חרחורי מלחמה ובחירות דרמטיות: כך תיראה שנת 2018

כדי להתיימר לנבא אירועים שיקרו או לא יקרו בשנה הבאה, צריך להזכיר את אמרתו של שר ההגנה האמריקני לשעבר דונלד רמספלד בתחילת מלחמת עיראק על כך שיש "דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים ויש דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים".

ההתבטאות הזו הייתה ללעג ולקלס, וייתכן שהיא לא נוסחה באופן הכי מוצלח בעולם אבל אי אפשר לומר שהיא נטולת היגיון. במחווה לדבריו של רמספלד, בין הדברים הידועים שיקרו הם בחירות לנשיאות רוסיה ובחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית. הידועים הלא ידועים, הם תוצאות הבחירות ,על אף שמועמדותו של ולדימיר פוטין לכהונה נוספת מצמצמת מאוד את מרחב הטעות בחיזוי.

עוד בוואלה! NEWS:
ברוכה הבאה, 2018: ברחבי העולם חוגגים את תחילת השנה החדשה
קים ג'ונג און: "השלמנו כוחותינו הגרעיניים; מוכנים לדון עם דרום קוריאה"
עדות מההפגנות בטהראן: "כדי להשיג חופש, נצטרך גם לתת את הדם"

החלק המעניין והספקולטיבי הוא הלא ידועים הלא ידועים, אותם "ברבורים שחורים", אירועים חריגים הטורפים את כל הקלפים. איננו יודעים לנבא אותם, אנו רק יודעים שהם קורים ומשנים הכל. ולא, משבר כלכלי "רגיל" אינו נכלל בהם כי משברים כלכליים מתרחשים במעגלים חזורים ונשנים.

אותם אירועים חריגים הם גם הקשים ביותר לסיקור, ולעתים לפרשנות או הגדרה. מאבקים לשוויון זכויות לנשים ולימים לקהילה הלהטבית, עלייה באמונה דתית, מחאות עממיות ההופכות כמעט כהרף עין למהפיכות שסוחפות אזורים שלמים ומפילות משטרים – אם במזרח אירופה פעם, אם במזרח התיכון באחרונה. שינויים דרמטיים בטכנולוגיה ומדע המשנים כהרף עין כך נדמה את הדרך שבה אנו אוכלים, צורכים, מתקשרים. כל אלו קשים לקליטה בזמן הווייתם.

כמה מהמדינות המרכזיות ביותר בעולם יתקיימו מערכות בחירות, וייתכנו גם בחירות לא צפויות במדינות עם ממשלות מעורערות, כמו בריטניה וישראל.

אלו הידועות הן באיטליה, ברוסיה ובארצות הברית. באיטליה אנו צפויים לראות שוב את עוצמתו של הגל הפופוליסטי העולמי והתרסקות הסדר הישן ששלט בפוליטיקה האירופית, ובעצם גם האמריקנית מאז מלחמת העולם השנייה - שתי מפלגות, האחת שמרנית והשנייה סוציאל-דמוקרטית, המתחלפות בשלטון, כשבדרך כלל השמרנים שולטים.

באיטליה נראה השנה תערובת מאוד משונה של פוליטיקה ישנה וחדשה - תנועת חמשת הכוכבים של בפה גרילו באה לשנות הכל. זאת תנועה אנטי-ממסדית, המונהגת על ידי קומיקאי במקצועו, שמצעה תומך באיכות הסביבה, מתנגד לגלובלזיציה, לאיחוד האירופי לנאט"ו. מולו מגיעה דמות "צעירה ונקיית כפיים" - סילביו ברלוסקוני בן ה-82, ראש ממשלה לשעבר, מורשע בשלל עבירות ואיש הבונגה בונגה בקאמבק. מפלגתו ניצחה בבחירות המחוזיות בסיציליה והוא רוצה לשוב לארמון ראש הממשלה. יש לו סיכוי טוב.

הבחירות ברוסיה צפויות יותר. פוטין צפוי להיבחר בקלות. לכאורה יש מועמדים נוספים – בהם קסניה סובצ'ק, בתו של פטרונו של פוטין ואשת טלוויזיה, יקתרינה גורדון עורכת הדין – אך כולם עם כל הכבוד לא רלוונטיים. אם במערכת בחירות נקייה וטהורה פוטין יקבל רוב מוחלט בארצו, אז ודאי שבמערכת בחירות שבה מועמדים ראויים נפסלים והקרמלין שולט על כל מערכות התקשורת, כפי שהיה בעבר. פוטין כשליט רוסיה גם בשש השנים הבאות– והוא שולט מאז שנת 2000 – הוא דבר שאנו מכירים ויודעים, והאסטרטג הטוב בעולם כיום ימשיך להכתיב מהלכים ולא רק בארצו.

