בית המשפט המחוזי מרכז הרשיע היום (שלישי) את חוסאם קשוט, איימן כראג'ה וסלאח ג'רושי בקשירת קשר לביצוע רצח, וגזר עליהם במסגרת הסדר טיעון שש שנות מאסר ותשעה חודשים. על נאשם נוסף, שריף כראג'ה, נגזרו שבעה חודשי מאסר שחופפים לתקופת מעצרו. כך, מה שהתחיל כתיק רצח כפול שבו הפרקליטות בטוחה בסיכוייה - הסתיים ללא הרשעה ברצח עצמו, ועם שורה ארוכה של מחדלים וסימני שאלה.
ב-27 בנובמבר 2015 נמצאו גופותיהם של מוסטפא מוסראתי ובנו, רמדאן מוסראתי, בביתו של הבן ברמלה. מהרגע הראשון לא היה ספק שמדובר ברצח: רמדאן נורה ירייה אחת בראשו בסמוך לדלת הכניסה, ואילו אביו מוסטפא הוכה בראשו בקת אקדח ונדקר 15 פעמים בפלג גופו העליון.
במשטרה האמינו כי מדובר בסגירת חשבון על רצח כפול אחר, שאירע שנה לפני כן. שני בני משפחת כראג'ה נמצאו אז מתים ברכב שרוף ליד מפעל מלט ברמלה. במשפחת כראג'ה חשדו שהמוסראתים הם שעמדו מאחורי אותו רצח, ולדברי המשטרה, בן דודם של הנרצחים - איימן כראג'ה - החליט לנקום.
לפי כתב האישום, ארבעת הנאשמים תכננו את רצח של האב ובנו ממשפחת מוסראתי, וחוסאם קשוט הוא שביצע את הרצח בפועל. יום לאחר הרצח הוא טס לרומניה, אך שם נתפס והוסגר לישראל. לחוקרים גם היה תיעוד של מסיבה גדולה שערך איימן כראג'ה יום לאחר הרצח - אבל אלה לא היו הראיות החזקות ביותר.
הרמפה שהוסתרה
בדיון ההוכחות הראשון בתיק, בחודש פברואר השנה, נשמעה נציגת הפרקליטות בטוחה בעצמה. היא הסבירה שבידי התביעה יש עדים, צילומים ממצלמות אבטחה והאזנות סתר. "הצטברות הראיות לא מותירה מקום לספק", אמרה. אלא שכבר באותו דיון החלו להתגלות בקעים בגרסת התביעה.
ביום הרצח היו הרבה אנשים בבית, שעבר אז שיפוץ. אחד מהם היה חוסאם קשוט. סביב השעה 23:00 עזבו אחרוני האנשים, וב-23:14 נראה כי אדם בקפוצ'ון הוא האחרון שעוזב את המקום. הוא תועד במצלמות אבטחה שהוצבו בסמוך. מאוחר יותר בחקירות במשטרה, ימסרו עדים כי האדם בקפוצ'ון היה חוסאם קשוט. לפי התביעה, קשוט נשאר במקום אחרון, רצח את רמדאן ומוסראתי ואביו, ואז עזב.
גרסת המשטרה התמקדה כולה בחזית הצפונית של ביתו של רמדאן מוסראתי. שם נמצאה גופתו הירויה, ומשם תועד האדם בקפוצ'ון יוצא. אנשי המז"פ אפילו לא צילמו תמונות בחלק הדרומי של הבית, שפונה לבית הקברות המוסלמי הסמוך, משום שחשבו שאין בכך חשיבות.
בדיון הראשון עלה להעיד רוני סגאוקר, חוקר ימ"ר מרכז שהיה חלק מצוות החקירה המיוחד שהורכב כדי לפענח את הרצח הכפול. עד מהרה התברר, על דוכן העדים, כי סגאוקר הגיע לזירה כיממה וחצי לאחר הרצח, וצילם 109 תמונות - שבמשך כמעט שנה לא הועברו לתביעה, ובוודאי שלא לסנגורים.
כשהועברו התמונות התברר כי חשיבותן מכרעת: בחזית הדרומית של הבית הייתה מעין רמפה מאולתרת שהורכבה ממיכלי מים ומשטח עץ, ויכלה לשמש לכניסה מאחד החלונות האחוריים. "מעבר לתרעומת של הסנגוריה", אמר השופט מנחם פינקלשטיין לסגאוקר, "ככה אני קולט, שעשרה חודשים הם עובדים על הדברים, חיפשו דברים על מה קרה מאחורה, והם רק אתמול קיבלו את זה. אתה מבין את זה?".
