חיילים שסירבו להעיד וזיהוי לא קביל: נערים זוכו מפציעת פלסטינית

בית המשפט המחוזי מרכז זיכה לאחרונה שני נערים יהודים שהואשמו ביידוי אבנים ובפציעתה של אישה פלסטינית, כנקמה על רצח דני גונן בפיגוע ביוני 2015 באזור היישוב דולב שבבנימין. פסק הדין מלמד על מורכבות רבה בגביית עדויות מהחיילים ששירתו בגזרה, בין היתר על רקע תחושותיהם הקשות לאחר הפיגוע, וכן על כשלים בחקירתם.

לפי כתב האישום האירוע התרחש יממה לאחר רצח דני גונן. את הגזרה תפסה פלוגה מסייעת מחיל התותחנים. האווירה בפלוגה הייתה קשה: 24 שעות לפני כן בוצע פיגוע קטלני, ובמסגרתו נורה גונן ברכב שבו שהה על ידי מחבל מטווח אפס. עדויות החיילים בתיק היטיבו לתאר את התחושות: אחד מהם סירב לבוא להעיד, מסיבות "רגשיות" או "פוליטיות", לוחם אחר היה זקוק לדרבון מצד המפקד שלו, סגן מפקד הפלוגה תיאר כי הפיגוע העיב על תחושת השליחות שלו במקום.

עוד בוואלה! NEWS:
לחסל את המחאה בתחילתה - או ליפול: כך שורדים משטרים רודניים
תיעוד מהסופה: ארבעה נסחפו עם רכבם בנחל שורק - וחולצו
"פוטין שם עליו ז**": פורסמו קטעים חדשים מהספר על טראמפ

בליל האירוע, חפ"ק סגן מפקד הפלוגה שהה בצומת הפרסה. הלוחמים הבחינו בכמה נערים שהגיעו למקום הסמוך לכפר א-בזיע שליד היישוב דולב, התמקמו מעל הכביש המוליך לכפר והחלו ליידות אבנים לעבר כלי רכב. לאחר שהבחינו ביידוי האבנים, הגיעו החיילים למקום, כשלפי עדותו של י', סגן מפקד הפלוגה, הוא הבחין בשניים מהם. אחד מהם, כך לפי עדותו, אמר לו: "צריך לפוצץ אותם, צריך להרוג את הערבים".

החיילים עצרו את יידוי האבנים כשלפתע שמע הקצין צעקה מרכב שחלף בסמוך. שם הבחין הקצין באישה פלסטינית שדיממה מראשה. י' פעל לפנותה לפילבוקס סמוך לקבלת טיפול רפואי ועזב את שני הקטינים. לאחר שהוענק לפלסטינית טיפול רפואי, חזרו י' ויתר הלוחמים שבחפ"ק לזירה, ושם המתינו להם הקטינים ונערים נוספים, זאת למרות שלא עוכבו לחקירה – עובדה בעלת חשיבות רבה.

י' זיהה את שני הקטינים לפי פרטי הלבוש שלהם. השניים נעצרו, נחקרו ובסופו של דבר הוגש נגדם כתב אישום חמור המייחס להם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פציעה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני והתפרעות בצוותא. אלא שבפסק דין שניתן לאחרונה זיכתה השופטת מיכל ברנט את השניים מחמת הספק.

פסק הדין עסק ברובו בשאלת הזיהוי של הקטינים. בנוסף לעדותו של י', נמסרה עדות חשובה של ד', לוחם נוסף שסתר בעדותו קביעות רבות של י'. לוחם נוסף שהיה בכוח, לא הגיע להעיד, למרות בקשתו של הסמ"פ. במצב זה, עברה השופטת ברנט לעיסוק בשאלת זיהויים של הנערים על ידי י'.

השופטת קבעה כי העובדה שהנערים שביצעו את המעשה המתינו מרצונם החופשי ב"זירת הפשע" – מקשה לקבל את הגרסה שהם אלו שיידו אבנים.

השופטת קבעה עוד כי סגן מפקד הפלוגה הניח כי הקטינים שנמצאו בזירה ליד כוחות משטרה לאחר שחזר מהפילבוקס, עוכבו כחשודים, וממילא זיהה את המיידים מתוכם. השופטת דחתה את זיהויים הספונטני של הקטינים על ידי י' וד', וקבעה כי חקירת המשטרה בנושא הייתה חלקית אף היא, וזאת משום שהחיילים לא נחקרו על ההבדל בזיהוי בשעת יידוי האבנים, לבין הזיהוי המאוחר יותר, בשעה שחזרו מהפילבוקס. מלבד זאת, בפסק הדין נקבע כי כלל לא הוכח שהפלסטינית נפצעה מהאבן.

עו"ד עדי קידר מארגון חוננו שייצג את הנערים בתיק, מסר: "בית המשפט קיבל את מלוא טענות ההגנה וקבע כי התקיימו כשלים בזיהוי וכן כשלים ומחדלים בעבודות המשטרה. כתב האישום הזה לא היה צריך להיות מוגש מלכתחילה וחבל שקטינים צריכים להעביר שנתיים חשובות ומשמעותיות מחייהם במלחמת הישרדות בבתי המשפט".