קרוב למחצית ממקרי הרצח של נשים שאירעו בישראל בין השנים 2013-2016 בוצעו בידי בן זוג או קרוב משפחה - כך עולה מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המתפרסמים הבוקר (שלישי) לרגל ציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. מהדוח עולה כי יותר ממחצית מכלל הנרצחות בשנים אלו היו נשים לא יהודיות. עוד נמצא במחקר כי בשנת 2016 חלה עלייה משמעותית בכמות הנשים שנרצחו על ידי בן משפחה.
לפי נתוני המשטרה שסופקו למרכז המחקר, מתוך 113 נשים שנרצחו בין השנים 2013-2016 48 נרצחו בידי בני זוגן או קרוב משפחה. בשנת 2016 חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים שנרצחו על ידי בן זוג או קרוב משפחה 72% מכלל הנרצחות לעומת 43-48% בין השנים 2013-2015. לפי נתונים אחרים שסופקו למרכז המחקר ממשרד הקליטה והעלייה, מתחילת השנה הנוכחית ועד לחודש מאי נרצחו בישראל 13 נשים בידי בני זוגן.
מהמחקר שהוזמן על ידי יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), עולה כי במקרים רבים "הכתובת הייתה על הקיר". בכשליש מהמקרים של רצח נשים בידי בן זוג, הנרצחת התלוננה במשטרה לפני הרצח. בשנתיים האחרונות, כמעט מחצית מהנשים שנרצחו על ידי בני זוגן היו מוכרות למשטרה מדיווחים קודמים על אלימות במשפחה. בנוסף לכך, מחצית מהנרצחות היו מוכרות גם לשירותי הרווחה.
סוגיית גיבוש הנתונים בנוגע לתופעת רצח נשים בתוך המשפחה איננה פשוטה. המשטרה סירבה למסור למרכז המחקר נתונים המפלחים את מוצאן של הנשים שנרצחו. בנימוק יוצא הדופן שנשלח למרכז נכתב, בין היתר, כי פילוח שכזה עשוי ליצור תיוג של אוכלוסיות, דבר ה"עלול לגרור פגיעה בשלום הציבור וביטחונו כתוצאה מתגובת האוכלוסייה הרלוונטית לתיוגה".
אולם בידי מרכז המחקר והמידע נתונים שסיפקו גופים אחרים שכן פילחו את זהות הנרצחות. כך למשל, לפי הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן אירעו בין השנים 2013-2016 42 מקרי רצח של נשים ישראליות - שליש מהן ערביות, ושליש מהן עולות חדשות. יצוין כי נתוני הוועדה הבין-משרדית שונים מאלו של המשטרה, וכוללים פחות מקרי רצח. יחד עם זאת, הוועדה מפלחת את מקרי הרצח של נשים שנרצחו בידי בני זוג לפי מוצא.
מנתוני הוועדה עולה עוד כי בין השנים 2015-2016 חלה עלייה דרמטית במספר הנשים הערביות שנרצחו על ידי בני זוגן, בהשוואה לשנתיים שקדמו להן (41% מול 20%). גם נתון זה הוא חלקי משום שהוועדה דנה רק במקרי רצח בידי בני זוג ולא קרוב משפחה אחר. כך שבפועל מדובר במספרים גבוהים יותר.
ביום הבינלאומי האחרון למאבק באלימות נגד נשים, בהמשך לנתונים שפרסם משרד הרווחה, ציין המפקח הארצי על טיפול באלימות במשפחה במשרד, עו"ס סאיד תלי כי בשנים האחרונות ישנה עלייה בשיעור הנשים הערביות מקרב הנרצחות. לדבריו, "נוסף לשיעורן הגבוה מקרב הנרצחות בידי בן זוג, הן מהוות את רובן המכריע של קורבנות תופעת הרצח בידי קרוב משפחה שאינו בן זוג, המאפיינת בעיקר את החברה הערבית".
נתונים נוספים של משרד הקליטה והעליה (השונים מנתוני הוועדה, א"ס) מלמדים על ירידה של מקרי הרצח בקרב נשים עולות, ועלייה של מקרי רצח בקרב תושבות ותיקות. גם מנתוני משרד הקליטה וגם בנתוני הוועדה עולה בבירור כי בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בשיעור המקרים שבהם הנרצחת היא אישה יוצאת אתיופיה.
ביניים: רק בשליש ממקרי ניסיון הרצח הוגש כתב אישום
נתונים מעניינים נוספים בדוח נוגעים למקרים של ניסיון רצח. לפי הנתונים שסופקו על ידי המשטרה, בשנים 2015-2016 חלה עליה של כ-7% במספר התיקים שנפתחו בגין ניסיון רצח של נשים, לעומת השנים 2007-2014. מאז תחילת שנת 2017 ועד לחודש מאי האחרון נפתחו במשטרה 25 תיקים בגין ניסיון רצח. בחצי מהמקרים היו מעורבות נשים ערביות - אוכלוסייה ששיעור הקורבנות במקרי רצח וניסיון רצח בקרבה גבוה משיעורה היחסי באוכלוסייה.
כמות כתבי האישום שנפתחים בגין עבירת ניסיון רצח נמוכה משמעותית ביחס לכמות התיקים שנפתחים במשטרה בגין עבירת רצח. מכלל התיקים שנפתחו בין השנים 2007-2016 רק ב-30% הוגש כתב אישום. הבדל נוסף בין תיקי רצח לניסיון רצח נוגע לזהות התוקף. בעוד שבכמחצית ממקרי הרצח התוקף הוא בן זוג או קרוב משפחה, הרי שבתיקי ניסיון רצח בשליש מסך המקרים התוקף היה בן משפחה.
בתגובה לפרסום הממצאים, מסרה ח"כ תומא-סלימאן:
"המסמך שהוכן לבקשתי מעיד על סתירות בין המשטרה ומשרדי הממשלה, אפילו מספר הנשים שנרצחו לא מדויק, וזה מעיד על המצב העגום של טיפול בתופעה. הנתונים מזעזעים מבחינת העלייה במספר הנרצחות ועצם העובדה שיותר ממחצית מהנרצחות היו מוכרות לרווחה ולמשטרה. הנתון לפיו ב-70% ממקרי ניסיונות הרצח לא הוגש עד היום כתב אישום הוא החמור ביותר בעיני, כי הכתובת נמצאת על הקיר".
ח"כ תומא-סלימאן הוסיפה עוד כי "הפושע ממשיך להסתובב חופשי ולהטיל אימים על האישה אחרי שנכשל במעשיו. מדובר בכישלון מערכתי עצום בטיפול בתופעה ואי הגעתם של השרים לדיון בנושא בוועדה מעיד על סדרי העדיפויות של משרדי הממשלה והעומדים בראשם".