"נכון שהוא מזכיר לך את ביבי? הוא לא מלהיב אותי, נראה כאילו כל מילה יוצאת באופן מדויק, ללא טעויות, אבל אני מאמינה לו"
"תצביעי בשבילו?"
"איך הגעת לזה? אם הוא דומה לביבי, אז עדיף את המקור, אבל אני מאמינה לו, הוא יהיה יו"ר אופוזיציה מצוין"
מאז שנבחר, חורש יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי את הפריפריה. הוא פורש את משנתו בחוגי בית וכנסים, והמנטרה דומה: "זהות יהודית", "מסורת", "אני בא גם ממשפחת מרובת ילדים", "אני לא איש שמאל". התבטאותו, ולפיה "הם שכחו מה זה להיות יהודים" לא הייתה פליטת פה, והיא מופיעה גם כן לעתים קרובות. המילה "שלום", לדבריו, "אינה גסה".
גבאי מגיע למקומות שהתרחקו ממפלגת העבודה בעבר, והוא בטוח בהצלחתו להחזיר את התנועה אליהם. הוא מדבר בשפתם, מנסה להגיע לא רק לראש אלא גם ללב, בעיקר ללב. "כל ערב אנחנו בכנס במקום אחר, בעיקר במקומות שלא מצביעים לנו", הסביר גבאי לסטודנטים באוניברסטית בן-גוריון בבאר שבע. "עדיין לא עשינו כנס בתל אביב או ברעננה, ברמת השרון או בהוד השרון, אבל כן עשינו כנס בצפת, שם הצביעו לנו 4.5%, וכן עשינו כנס בקריית מלאכי, שם הצביעו לנו 6%, או בטבריה, שם הכנס האחרון של המפלגה היה ב-1992, ועשינו באשדוד. אנחנו הולכים למקומות של קהלים חדשים כי מפלגת העבודה התכנסה לה בגוש דן. זה מאוד נעים, כולם סביבך תומכים, אתה מרגיש שאתה מנצח אבל מה לעשות שהמדינה היא לא רק גוש דן".
אילנה הבטיחה לחברתה "לבוא ולשמוע את האיש החדש". היא בכלל מגדירה עצמה ליכודניקית, ובבחירות האחרונות "חצתה קו אדום" מבחינתה והצביעה לכחלון. בזמן הנאום של גבאי היא יוצאת החוצה לעשן, וכמו רבים אחרים בכנסים, היא מזהה דיון בין ראש הממשלה הנוכחי למי שמנסה להדיחו. הם לא חושבים שהוא סחבק, וחלקם רואים בו קצת התנשאות. אפילו פעילי מפלגת העבודה בפריפריה לא מתים על הסגנון שלו, "אבל אחרי שנים יש מישהו במפלגה שאומר 'אני מוביל', 'אני אנווט', סופסוף יש מנהיג", לדבריהם.
אין בכנסים התלהבות כמו בתקופת שלי יחימוביץ', ולא תראו בקהל את נאמני עמיר פרץ המושבעים. אפילו אנשי המפלגה הוותיקים שהיו נאמנים ליצחק הרצוג פחות נראים בכנסים. קהל חדש? כן, אבל ממש מעט ליכודנקים. הרבה אנשי מרכז, תומכים של כחלון ובעיקר של לפיד, מגיעים כדי לשמוע את המנהיג החדש.
בכנס הראשון בבירת הנגב, גבאי לא סחף את האנשים. הוא דיבר בגובה העיניים, ענה על כל שאלה, הקהל לא היה צעיר, ותושבי באר שבע חיפשו כריזמה. "הרגשתי מאוכזבת. כל מה שהוא אמר נכון ומדויק, אבל הייתה חסרה לי ההתלהבות", ניתחה כרמית. "באתי כי אני תומכת בו. יצאתי מהורהרת, נחתתי חזרה למציאות".
טבריה, כרמיאל, צפת, קריית מלאכי, דימונה, ירוחם, באר שבע, עמק יזרעאל, אשדוד, אילת וקריית ים כבר שזפו עיניים בגבאי, ובקרוב הוא צפוי להגיע גם לנתיבות, מגדל העמק, עוטף עזה, בקעת הירדן, קריית שמונה ונצרת. אין צורך בתואר בגיאוגרפיה כדי להבין את המוטו.
בחזרה לכנס בבן גוריון. האולם מלא עד אפס מקום והסטודנטים יושבים גם על הרצפה. איתמר ושי מקשיבים לגבאי מהמדרגות. שניהם התפקדו למפלגה, אך הניצוץ חסר. הם לא מתפעלים מדבריו ונראים קצת משועממים. איתמר לומד פסיכולוגיה במזרח התיכון ומסביר כי הוא עדיין מהסס באשר להצבעתו בבחירות הבאות. "עברו 25 דקות מאז שהוא התחיל לנאום והוא רק מדבר על כמה השלטון הנוכחי לא טוב, ולא מה הוא פרקטית מתכוון לעשות". שי, סטודנט לרפואה, חושב שגבאי דומה לכל השאר. "באתי עם המון ציפיות לשמוע משהו אחר, טוב, אבל בינתיים זה נשמע כמו משהו גנרי שלל כל מועמד, מחכה לשמוע משהו ת'כלס".
