סוגים של סכנה. שם הייתה סכנה פיזית. לאו דווקא מהמורדים עצמם, אלא מהמשטר ובעיקר חיל האוויר של סוריה כי כמעט ולא הייתה למורדים כל הגנה אווירית. כלומר הם היו חסרי אונים מפני חיל האוויר של אסד. הייתי בחאלב באמצע הקרבות בזמן שחיל האוויר הסורי הפציץ את העמדות של המורדים. אז בזה כמובן היה אלמנט של סכנה".

      פגשת שם עיתונאים שעדיין מסקרים?

      "כן, באזורים בשליטת המשטר יש גרעין של עיתונאים זרים שתומכים בו. אנשים שמאוד מזדהים עם המשטר. כאלה שאולי מאמינים בתיאוריית הקונספירציה, אולי קשורים לתמיכה ברוסיה, כל מיני פליטים של השמאל הרדיקלי הישן שאולי חיפשו מקלט ואיכשהו מצאו אותו אצל משטר אסד. אלה לא עיתונאים של BBC. אלה עיתונאים עצמאיים, יש קהילה כזו שפגשתי בדמשק. אצל הכורדים יש לא מעט עיתונאים זרים גם מהערוצים הגדולים. אצל המורדים אין עיתונאים, פעם היו והרבה. בסביבות 2014, כשדאעש וג'בהת אל-נוסרה התחילו לפעול באזורים האלה ובצע חטיפות, עיתונאים זרים הפסיקו להגיע כי זה נעשה מסוכן מדי וכעת כמעט ואין שם סיקור".

      הפרסום עכשיו חיסל את האפשרות שלך לביקורים נוספים?

      "תראה, זה תלוי באיזה אזור מדובר. אני לא יכול עכשיו להיכנס לשטח של משטר אסד. אבל לא יכולתי לחזור כבר לאחר שפירסמתי את המאמר הראשון על אודות הביקור בסוף אפריל 2017. כך שזה לא כל כך משנה בעצם, כי כבר מאז לא היו לי כוונות לחזור לשם. באזורים אחרים זה שיקול אחר".

      ד"ר ג'ונתן ספייר, חוקר פרשן ועיתונאי ישראלי המתגורר בירושלים בחדר הישיבות בסוריה (צלמים זמניים מורשים , עלי חיידר)
      ספייר וחברי המשלחת בפגישה עם השר לענייני פיוס עלי חיידר

      ספייר מתאר את סוריה כארץ "מאוד יפה ובעלת תרבות עשירה" ואת דמשק כ"עיר מרתקת". לדבריו, התושבים שפגש חביבים מאוד ופתוחים ומים. זאת לדבריו, על אף ש"סבלו נורא בעשור האחרון וצריך לזכור שזו בסך הכול טרגדיה. גם אצל המורדים ראיתי המון פליטים ואנשים שהם חסרי בית ובעצם חסרי כל. זו ממש טרגדיה שעוברת על המקום הזה".

      לדבריו, אין לו דבר אישי נגד שר ההסברה שפוטר בשבוע שעבר. "הוא נתן לנו כמה תדריכים. הוא דיבר על ישראל וכל התיאורייה של הקנוניה הישראלית נגד סוריה", אמר. "הוא דווקא הזכיר את זה די הרבה. בתור שר ההסברה החלפתי איתו כמה משפטים, זה הכול. לא יודע אם הייתי מגדיר אותו כאיש נחמד, אבל הוא אדם ככל אדם שאין לי ולא הייתה לי כל כוונה רעה כלפיו. אני מניח שבתור מי שקרוב לממסד הסורי הוא בכל זאת ימצא תפקיד אחר ולחם לא יחסר לו ולמשפחתו. לא צריך לרחם עליו גם אם הוא כבר לא שר ההסברה. יש אנשים בסוריה שסובלים הרבה יותר ממוחמד תורג'מאן".

      ספייר הוסיף כי כשנחת בחזרה בנמל התעופה הית'רו בלונדון בסוף הביקור ציפה להרגיש שחרור בשל הסכנה שחלפה בתום השהות בסוריה, אך חש רק עייפות וצורך עז במשקה. בספר שכתב על ביקוריו במזרח התיכון, "ימי הנפילה - מסעו של כתב המלחמות בסוריה ועיראק", כתב כי "עשרה ימים במסווה היו פחות אתגר ממה שהערכתי. ההרגשה שלי הייתה שיכולתי להמשיך כך כמעט לעד. הטריק, נראה לי, היה להקביל בין סיפור הכיסוי לאישיות האמיתית, ככל שניתן. כשזה נעשה, המגעים הרגשיים היו כנים".