יוני בלאי, בן 34, עלה לישראל מאתיופיה יחד עם הוריו ואחותו בשנת 1991 שהתגוררו בחצור שבצפון הארץ. מאז עבר עם משפחתו לרחובות, גדל בישראל ואף נישא, אולם רבים אינם מאמינים כי הוא נמנה עם בני העדה האתיופית. הסיבה לכך היא מחלת הוויטיליגו שבעקבותיה הוא איבד את הפיגמנטים בעורו, כך שהוא הפך לבהיר בניגוד לשאר בני העדה.
בגיל 18, בזמן שירותו הצבאי במשמר הגבול במזרח ירושלים, החל השינוי במראהו החיצוני. השינוי ניכר בעיקר בתקופת האינתיפאדה, אז בעקבות הלחץ הגוף תקף את עצמו. "זאת הייתה תקופה מאוד קשה של פיגועים כנגד אזרחים, חיילים ושוטרים", סיפר לוואלה! NEWS. "בעקבות החשיפה למראות האלו, הגוף שלי תקף את עצמו. במסגרת המחלה, העור מאבד את הפיגמנטים המשפיעים על צבעו". בשלב זה, החלו להופיע על עורו של בלאי כתמים לבנים שהחלו להתפשט בחלוף הזמן.
עוד בוואלה! NEWS:
רוחאני: "סעודיה עשתה טעות אסטרטגית כשבחרה בישראל על פנינו"
פרסום ראשון: דובר נתניהו יתמנה למנכ"ל לשכת הפרסום הממשלתית
שמרון ומולכו נחקרו ביום הרביעי ברציפות: "שלבי חקירה אחרונים"
"בהתחלה הרימו גבה ואנשים לא הבינו מה קרה לי", שחזר. "מי שלא ראה אותי הרבה זמן לא זיהה אותי. הסברתי להם שזה לא מחלה מדבקת, וזה בסך הכול משהו חיצוני שהשתנה בי. אני חי ושלם והשלמתי עם המצב".
למרות השינוי המובהק בצבע עורו, בלאי ביקש להדגיש שמדובר בשינוי חיצוני בלבד: "בפנים אני אתיופי גאה". כשנשאל לגבי התגובות להן הוא זוכה כשהוא טוען כי הוא נמנה עם יוצאי אתיופיה, הוא השיב כי אף אחד לא מאמין לדבריו. "אנשים לא מבינים, אבל אלו שאני מסביר להם שמדובר בוויטיליגו, נזכרים פתאום שיש להם קרוב משפחה שסובל מזה גם. ולאלו שלא מכירים אני מסביר. אני אתיופי וגאה להיות אתיופי, זה שהחלפתי צבע לא אומר שאני מתבייש בעדה שלי או בתרבות שלי, אני מדבר הרבה באמהרית, משתדל כמה שיותר".
למרות השינוי בצבע העור, בלאי התייחס גם לגילויי גזענות כלפי בני העדה, וטוען כי מדובר בתופעה רחבה ממנה נפגעות קבוצות רבות במדינה. "הגזענות בארץ היא קשה, והיא לא רק כלפי אתיופים", אמר. "היא מופנית גם כלפי ערבים, רוסים ועובדים זרים. לא מקבלים את השונה. היום מקרים שדיברו כך נגד בני העדה, בעיקר בזמן מחאת יוצאי אתיופיה, שמצאתי את עצמי עונה ולא נשאר חייב. אנשים לא ידעו שאני אתיופי, אך זה לא ממני להגיב. הסברתי להם שאני אתיופי אבל הם כמובן לא האמינו".
"סיפרתי לה על המחלה, אבל זה לא ממש שינה לה"
למרות המחלה והתגובות החריגות, יוני מנהל חיי שגרה ואף מעורה בקהילה. הוא נשוי ליפה, גם היא בת העדה. השניים הכירו בחתונה של חבר משותף ומשם האהבה צמחה. "היא הכירה אותי בשם שלי והיא ידעה שאני אתיופי, אבל מעולם לא נפגשנו", סיפר. כשהכרנו סיפרתי לה על המחלה, אבל זה לא באמת שינה לה. היא אמורה ללדת בימים הקרובים, אני לא חושף אם זה בן או בת".
כיום הוא עובד במוקד קליטה ברחובות כרכז נוער, עם ילדי ובני נוער מהאזור. הוא מספר כי מטרתו היא לעודד את הצעירים ללכת בדרכים חיוביות. הוא היה גם בין השותפים להקמת קבוצת הכדורגל בני יצ'אלאל, קבוצת הכדורגל של בני העדה האתיופית ברחובות, שימש כשוער הראשון של הקבוצה ובמשך חמש שנים שיחק בה כשחקן מן המניין. בגיל 29 פרש מהמשחק ועבר להתנדב בשורות הקבוצה. בעקבות הרצח של ברוך אנביה בשכונה, הוא הקים את פורום "צעירי קריית משה" שמטרתו היא לקיחת אחריות על הילדים בשכונה.