שורה מתחתם יושבים סטודנטים אחרים שמתלהבים מעט יותר, אבל אלו מייצגים את הקהל השבוי של העבודה. גבאי מדבר על הכול, מבקר את השמאל ואת המפלגה עצמה ששכחה את הפריפריה. הם אולי לא אוהבים אותו אבל מעריכים אותו. גבאי תוקף את נתניהו, אבל לא מזכיר אפילו את כחלון, חברו לשעבר ויריבו כיום. גם את השם לפיד כמעט ולא תשמעו, רק ברמזים. ריצ'ארד, מנהל חוגי הבית והכנסים שלו, מככב הרבה יותר בנאומים.
גבאי על אוטומט. הייתי שר, הייתי שם, ויתרתי על הכול כי הדרך שלהם לא טובה ופוגעת בציבור. זה עובד, ואנשים מאמינים בדרך כלל. "אני יודע מה זה, אם הציבור היה רואה כיצד מתנהלת ישיבת ממשלה מבפנים, הוא פשוט היה מפסיק לשלם מסים. הדבר הכי חשוב בישיבה זה מה קורה בוואלה! NEWS, מה הכותרות", הוא מתאר. השיח שראיתי היה איך לפלג את הציבור לגורמים רק כדי להמשיך לשלוט בו. החלטתי שאם אני רוצה לשנות את המדינה זה רק דרך הפוליטיקה".
כאחד ש"הכותרות" לא מעניינות אותו, לכאורה, הוא מעודכן היטב, ומעט אחרי שהוא מספר לקהל כי השמאל "שכח באמת מה זה להיות יהודים", הוא מסתכל בנייד או מקבל פתק, ואז מודיע: "הנה, כבר מה שאמרתי כאן מופיע בוואלה".
רמי, איש ימין שבא למצוא משהו אחר, לא נכנס בשל הצפיפות. הוא מאמין לגבאי, ואם היה משויך למפלגה אחרת, אולי גם היה מצביע לו. "שמעתי פה מהדלת שהוא אומר שאין כבר הבדלים בין ימין ושמאל. הוא צודק, אבל עדיין משהו בשמאל מתנשא עלינו. החברים שלו במפלגה מזלזלים בנו. הוא שונה, הלוואי והיה במפלגה אחרת".
את המשבר הזה גבאי מנסה לפתור. "אני משלכם", הוא מכריז בכנסים, "מאותו רקע, כאן בפריפריה. אני הצלחתי למרות תנאי פתיחה לא טובים, אבל לא כולם כמוני. אנחנו רוצים כלכלה צומחת וצודקת. אנחנו מאמינים שכולם ערבים זה לזה"
הם אכן מאמינים לו, אבל הקלפי לא בטוח ישקף את זה. הקרח מתחיל להפשיר, אבל רחוק מלהישבר. "ביבי הוא אחד משלנו, מדבר בשפתנו. אם הבחירות היו רק בפריפריה אז הליכוד היה מביא 80 מנדטים בכל פעם", אומר אורן, אחד המשתתפים. "עכשיו גבאי בא ובניגוד לאחרים שמנסים להיות ראשי ממשלה, הוא מבין שהדרך לקלפי עוברת בלב".
לכנס שערך גבאי בקריית מלאכי, שאותו אירגן אליאור עמר, עיתונאי מקומי שהחליט להצטרף לפוליטיקה, הגיע קהל יותר מסורתי וימני והרבה ממנו. "מאז 1999 לא נערך כנס שלנו פה", פותח גבאי. "אפילו לליכוד לא היו כנסים כאלו גדולים כאן". יותר מ-260 אנשים הגיעו, והם צמאים לגבאי, מתחברים אליו ומזדהים איתו. הוא מעניין אנשים והוא מדבר שפה שעד היום לא נכחה בעבודה. אנשים אוהבים את זה. הוא מדבר על ביטחון, על כלכלה וחברה, ועל יהדות וחיבור למסורת. אנשים פשוט אוהבים אותו.
"ממשלות ישראל שכחו את קריית מלאכי ועיירות פיתוח כמותה", הסביר עמר בסיום. "בכלל, איך יכול להיות שאחרי 70 שנות מדינה יש עדיין בכלל עיירות פיתוח? זו בדיוק השאלה שתושבים בפריפריה שואלים את עצמם.
בחודשים הקרובים, ולמעשה עד הרגע שבו יוזמנו אזרחי ישראל לקלפיות, יוסיף גבאי לדבר בכל עיר ישראלית, בניסיונו ההיסטורי לתקן עשרות שנות הזנחה מצד המפלגה שבראשה הוא עומד. בצל השיח שמבקר אותו על מסריו ועל הכותרות שהוא מפיק, נותר רק להמתין ולראות האם האסטרטגיה תעבוד, ועד כמה הפריפריה באמת התאהבה.
