לא מוכנים למלחמה: בחמאס עוצרים את הירי – בעוד שהפיוס ממשיך לקרטע

על אף כמה שבועות של מתיחות גוברת בין עזה וישראל על רקע ירי עשרות הרקטות מהרצועה לעבר ישראל, בדרום נרשם שוב שקט – יחסי - בימים האחרונים. ביום שני אמנם נורתה רקטה לעבר ישראל, אולם היא נחתה בשטח הרצועה. יום לפני כן נורו שתי רקטות וביום שישי שעבר, נרשם מקרה דומה והרקטה נחתה בשטח הרצועה. ועדיין, ניכרת ירידה בניסיונות לשגר רקטות לעבר ישראל.

אין מדובר כאן בתולדה של מקרה או מזל. על פי הדיווחים ברצועת עזה, השקט היחסי (גם אם זמני) הוא תוצר של פעילות אינטנסיבית של חמאס, המבצע פעולות בשטח שנועדו למנוע הסלמה צבאית. בין היתר, כפי שדיווח עמוס הראל ב"הארץ", נעצרו כמה פעילים שנחשדו במעורבות בירי. במקביל, מקורות בעזה מסרו לוואלה! NEWS כי כוחות הריסון של הארגון, "דבט אל-מידאן", פועלים באופן מאסיבי מתמיד בכל האזורים המועדים לפורענות מבחינת ירי רקטות. הכוחות הללו הציבו מחסומים בדרכים השונות ובודקים שם את העוברים והשבים, לצד סיורים באזורי השיגורים, במטרה למנוע אותם.

אין מדובר כאן בהחלטה של מפקד מקומי בדרג זוטר, אלא בהוראה שבאה מלמעלה, מראש חמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר, ומראש הלשכה המדינית אסמאעיל הנייה שפועל עמו בשיתוף פעולה. סינוואר אינו פועל מתוך אהבת מרדכי יתרה. הוא מעוניין בשקט מאחר שלראייתו חמאס צריך לגשת למערכה כאשר הוא מוכן לה ולא להיות מובל אליה על ידי כמה קיצונים שימשכו את הארגון באף לתוך מלחמה שהוא אינו מעוניין בה.

מכאן בעצם החלטתו לפעול בכל המרץ כדי לעצור את סכנת המלחמה בתקופה הנוכחית מול ישראל, לפחות כל עוד חמאס אינו מוכן לכך. וכך צמרת הארגון המתינה בשקט עד לסיום חגיגות ה-30 להיווסדו, שצוינו ביום חמישי שעבר, ואז נתנה את האור הירוק לאנשיה לפעול נגד הארגונים הקיצונים הדתיים והלא דתיים.

אחד השחקנים המשמעותיים בהתפתחות הזו מלבד סינוואר הוא לא אחר מאשר האיש שנחשב לרמטכ"ל הארגון, מוחמד דף. אמנם דף עסוק במה שמכונה בצד הישראלי "בניין הכוח", כלומר ההכנה למלחמה הבאה, אימונים והכנת "הפתעות". ובכל זאת, דף התייצב לצדו של סינוואר בנושא הצורך במניעת הסלמה ומגלה מעורבות מעט מפתיעה בכל המתרחש בהקשר הזה.

ובכלל, מעניין לראות את יחסי הכוחות בין דיף לזרוע המדינית הנוכחית. בעבר היו לו לא מעט חיכוכים עם הדרג המדיני בארגון. ואולם, כיום, בעידן סינוואר, דף פועל כחייל נאמן וממושמע. הוא מלא בהערכה וכבוד לסינוואר (אבו איברהים) ונדמה שעידן המתיחות בין הזרוע המדינית והצבאית בהפוגה לעת עתה.

ושוב יום זעם, הפעם של חמאס. הארגון קרא אתמול לפלסטינים לצאת לתהלוכות המוניות לנקודות החיכוך עם צה"ל כדי "להגן על ירושלים". רק יממה לפני כן נערכו הפגנות ברחבי השטחים שקיים פתח במסגרת "יום הזעם" שלו. ונראה שההתכתשות בין הפלגים, מתחילה להזכיר את ימי האינתיפאדה הראשונה, אולם במובן הרע מבחינה פלסטינית: תחרות פנימית בין הארגונים הלאומיים לבין אלה האסלאמיים, שהובילו לריבוי שביתות וימי זעם ובעיקר להתשה של הציבור ונטישת ההפגנות.