עו"ד אורי בר עוז, שייצג את קשוט, לא הרפה. "אותם ג'ריקנים", שאל את סגאוקר, "אדם מתייצב ועומד על אותו משטח שנמצא על הג'ריקנים ו(להיכנס, ד"ד) דרך החלון, זה אפשרי או לא אפשרי", שאל את חוקר הימ"ר, שנאלץ להודות - "אפשרי".
חצי שעה מכרעת
ראיה מרכזית בגרסת המשטרה היתה צילום מצלמת אבטחה של האדם בקפוצ'ון שיוצא מזירת הרצח בשעה 23:14. כאמור, עדים שהיו בקרבת מקום זיהו אותו בחקירותיהם במשטרה כחוסאם קשוט. התזה של התביעה היתה כי קשוט רצח את בני משפחת מוסראתי ואז עזב את המקום.
אלא שעל דוכן העדים, שוב הדברים החלו להסתבך. אחד העדים, מחמוד פרג'אללה, הוא שכן של משפחת מוסראתי שעבד כשומר באתר בנייה ממש ממול לביתו של רמדאן. הוא העיד כי בליל הרצח ישב עם עוד חמישה חברים והם עשו יחדיו על האש במקום. בשלב מסוים שמעו צעקות וירי מכיוון בית מוסראתי. הם טלפנו לאחיו של רמדאן, חאלד, שניסה להתקשר כמה פעמים לרמדאן - ללא מענה. כשרמדאן לא ענה, אחיו המודאג הורה לפרג'אללה וחבריו להיכנס למתחם ולבדוק מה קרה. פרג'אללה וחבר בשם עומר נכנסו ראשונים - ומצאו את שתי הגופות.
שיחת הטלפון לחאלד נעשתה ב-23:46, ומצלמות האבטחה תיעדו את עומאר ופרג'אללה נכנסים לבית המשפחה שתי דקות לאחר מכן. וכאן טמונה הבעיה של הפרקליטות: לפי הגרסה הזו, שמגובה בפלטי שיחות טלפון וצילומי אבטחה, הרצח אירע דקות ספורות לפני השעה עשרה לחצות. זה כמעט חצי שעה אחרי שהאיש בקפוצ'ון, שלגרסת הפרקליטות הוא הרוצח חוסאם קשוט, כבר נראה בצילומי האבטחה עוזב את המקום.
ההאזנות הסתבכו
בידי התביעה לא היו שום ראיות ישירות שקושרות את הנאשמים לרצח - כלומר, איש מהם לא הודה, לא היה עד ראיה שראה את המקרה עצמו, וגם התיעוד ממצלמות האבטחה היה של היציאה מהזירה, ולא נקלט בו הרצח עצמו. חלק גדול מכתב האישום התבסס על האזנות סתר שחשפו קשרים בין החשודים. אך גם האזנות הסתר לא הניבו ראיה ישירה, שכן בשיחות לא דובר מעולם באופן ישיר על הרצח.
בבית המשפט התברר שהחוקרים לא ממש הלכו בדרך המלך. באחד הדיונים חשף עו"ד ירון גיגי, שייצג את ג'רושי, כי בתאריך 17 במרץ הוצג לאחד העדים שנחקרו בנוגע לרצח תמליל מהאזנת סתר שנעשתה לכראג'ה. רק שבוע לאחר מכן, ב-24 במרץ, הגיעה המשטרה לבית המשפט וקיבלה אישור לתמלל את השיחה ולהשתמש בה בחקירת הרצח.
כלומר, קודם נעשה בהאזנה שימוש שאינו חוקי לכאורה, כי אינו תואם את הצו המקורי. רק לאחר מכן ביקשו מבית המשפט לאשר את השימוש - אך מבלי לחשוף בפניו שכבר נעשה שימוש בחומר ושהאישור שהוא נותן הוא בדיעבד.
התובעת, עו"ד ליאת פלג, טענה כי כלל לא היה צורך לבקש צו הרחבה, ולכן ניתן היה לקיים את החקירה כפי שהתקיימה. לדבריה, בפרקליטות המדינה מפרשים את החוק כך שמרגע שניתן צו האזנת סתר בחשד לפשע - ניתן להשתמש בהאזנות לחקירת כל פשע. בנוסף נטען שהצו ניתן לגבי עבירות נשק, והרצח בוצע באמצעות נשק. השופטים התקשו לקבל את הטענה, בלשון המעטה.
"אם היו מזהירים בן אדם בחקירה שהוא נחקר בנוגע לעבירת רכב", אמר השופט רמי אמיר, "ואז היה מוגש נגדו כתב אישום על רצח שהוא נהג ברכב במהירות פרועה, הגיע למקום, ירה באדם, והמשיך הלאה עם הרכב... אז אפשר היה להגיש נגדו כתב אישום על רצח? לא באמת".
