"על בג"ץ צריך לעלות עם כף של טרקטור די-9. נדאג לרסן את השלטון המשפטי, את הזנב שמכשכש בכלב, ונדאג באופן ערכי וצודק שבישראל ישלטו הכנסת והממשלה, והרשות השופטת תדע את מקומה".
המשפט הזה של ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי), שנאמר לאחר שבג"ץ דחה עתירה נגד הריסת בתים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית בהתנחלות בית אל, מסמן יותר מכל את כהונתה של מרים נאור כנשיאת בית המשפט העליון. נאור, שנכנסה לתפקיד הנשיאה בינואר 2015 ותפרוש היום לאחר יותר מ-40 שנה בעולם המשפט, מצאה עצמה מתמודדת מול מתקפות של שרים, ח"כים וארגוני ימין, לצד ניסיונות להגביל את סמכויות בית המשפט.
יותר מכל פסק דין, כהונתה של נאור תיזכר בזכות המאבקים על דמותו ועוצמתו של בית המשפט העליון. "יש עליית מדרגה ברורה בהתקפות מצד הפוליטיקאים", אמר לוואלה!NEWS פרופ' יובל שני, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ובעבר דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
לדבריו, "יש מערכת פוליטית שמנסה להגדיר מחדש את יחסי הכוחות בין הדרג הפוליטי למערכות מקצועיות שונות, בית המשפט הוא רק אחת מהן. זה גם שירות המדינה וגם התקשורת וגם האקדמיה הגופים שמייצגים מגבלות על הפעלת כוח פוליטי, נמצאים היום תחת לחץ גדול יותר. בית משפט מקשה על הדבר הזה כי הוא מזכיר למערכת הפוליטית שיש כללים, יש חוקים. מהבחינה הזאת נאור היתה חלק מאותה מסגרת".
נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש אמרה לוואלה! NEWS כי היא דוחה את המתקפות על נאור. השתיים מכירות עוד משנות ה-70, אז עבדו יחד בפרקליטות המדינה. לדברי ביניש, "אף פעם לא חשבתי מה דעתה האישית לגבי זה (ההתנחלויות, ד"ד), כי זה לא קנה מידה. היא יכולה להיות בעד או נגד אבל היא באופן אובייקטיבי לא מקבלת את מה שאסור לעשות, שזה תפיסת קרקע פרטית, ובזה היא עמדה איתנה מאוד".
ביניש אמרה עוד כי "למרות מה שמאוד מקובל היום לומר, שההוא שמאלן, ושבית המשפט הוא שמאלני, זה לא מתקבל על הדעת. השופטת נאור כל כך שומרת על המקצועיות ועל הקו המאוזן, תמיד. להגיד עליה שהיא שמאלנית כי היא נותנת פסק דין כזה או אחר שנוגע להתנחלויות או להתיישבות על קרקע פרטית, זה גובל באבסורד. זה לא הרקע שלה, היא לא חיה בחיים הפוליטיים, ואם בכלל בחינוך היא לא קרובה לשמאל".
ואכן, כשמסתכלים על הרקע של נאור, קשה למצוא רמזים שיתמכו בטענות הימין כלפיה. בעלה, אריה נאור, היה מזכיר הממשלה בתקופת ראש הממשלה מנחם בגין והוא בנה של אסתר רזיאל-נאור, חברת כנסת מטעם גח"ל. אחד משני בניה של נאור, נפתלי, אף התמודד ב-2014 על מקום ברשימת הליכוד לכנסת והתגאה בהיותו "בן למשפחה הלוחמת, דור שלישי להנהגת הליכוד".
למרות זאת, אנשים שמכירים את נאור אמרו כי לא היה משקל בפסיקותיה. "הדבר הכי חשוב, שהיא שופטת מצוינת, רצינית, מאוד מקצועית ועצמאית, שבתקופה האחרונה עמדה בכל הסערות החיצוניות", אמרה ביניש. "יש לה את התכונה הכול כך חשובה לשופט - אובייקטיביות שיפוטית, ששום דבר לא יזיז אותה ממנה".