שמונה חודשים אחרי הבחירות ברוסיה יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית: כל בית הנבחרים וכשליש מחברי הסנאט. מסורתית מפלגת השלטון נפגעת בבחירות אמצע הקדנציה, והפעם מפלגת השלטון – הרפובליקנים – שולטת בבית הלבן, בסנאט ובבית הנבחרים. לדמוקרטים אין סיכוי מעשי לכבוש את השלטון בבית הנבחרים, אבל בסנאט הרוב הרפובליקני דחוק מאד, וייתכן מצב שבו הדמוקרטים שולטים בסנאט.

במצב הנוכחי שבו הפוליטיקה האמריקנית הפכה למשחק סכום אפס, שבו תומכים בהצעה ומתנגדים לה רק על בסיס מפלגתי, שליטה דמוקרטית בסנאט היא מקל משמעותי בגלגלי תכניותיו העתידיות של טראמפ. בדרך אל הבחירות נראה את הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית, את מאבק הנשיא בתקשורת המסורתית, את המשך חקירות קשרי מטה טראמפ עם רוסיה והמעורבות הרוסית בבחירות. אין ספק, ארצות הברית היא המדינה הנמצאת בכותרות יותר מכל מדינה אחרת בזמנים רגועים – אז בזמנים אלה?.

המשברים הרגילים של העולם לא הולכים להיעלם. לא קוריאה הצפונית ואיומיה על שכנותיה, לא המזרח התיכון, כאן המאבק בין סונים ושיעים, בין איראן לשכנותיה, לובש פנים חדשות עם עלייתו לכס ההשפעה של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. בשלב זה, ערב הסעודית מפסידה בכל חזית לשכנתה – בעיקר במעורבות בתימן, אבל גם במשבר הקטארי, בסוריה ובלבנון, ולמרבה הפלא, קרן האור היחסית בעולם הערבי סביבנו בימים אלה היא עיראק דוקא, שמתחילה אולי להשתקם אחרי שנות המלחמה וזוועות דאעש. השלטון המרכזי בה נבון יותר משכנותיה.

סין האסרטיבית תמשיך בדרכה הסבלנית להפעיל את השפעתה המתרחבת. ולא רק ב"חוץ לארץ הקרוב"- כלומר ים סין, שם היא כבר בעימות מול שכנותיה הרואות בחרדה את התעצמותה, אלא בעולם כולו. סין משקיעה חלק מרזרבות המטבע העצומות שלה בקניות אסטרטגיות של חוות מזון ושל טכנולוגיות מזון, בחידוש התעשייה שלה כך שתזהם פחות ובפרויקטים של תשתית.

פרויקט הדגל – דרך המשי החדשה, שהוא חיבור גוש היבשה העצום של אירו-אסיה במימון סיני, או חסות סינית, יימשך. אירופה לא תתחיל לדבר מחר מנדרינית, אבל סין מתכננת לטווח ארוך מאוד. ארבעת מנהיגיה האחרונים אחרי המייסד מאו דזה דונג היו חכמים, מרחיקי ראות ומוכשרים.

האיחוד האירופי יתמודד בשנה הקרובה עם שני אתגרים מידיים: הברקזיט, תהליך עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. בריטניה לא תוכל להכתיב כפי שחשבה או קויוותה את המהלכים – וכעת נראה שהמכשול המרכזי הוא דווקא אירלנד. הגבול בין צפון אירלנד הבריטית לבין אירלנד החברה באיחוד האירופי. משני עברי הגבול מתנגדים לגבול קשיח, רוצים תנועה חופשית של אנשים ומוצרים. על פי תנאי הברקזיט זה בלתי אפשרי, ואירלנד אף מאיימת להטיל וטו על העיסקה המתגבשת. סיבוך בלתי צפוי – שאמור היה להיות צפוי לחלוטין – בתהליך מורכב.

הנושא השני הוא הבדלנות המתעוררת. קטלוניה, למשל, אבל גם חבלים שלא דורשים עצמאות אלא יתר אוטונומיה – לומברדיה באיטליה, קורסיקה בצרפת. הזהות שבה להיות נושא, הלאומיות שבה להיות נושא. וכמובן ההבדלים בין חברות האיחוד בשלל נושאים, מטרור והגירה ועד כלכלה לא ייעלמו. כשמנהיגת האיחוד האירופי, גרמניה, נמצאת במשבר שבו אנגלה מרקל לא יכולה להקים קואליציה ואולי תלך לבחירות נוספות – כל אחד מהדברים האלה ממעיט בהשפעתו הגלובלית של האיחוד מעבר לגבולותיו.

