עשרת הדיברות למפגש עם רופא: מה לשאול וממה להימנע?

בסיום הצנתור ישבתי לדבר עם הוריו ואחיו של המטופל. ההליך היה מורכב מכיוון שהחולה הגיע עם אוטם נרחב של שריר הלב. מצבו היה קשה מאוד: הוא סבל מהתפתחות של אי ספיקת לב כתוצאה מהנזק לשריר הלב. לפני הטיפול שוחח הרופא שאשפז את המטופל עם המשפחה והסביר את מצבו הקשה. עם זאת, בסיום ההליך האב שאל: "מתי הוא הולך הביתה?", ואחיו הצטרף: "אתה רציני?".

שאלותיהם, המעידות לכאורה על העדר הפנמה של מצבו של קרובם, לא הפתיעו אותי. מזה שנים אני משוחח עם חולים ומשפחותיהם, ולכן אני מודע לפערים בין הנאמר על ידי הרופאים לבין מה שמבינים המטופלים ומשפחותיהם. רופא פחות מנוסה עשוי היה להיעלב משאלתו של האח, שלכאורה מטילה ספק ברצינותו של הרופא.

כשהבנתי שהמסר לא הובן, אמרתי לבני המשפחה שבמידה והיה מגיע שעה מאוחר יותר, ייתכן ולא היה במי לטפל. המשפט הזה העביר להם בצורה ברורה את חומרת מצבו של המטופל. האב שוב שאל אותי מתי ישתחרר הביתה, ועניתי לו כי אשמח שנעבור את 12 השעות הקרובות בשלום. האם והאח שהבינו מהר יותר את המצב, והסבירו זאת לאב. המטופל אושפז כעשרה ימים ביחידה לטיפול נמרץ. מצבו השתפר באיטיות, והוא השתחרר במצב טוב יחסית בשל הטיפול המוצלח בצנתור וטיפול בתרופות חדישות.

עוד בוואלה! NEWS:
חוזרים ללימודים: הסתיימה השביתה שהוכרזה במכללות הציבוריות
ארגוני הנכים מאיימים: "אם נתניהו לא יתערב - נחסום את נתב"ג"
מחדל הגדר בלכיש: "התחושה היא שאורבים לי, הבית מחורר מיריות"

רופאים לומדים כיצד לתקשר עם חולים ומשפחותיהם, ועוברים הדרכות למתן בשורה רעה והתמודדות עם מטופלים וקרובים עוינים. המפגשים בין הצדדים הם בעלי חשיבות עצומה לאיכות האבחון והטיפול, ויחסים תקינים הופכים אותם לחוויה חיובית לשני הצדדים. פערי התקשורת עשויים לגרום לתסכול בקרב הצוות, שעלול להיתקל בחוסר שיתוף פעולה, חוסר הערכה או אפילו עוינות. לכל מפגש כזה מביאים שני הצדדים מטען משמעותי: את מבנה האישיות שלהם, את ניסיון העבר, ואת התנאים המידיים שבהם מתקיימת הפגישה. בכל יום, כשאני משוחח ובודק חולים, אני מזהה פערים העשויים לגרום לאי הבנות ומתח.

כמה כללים פשוטים לתקשורת עם רופאים, עשויים לשפר אותה:

1. הגיעו עם מלווה – כאשר מדובר במטופל מבוגר, עשויה לסייע בהקטנת החרדה לקראת המפגש, שעשויה לגרום לחוסר ריכוז ושיתוף פעולה. בנוסף, כדאי להתכונן למפגש ולהתרכז בעיקר – למשל באמצעות הכנת רשימת נושאים לשיחה. שיחה על נושאים שאינם קשורים למצב המטופל עשויה לגזול זמן יקר ולהסיח את דעתו של הרופא.

2. לתת לרופא לנהל את המפגש – יש להתעקש שהרופא יענה על שאלותיכם, אך לתת לו לנהל את השיחה. כשאתם נשאלים על ידו – נסו לענות בצורה המדויקת ביותר.

3. רופאים הם בני אדם – רופאים יעריכו שאלה קצרה כמו "מה שלומכם?", במיוחד לאחר תורנות. עם זאת, אין להאריך ולהוסיף שאלות על חייהם האישיים.

4. שימו לב לשעה – אל תקשו על הרופא בשעות לא שגרתיות. סוף יום העבודה אינו מתאים לשאלות, במיוחד לארוכות שבהן.

5. להימנע מלתת הסברים – יש להימנע מהוספת הסברים מדעיים או רפואיים כשאתם מתארים את מצבכם. זה עשוי להפריע לרופא או לבלבל אותו.

6. לשמור מסמכים רפואיים – למרות שהמידע מתועד כיום בבסיסי הנתונים של מערכת הבריאות, כדי לשמור מסמכים רפואיים. מומלץ לסדרם באופן כרונולוגי ולפי נושאים מרכזיים, ולהביאם לכל מפגש רפואי. כך, במקרה של תקלה, התיק האישי יהיה זמין.

7. להימנע מתלונות כלליות – עדיף להתמקד בתלונות המטרידות ביותר ולדייק בתיאורן, ולא בתלונות כמו חולשה ועייפות.

8. לא להסתיר מידע רפואי – כל מידע חשוב ויש להביאו לידיעת הרופא. אל תשקרו לגבי עישון, צריכת סמים, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות וביצוע בדיקות. אל תסתירו מהרופא דעה של רופא אחר. שקר הסתרת מידע יפגעו בעיקר בכם, וייגרמו לחוסר אמון מול הצוות הרפואי.

9. לא להתבדח – רופא זקוק למידע מדויק ולא להתחכמות. זה עלול לגרום לרופא לאבד את סבלנותו, או במקרה גרוע יותר להתבדח גם כן. בכל מקרה – יגרום להסחת דעת מהמצב הבריאותי.

10. להסביר אם חל שיפור במצב – לרופאים חשוב לדעת כיצד אתם מרגישים לאורך זמן, כדי להעריך את יעילותו של הטיפול. רופאים שמחים כשיש שיפור במצבכם וזה מוסיף למוטיבציה שלהם.


הכותב משמש כרופא מזה כ-40 שנה, מנהל המערך הקרדיולוגי בבית החולים כרמל וחבר סגל בפקולטה לרפואה של הטכניון. הוא עובד רק במערכת הציבורית ואינו עוסק ברפואה פרטית.