אליקים רובינשטיין, שהיה המשנה של הנשיאה נאור ופרש בעצמו ביוני האחרון, אמר השבוע כי נאור "הייתה נשיאה מאוד ראויה. היא שופטת מאוד רצינית ומנוסה, עם יושרה, ענייניות, ידע מקצועי ומאמץ גדול של יסודיות בהכרעות. היא מופת לשופט כפי שהייתי רוצה, כאזרח, לראות". רובינשטיין אמר שההתקפות על בית המשפט העליון היו קיימות תמיד, וכי ההגנה על המערכת היא "תפקידו של כל נשיא. הוא המייצג של המערכת כלפי חוץ. זו שליחותו, ונאור עשתה את זה בתנאים לא פשוטים, ועשתה את זה בכבוד רב".
הקרב על בית המשפט
כדי להגן על בית המשפט ממתקפות הפוליטיקאים, נאלצה נאור לעמוד לא פעם באור הזרקורים. כך, בספטמבר 2015 פורסם כי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן שקל יוזמה ולפיה שופטים שיקלו עם מיידי אבנים לא יקודמו. "הדברים המיוחסים לשר ארדן מתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות אליהן, ולא למדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית", כתבה אז נאור בהודעה פומבית חריגה.
לאחר ששופטי בג"ץ פסלו את סעיף היציבות במתווה הגז והחזירו אותו לכנסת, הייתה זו שוב נאור שהתייצבה מול המצלמות כדי להדוף את המתקפות. "בימים אלו נשמעים קולות בוטים וקשים נגד בית המשפט העליון ושופטיו בעקבות פסק דין שניתן", אמרה נאור. "הדברים היו בוטים, הן בסגנון והן בתוכן. כפי שציינתי בהזדמנויות רבות, ביקורת עניינית על פסיקה היא לגיטימית, אך יש להצטער על כך שלחלק מהדברים ששמענו אין קשר לפסיקה. חלק מהדברים שנשמעו, גם מטעם גורמים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת, אינם מתאימים למדינה יהודית ודמוקרטית, המכבדת את שלטון החוק ואת עצמאות הרשות השופטת. בית המשפט ימשיך בדרכו בלא מורא ובלי משוא פנים".
המאבקים הקשים ביותר היו אלה שניהלה נאור מול שרת המשפטים איילת שקד, ובייחוד סביב הוועדה לבחירת שופטים. אף שהשתיים נוהגות לציין כי יש ביניהן מערכת יחסים אישית קרובה, ברמה הציבורית הן הרבו "לצחצח חרבות", בלשונה של נאור.
בסוף השנה שעברה, כאשר השופטים והשרה התקשו להגיע להסכמות על מינוי ארבעה שופטים לעליון, החלו להישמע דיבורים על קידום הצעת חוק שתבטל את זכות הווטו שיש כיום לשופטים בוועדה על מינויים לבית המשפט העליון.
על אף שאת ההצעה הגישו שני חברי הכנס החברים בוועדה רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) ונורית קורן (הליכוד) פורסם אז כי מי שעומד מאחוריה היא שקד. נאור פרסמה מכתב נוקב שהופנה לשקד ובו כינתה את העלאת ההצעה באותו עיתוי "הצבת אקדח על השולחן".
השופטים שנבחרו לבסוף הם יוסף אלרון, יעל וילנר, ג'ורג' קרא ודוד מינץ אך המחלוקות היו רחוקות מלהסתיים. הנושא הבא בתור היה שיטת הסיניוריטי, שלפיה השופט הוותיק ביותר מתמנה לנשיא בית המשפט העליון. אסתר חיות מונתה לנשיאה, לפי השיטה, אך לא לפני ששקד דחתה את פרסום שמה כמועמדת ואילצה את נאור להגיע באופן חריג לדיון בוועדת החוקה של הכנסת. נשיא העליון האחרון שהגיע לדיון דומה בכנסת היה אהרן ברק, שלפני יותר מעשור עשה זאת כדי לבלום את הגדלת מספר שופטי העליון.
"נאור עסקה בעיקר במגננה", הסביר פרופ' שני. "מערכת המשפט תחת לחץ מאוד גדול ואני חושב שהתפקיד שלה היה לצופף את השורות ולהדוף את האיומים. היא הצליחה לשמר את בית המשפט כגוף מקצועי, שמנסה להתרחק מהקלחת הפוליטית, ועם זאת כגוף שכן עושה את העבודה שלו גם אם חלק מההחלטות מאוד לא אהודות על המערכת הפוליטית".
