פינוי מאות מאנשי האופוזיציה הסורית בסוף השבוע ממובלעת בית ג'ן בצדה הסורי של רמת הגולן, מציב את ישראל בפני מציאות ישנה-חדשה בגבול. הצבא הסורי של בשאר אסד שוב על הגדרות, ממש בדומה למצב בשנים 1967-2011. בדרום הרמה אמנם נותר מאחז של תומכי דאעש או בשמם המקומי "צבא חאלד בן ווליד", אך מעבר לכך הצבא הסורי השלים כמעט לגמרי את ההשתלטות שלו על אזור הגבול עם ישראל.
בצד השני של רמת הגולן, לא נותרו כוחות מתונים כמו אלה שידעו לפעול בשיתוף פעולה יחסי עם ישראל ואף להרחיק במידת מה כוחות קיצונים שיעים או סונים מהגבול. הפינוי עצמו התבצע בשקט והאוטובוסים שנשאו את כל אותם תומכי האופוזיציה עשו דרכם ממרגלות החרמון עד למבצר האחרון כמעט שנותר לאופוזיציה המתונה יחסית, באזור מחוז אידליב.
זו מציאות מוכרת ויציבה יותר לכאורה. צבא סורי סדיר, שכפוף יותר לכללים, ממושמע, שמכיר בצורך של המשטר בדמשק לשמור על השקט. אלא שרק לכאורה. בשנים האחרונות נאלץ אסד לתת למליציות שיעיות מעיראק, לחיזבאללה ובעיקר למשמרות המהפכה האיראניים, יותר מדריסת רגל במדינתו. שלטונו ניצל בזכות התערבותם של הכוחות השיעים, והוא חייב להם את חייו תרתי משמע, הפוליטיים והפיזיים. מכאן, שאסד ייאלץ גם לתת לציר השיעי בראשות טהראן דריסת רגל באזור הגבול וייתכן שאף יעשה זאת בשמחה. נוכחות של חיזבאללה באזור אינה בגדר חדש.
הכפר חאדר שאף הוא למרגלות החרמון, היה מוכר וידוע בשנים האחרונות כמאחז תומך אסד, שהיה מוקף בידי כפרים סונים מתנגדי המשטר. בכפר הזה הצליח חיזבאללה להקים תשתיות צבאיות שיבצעו פיגועים נגד ישראל. דוגמה לכך היא סמיר קונטאר, הטרוריסט שהיה בכלא הישראלי בגין רצח משפחת הרן ושוחרר באחת העסקאות מול חיזבאללה ב-2008. קונטאר נהרג בסוף 2015 בתקיפה מדרום לדמשק שיוחסה לישראל עקב ניסיונותיו להקים תשתית צבאית שתפעל נגד ישראל באזור חאדר.
אנשי משמרות המהפכה וחיזבאללה יהיו הרבה פחות זהירים מהצבא הסורי של פעם בשמירה על השקט בגבול. להיפך. ניתן לשער שהם יעשו רבות כדי לייצר מציאות לא יציבה, של "קרקע בוערת" באזור הגבול עם סוריה, בין היתר כדי למנוע התלקחות בלבנון. ישראל אמנם הצהירה פעם אחר פעם שלא תאפשר נוכחות איראנית בקרבת הגבול, וההסכם הרוסי-אמריקני נועד לבסס זאת.
ואולם, אנשי חיזבאללה שיפעלו במדיי צבא סוריה, או יועצים מטעם משמרות המהפכה שיגיעו "לבקר" בעמדות הקדמיות ביותר, כולל במוצבי הצבא הסורי בחרמון, יכולים שלא להיחשב כ"נוכחות איראנית" קלאסית. וכבר כעת, אי אפשר לפסול את האפשרות שבמוצבים הסוריים שעל החרמון, ישנה נוכחות של אנשי חיזבאללה ואולי אף משמרות מהפכה.
ביום חמישי פורסמו תמונותיו של אסד מהלך עם רעייתו בבגדים לא רשמיים במהלך ביקור אצל משפחות שכולות. בשאר של 2018, יזדקק לעוד הרבה עזרה וסיוע מהאיראנים ומחיזבאללה כדי לייצב את משטרו ועלול להפוך לבובה איראנית-שיעית. אין לו הרבה סיבות לשמוח. האיבה למשטרו בקרב הסונים שמהווים את הרוב במדינה, נותרה בעינה.
סוריה היא מדינה בפשיטת רגל, עם מאות אלפי הרוגים, מיליוני פצועים ותשתיות הרוסות. בינתיים הוא יכול לשאוב עידוד מדבר אחד משמעותי: הוא שרד את האביב הערבי, הישג שמנהיגים ערביים באזור שחוו את האביב הזה על בשרם, אינם יכולים לזקוף לזכותם. ושרידות היא שם המשחק באזור, ולא רק בקרב הערבים.