האיחוד לא יבקש להתרחב, למשל לאוקראינה, שלא לדבר על טורקיה. הוא מתמודד עם דמדוגרפיה מתכווצת, רטינות אזרחים, לאומנות פולנית והונגרית וגלובלזים צרפתי וגרמני. המשפחה האירופית לא שלווה ושקטה.

הטרגדיה האנושית באפריקה תלווה גם היא את 2018. פוליטיקה בעייתית – ומשבר ההתחממות הגלובלית. לפני דור היו באפריקה כ-700 מיליון בני אדם. היום המספר כפול. האדמות מתייבשות, מקורות המים נעלמים. המאבקים בין רועים לאיכרים על משאבים מחריפים, וכמובן הרעות החולות הישנות – השבטיות, החלוקה לפי דתות, עמים, שפות וניבים, הממשלות המרכזיות החלשות – כל אלה יביאו להמשך ההגירה, חוקית ובלתי חוקית מהמקום שהיה ערש המין האנושי.

הודו תמשיך בדרכה – עלייה ברמת חיים, חדשנות לצד מסורת, הדמוקרטיה הגדולה בעולם התקועה עדיין בשל ביורוקרטיה, שחיתות, פיצולים מייאשים ורפורמות תקועות. עם זאת, היא אמורה להיות סיפור הצלחה, גם אם איטי.

באמריקה הלטינית ונצואלה תמשיך להתדרדר. גם אם היום יוחלף המשטר הפופוליסטי והנורא של ניקולס מדורו – ייקח זמן רב עד השיקום, בהנחה ששיקום בכלל אפשרי. ושאר מדינות היבשת ימשיכו כרגיל – בין השאר בהתמודדות החשובה מכל. לא, לא בכלכלה, או במדיניות או פרסי נובל אלא במגרש, באליפות העולם בכדורגל שתיערך בקיץ הבא ברוסיה, הזדמנות לפוטין להעמיד מפגן ראווה מוצלח.

עם כל הכבוד לנשיאים וראשי ממשלות, להוגי דיעות וגנרלים, את חיי האדם משנים בסופו של דבר לא פחות הממציאים והיזמים. הטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, וזרמי המעמקים הכלכליים נעים במהירות לא נתספת. רק לפני 30 שנה היו בעולם חנויות תקליטים, ואחריהן חנויות דיסקים וחנויות למכירה והשכרה של קלטות וידאו - הן נעלמו, כולן.

עוד כמה שנים, נשאל איך פעם היו בעולם קניונים וקונים ספרים ובגדים. הקניה עוברת מחנויות לאינטרנט. בקימעונאות עובדים עשרות מיליוני בני אדם בעולם, שלא ברור מה יעלה בגורלם ובגורל מקצועות הנעלמים לנגד עינינו: כורי פחם, מוכרים בחנויות, עובדים בפסי יצור ומלחים. העולם הופך מממוכן. פסי היצור שעוד קיימים נמצאים באסיה, לא באירופה ובאמריקה. ולכך יש השלכות פוליטיות, חברתיות וכלכליות עצומות.

בחזרה לציטוט של רמספלד על הדברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים, זה נכון גם לגבי ההתפתחויות בתחום הרפואה. איננו יודעים מתי והיכן יכה המשבר הכלכלי הבא, אנחנו רואים את התחזיות הוקדרות המדברות על בועה, על התמוטטות בורסות בקרוב. איננו יודעים מה ההשפעה ארוכת הטווח של הביטקוין ושאר המטבעות הווירטואליים ומה הם יעשו למערכת המטבע הבין-לאומית. איננו יודעים איזה פיתוח טכנולוגי משנה תרבות וחיים יפרוץ, איזו תגלית מדעית עוצרת נשימה תהיה. אבל אנו יודעים שזה יקרה.

בסופו של דבר זו גדולתו של האדם וזו מורכבותו. מצד אחד הברבריות המזעזעת של מי שבשעה זו מתכננים את פיגוע הטרור הגדול הבא שבו יירצחו חפים מפשע בשם אל ונביאו, מצד שני החיפוש המתמיד אחרי תשובות לשאלות הנשגבות ביותר בכל תחום – ועם כל זאת החיים הרגילים, החיים עצמם.