יתרה מכך, השיח של השבועות האחרונים בדבר האחדות והפיוס הפלסטיניים הולך ונעלם ואת מקומו תופסים שוב הדיבורים על יריבות, חילופי האשמות ומה לא. אתמול לדוגמה, נפגש סינוואר עם קבוצה של צעירים ברצועה. הוא הסביר להם שהסכם הפיוס בדרכו להתמוטטות לנוכח הדרישה של "אי אלו" שרוצים לראות את חמאס מתפרק מנשקו וסוגר את המנהרות. סינוואר היה בוטה מתמיד, אולי לנוכח ההבנה שלו שהמוניטין שלו בסכנה.

כלומר, סינוואר הוא "אבי הסכם הפיוס" האחרון. הוא הסכים לוויתורים מרחיקי לכת של חמאס ברצועת עזה - לפחות בעיניי הארגון - ומכאן שהוא נתפס בעיניי תומכי חמאס כמי שחתום על מהלך האחדות מול פתח. אלא שהתבוששותו של הפיוס זה שבועות גרמה גם לביקורת בתוך חמאס על הנמהרות וההסכמות מרחיקות הלכת שהפגין כלפי פתח.

לדוגמה, הוויתור על נוכחות במעברי הגבול מבלי שעניין תשלום משכורות פקידי חמאס נפתר. לראיית הארגון, הסכם הפיוס אמר כי הרשות אמורה לשלם את משכורות פקידי חמאס, כ-45 אלף בקירוב. והיום, עדיין לא שולמו להם משכורות חודש נובמבר. כלומר איחור של כשלושה שבועות שמעכב פרנסה למאות אלפי בני אדם בעזה.

סינוואר לא נעצר כאן. הוא הסביר כי המסמך שפרסמו הפלגים במהלך פגישתם האחרונה בקהיר נועד רק כדי למנוע הודאה בדבר כישלון מאמצי הפיוס. לכך צריך לחבר את דבריו, יממה לפני כן. הוא הסביר שהארגון לא יחזור לשלוט או לנהל את הרצועה עוד. "החלטה זו אסטרטגית ואין חזרה ממנה, חמאס ייצא מהתמונה באופן סופי". הוא הוסיף כי הפילוג הפלסטיני פגע בחמאס כתנועת התנגדות, ואמר כי הוא "פגע בכולנו כעם וכתנועת שחרור, לכן חובה לסיים את הפילוג בכל מצב ובכל מחיר".

לכאורה דברי אחדות לתפארת פלסטין. אלא שבין השורות המסר של סינוואר היה לרשות ולאזרחים הפלסטינים - אין בכוונת חמאס לחזור ולשלם את חשבונות עזה, לא של פקידי ממשל חמאס ולא בעניינים הומניטריים אחרים. הוא גם לא שכח לשגר איום בדבר מה שעלול לקרות בשטח בהמשך. בשיחה עם אותם צעירים ביום חמישי, הזהיר כי אם ייכשלו המאמצים המדיניים והאינתיפאדה העממית תיכשל בניסיון להגן על ירושלים, הרי שהאופציה הצבאית תמיד מוכנה.

מי שמיהר לענות לו, היה נציג פתח בשיחות הפיוס, עזאם אל-אחמד. פתח שב והדגיש בשבועות האחרונים כי לא יהיה הסכם אחדות מלא כל עוד ממשלת הרשות לא תוכל לשוב ולשלוט ברצועה. אל-אחמד אמר אתמול כי "מידת השליטה של הממשלה (של הרשות-א.י) בעזה, היא אפס. חמאס לא התחייב לשום דבר והחמושים שלו מסתובבים ברחובות וגובים מסים מהאנשים".

אל-אחמד התייחס לכך שחמאס אמנם ויתר לכאורה על גביית המסים והמכס במעברי הסחורות, אך עשה בתקופה האחרונה תרגיל פשוט ומסריח. הוא גובה כעת את המסים והמכסים מהסוחרים, הרחק ממעברי הגבול, בערי הרצועה השונות. וכך, רשמית חמאס ויתר לכאורה על כספי המסים, אך בפועל הוא לא ויתר על דבר. ובמילים הכי פשוטות, עושה הרושם שאם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן, גם הסכם הפיוס הנוכחי צועד בדרך לפח האשפה של ההיסטוריה.