בתקופה האחרונה נדמה היה שבכל יום מספקים שופטי בג"ץ דלק למתקפות נגדם. בתוך כחודש בוטל חוק מיסוי דירה שלישית בשל פגמים בהליך החקיקה; נפסל הפטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות; ונקבע כי אין לכלוא מבקשי מקלט שיסרבו מגירוש ליותר מ-60 ימים. נאור עצמה התייחסה השבוע לעניין, והשיבה כי מדובר בכלל בעניין טכני.
"ריכוז פסקי הדין שניתנו לאחרונה ועוררו הד ציבורי נרחב נבע פשוט מהעובדה שהמשנה לנשיאה, כבוד השופט אליקים רובינשטיין, עמד לסיים את כהונתו והיו לא מעט תיקים בהרכבים מורחבים שהוא היה חלק מהם", אמרה בריאיון הפרידה שלה לביטאון לשכת עורכי הדין. כשנשאלה אם העריכה את העליהום, השיבה: "בהחלט, בגלל ריבוי התיקים שהיה מונח לפתחו של בית המשפט העליון".
בנוסף לכך, ואולי יותר מכל החלטה שיפוטית, תקפו בימין את החלטתה של נאור שלא לשלוח נציג לטקס בגוש עציון לציון 50 שנה לכיבוש השטחים. ההחלטה עוררה זעם רב, בעיקר בימין, ואף הוגשה נגדה עתירה לבג"ץ שנדחתה. נאור טענה כי אף שהטקס הוגדר ממלכתי, "מערכת בתי המשפט נמנעת מהשתתפות בכל אירוע שנוי במחלוקת ציבורית, ובפרט כאשר הבמה כולה מסורה לצד אחד".
שקד תקפה את ההחלטה. "בעצם הודעתך, פרמת את הממלכתיות של טקס רשמי שעליו החליטה הממשלה", כתבה השרה במכתב ששיגרה לנאור. "יצרת מראית עין מוטעית של אירוע בעל גוון פוליטי. למרות שרצונך היה להימנע ממחלוקת פוליטית, הרי שהמטרה הוחטאה".
"נאור במהותה היא שופטת שמרנית"
ביניש אמרה כי "קשה מאוד שבימים כאלה, על כל מהלך של שופט ועל כל מחשבה, נותנים פרשנות חיצונית. זה קשה מאוד". לדבריה, "צריך להיות מאוד מנוסה ומקצוען לדעת להתעלם מכל ההשפעות האלה, והיא יודעת להתעלם. אני חושבת שהיא שילמה על זה בשנה האחרונה מחיר לא פשוט".
פרופ' שני הוסיף כי "בית המשפט דווקא עשה מה שהוא יכול כדי לא להתעמת עם המערכת הפוליטית. עם חוק הגיוס או פינוי התנחלויות, למשל, הוא נתן למדינה ארכות בלי סוף, כך שאני לא חושב שהייתה פה כוונה להתעמת. אני חושב שנאור במהותה היא שופטת שמרנית, במובן זה שהיא לא מהשופטים האגרסיביים ביותר או האקטיביסטים ביותר. אבל בסופו של דבר לבית המשפט יש תפקיד מקצועי. הוא צריך להכריע. אחרי שהוא מיצה את כל האפשרויות, נתן למערכת הפוליטית את כל האפשרויות לתקן, בסוף מקבלים את ההחלטה שהשופט מכוח התפיסה המקצועית שלו צריך לקבל".
כך או אחרת - תגובת הנגד לא איחרה להגיע. בשבועות האחרונים, במחאה על ההחלטה בעניין גירוש מבקשי המקלט, החלו ארגוני ימין ותושבי דרום תל אביב להפגין מול ביתה של נאור. ואולם, התגובה האמיתית היא "התוכנית החקיקתית" שעליה הכריזו שקד ויו"ר הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט. במרכז התוכנית עומדים "חוק הלאום" ו"חוד יסוד: החקיקה", שאמור להסדיר את המצבים בהם הכנסת תוכל לחקוק מחדש חוק שנפסל בבג"ץ. זה כבר יהיה ה-D-9 של אסתר חיות.
(עודכן לראשונה: 22:45)