פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שחרור הרוצח צבי גור: מי שחנק ילד קטן - לא ראוי לקיצור מאסר

      ההודעה על צאתו לחופשי של האיש שרצח את אורון ירדן החזירה אותי 37 שנים לאחור, לחיפושים של מדינה שלמה ולפחד שאתקל בחוטף בעצמי. הפעם, הסנגור שיודע שיש איזונים בחיים לא היה מסוגל להבין איך משחררים רוצח ילד בן שמונה

      אורון ירדן ז"ל (חטיבת דובר המשטרה)
      רק בן שמונה. הילד אורון ירדן

      הייתי בן 11 כשצבי גור חטף את אורון ירדן. "ילד בן שמונה נחטף סמוך לביתו" בישר מכשיר הרדיו שבסלון. הצטמררתי. אני זוכר שמדינה שלמה חיפשה אחרי אורון. גם אני. יצאתי לוואדי הסמוך לביתי, עברתי בכל המחבואים הכי טובים שלנו, ילדי השכונה, לשווא.

      37 שנים חלפו, אבל הזיכרון לא מרפה. בעיניי אני רואה את הילד שהייתי משתטח תחת מרפסת המטבח, דוחף ראש לתוך החשיכה, מתפלל למצוא את אורון אך גם מבועת מהמחשבה שאתקל בחוטף. זה לא קרה כמובן. ברדיו שמענו מאוחר יותר את החדשות המזוויעות על כך שהחטיפה הסתיימה ברצח. לא הופתענו. "מי שהקוד המוסרי שלו מאפשר לו לחטוף ילד קטן מסוגל גם לרצוח אותו", אמרו המבוגרים סביבי.

      עוד בוואלה! NEWS:
      צעיר ערבי נעצר "כי החזיק משקה אנרגיה ולא הבין את השוטרים"
      אסון בפסטיבל מוזיקה: צעיר כבן 20 נהרג אחרי שנפל מגובה 5 מטרים
      התחזית לסוף השבוע: ירידה בטמפרטורות וטפטופים מקומיים

      צבי גור בבית המשפט יולי 2010 (עומר מירון)
      ישוחרר אחרי 37 שנים. צבי גור (צילום: עומר מירון)

      מספר שנים לאחר מכן חזרנו לסיבוב זוועה נוסף כשגור, שנחשב אסיר למופת, ניצל את האמון שניתן בו בבית הסוהר והצליח לברוח מכלאו ולהלך חופשי, עד שנתפס כעבור זמן.

      כששמעתי אתמול (חמישי) על החלטת ועדת השחרורים לשחרר את צבי גור שחרור מוקדם, שמונה שנים לפני שיסתיימו 45 שנות המאסר שנגזרו עליו, השתלט עלי שוב הילד בן ה-11 וזעק "שחרור מוקדם לחוטף ילדים, על מה ולמה? מה פתאום לתת פרס למי שהיה מסוגל לחנוק ילד קטן למוות, להרוס חיים של משפחה ולהכניס פחד בליבותיהם של כל-כך הרבה הורים וילדים?". זעקה קורעת, ישר מהבטן, לא אופיינית לי.

      בדרך כלל במצבים כאלה תופס אצלי את הפיקוד קולו של הסנגור המבוגר, שמסביר לילד שיש איזונים בחיים, שבצד הצורך בעונש חמור, מרתיע, יש מקום גם לשיקולי שיקום, במיוחד בחלוף 37 שנות מאסר. לא הייתי מסוגל, לא הפעם.

      גם לנפגעי עבירה יש זכויות

      כן, אני יודע ש-37 שנים הן תקופה ארוכה מאוד, חצי חיים ממש. אני גם יודע שצבי גור כבר בן 70, אדם מבוגר לכל הדעות, ונראה שמאז שברח מהכלא הוא שוב התנהג, כמה מפתיע, למופת. ועדת השחרורים ודאי התחשבה בשיקולים האלה כשהחליטה לקצר את עונשו. אבל הילד שבי לא שוכח לרגע שמדובר במי שרצח בן להוריו, שהרס את חייהם ואין קיצור לעונשם הנורא, במי שזרע פחד בקרב מדינה שלמה. וגם בכך חובה להתחשב.

      צריך לזכור שמי שמורשע ברצח נידון למאסר עולם. זהו העונש שבחוק, מאסר עולם ולא פחות. כדי שוועדת השחרורים תוכל בכלל לדון בקציבת העונש, בקיצורו, צריך קודם לכן נשיא המדינה לקצוב את עונשו. כך נעשה כאן כשעזר וייצמן קצב את עונשו של צבי גור ל-45 שנות מאסר. אפשר לתהות אם ההחלטה לקצוב את העונש הייתה נכונה. מכל מקום, זו ההחלטה שנתקבלה והעונש נקצב ל-45 שנות מאסר, תקופת מאסר ארוכה במיוחד שבאה לבטא את הזוועה שבמעשים. כעת החליטה הוועדה לקצר את העונש בשמונה שנים.

      צבי גור היה מיוצג בפני וועדת השחרורים על ידי סנגור שהציג את הטיעונים בעד שחרורו, וטוב שכך. כדי לעשות צדק חשוב שלצדו של כל נאשם יתייצב מי שיידע לשמור על זכויותיו אל מול עוצמתן הרבה של המשטרה והפרקליטות. אבל גם לנפגעי העבירה יש זכויות בשיטת המשפט שלנו. זעקת אמו של אורון ירדן תהא חייבת להישמע בקול רם וברור אם הפרקליטות תערער על ההחלטה לשחרר את גור שחרור מוקדם מכלאו. הילד בן ה-11 שבי יזעק יחד עמה.