השופט אמיר אף המשיך ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה. "התחושה שלי", אמר, "שעשו את זה בביטוי העממי כסת"ח. הם חקרו על הבסיס הזה ואז הם אמרו 'וואו עשינו לא חוקי אז בוא נלך נוציא היתר מהשופטת לגבות את עצמנו'. והם הלכו אליה ואמרו 'מה, נגיד לה את זה? לא, נשתוק, נטעה אותה'".
הדיון בהאזנות הסתר התקיים לפני כחודשיים. לאור הביקורת מהשופטים החליטו בתביעה לפנות לאפשרות של עסקת טיעון, ככל הנראה בשל החשש שהאזנות הסתר יוגדרו לא קבילות. היום אושרה העסקה בבית המשפט.
"חובתה של המשטרה להיאבק בפשע היא חובה קדושה. יחד עם זאת, מובן שהמשטרה חייבת בקיום כל החובות המוטלות עליה בדין, ונועדו בין היתר להגן על זכויות חשודים ונאשמים. לצערנו ראינו במקרה זה, במו עיניו, שכללי יסוד אלה לא נשמרו. מביך היה לא אחת לחזות בנציגת המאשימה (התובעת), ההגונה והיסודית לכל הדעות, כשהיא מופתעת, אולי אף נכלמת, מ'חידושי' היחידה החוקרת, שהפרקליטה לא ידעה עליהם בעת טיפולם בתיק", אמרו השופטים מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי ורמי אמיר, שמתחו ביקורת קשה בגזר דינם על התנהלות המשטרה.
באשר לסוגיית האזנת הסתר, השופטים כתבו כי המשטרה לכאורה הטעתה את בית המשפט כאשר ביקשה היתר להשתמש בתוצרי האזנה לאחר שכבר נעשה בהם שימוש. עוד תמהו השופטים על טענת התובעת, לפיה כלל לא היה צורך לבקש צו הרחבה. היא אף טענה שנועצה בעניין עם בכירים בפרקליטות המדינה. "עמדת הפרקליטות היא מפתיעה", כתבו השופטים.
הם הורו להעביר את גזר הדין לפרקליט המדינה, שי ניצן, ולבחון את הנושא כדי "למנוע את המצב שיד אחת מבקשת מבית המשפט באופן שגרתי הוצאת צווי הרחבה, ויד שנייה טוענת בבית המשפט כי הדבר מיותר לחלוטין וחסר משמעות משפטית".
"הכותרת 'רצח כפול' הסתיימה בקול ענות חלושה"
עו"ד ירון גיגי, שייצג את ג'רושי יחד עם אביעד לנצ'נר, מסר: "מדהים לחשוב כיצד תיק יכול להתחיל את דרכו כאשר מעליו מתנוססת הכותרת 'רצח כפול' ולהסתיים בקול ענות חלושה בדמות פעילות עבריינית בדרג בינוני ומטה. במהלך הליך ההוכחות הצלחנו להוכיח כשלים רבים באופן בו חקרה המשטרה את התיק והדברים בוודאי קיבלו משקל במסגרת הסדר הטיעון. לפי שעה, ניתן רק לשער שלו הייתה המשטרה חוקרת את התיק כראוי, ניתן היה למצוא את הרוצחים האמיתיים".
עורך דין גיא שמר, שייצג את איימן כארג'ה יחד עם עורכת הדין נירה שגב, מסר: "אנחנו מברכים על התוצאה. התיק התחיל בקול תרועה רמה והלך והתמסמס לאורך השנה. מפחיד לחשוב שחפים מפשע יכלו למצוא עצמם מאחורי סורג ובריח לתקופות ממושכות. המשטרה צריכה לעשות בדק בית על התנהלותם".
עורך דין ישראל קליין, שייצג את שאריף קארג'ה, מסר: "כתב האישום הוצג ללא הוכחה הסכמנו להודות בעבירה שולית של אי מניעת פשע לסיים את התיק. מ-40 שנה הוא הלך הביתה בלי כלום. למעשה לנו זו הצלחה גדולה גם משפטית וגם לצדק".
מפרקליטות מחוז מרכז נמסר: "מדובר בתיק סבוך ומורכב ראייתית. במהלך שלב ההוכחות התגלו קשיים ראייתיים משמעותיים, אשר הובילו לבחינה מחודשת של התיק ולהחלטה כי לא קיים עוד סיכוי סביר להרשעת הנאשמים המרכזיים בעבירת הרצח. הנאשמים הורשעו בעבירות קשירת קשר לביצוע מעשה אלימות ובמתן אמצעים לביצוע פשע והיום ביהמ"ש המחוזי גזר עליהם כשבע שנות מאסר בפועל".
