בשעות הבוקר המאוחרות של ה-4 ביולי 1976, נגעו גלגליו של מטוס ההרקולס הראשון ששב מאנטבה במסלול הנחיתה של שדה התעופה הצבאי בלוד. על המסלול עמדה קבוצת אנשים שעברה לילה מורט עצבים. כעת, אחרי שעות ארוכות ללא שינה, ודאי חשו הקלה גדולה על סיומו המוצלח של המבצע, כמו גם כאב על מותם של רב-סרן יוני נתניהו וארבעה מבני הערובה.
בין הממתינים לשבים הביתה עמדו גם ראש הממשלה יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס, שני יריבים פוליטיים שבהמשך גם התעמתו על הקרדיט על הצלחת המבצע המזהיר. אבל היו אלו גם השניים ששיתוף הפעולה ביניהם הביא להוצאתו לפועל של אחד המבצעים הצבאיים המזהירים בתולדות צה"ל.
לציון שנה לפטירתו של פרס, חושף היום ארכיון צה"ל במשרד הביטחון הקלטה נדירה שבה נשמעים פרס ורבין מתחקרים ומשוחחים עם קברניט המטוס החטוף, עם בני הערובה ששוחררו, ועם הלוחמים ששבו מהמבצע. השיחות המוקלטות היו ממש מתחת כבש ההרקולס, עם נחיתתו בלוד.
עוד בוואלה! NEWS:
לאחר שעוכבו: שני מטוסי F-35 נוספים המריאו מארה"ב לישראל
טנק מרכבה התהפך בתרגיל צבאי בגולן; שלושה חיילים נפצעו קל
חברי הקבינט הוזמנו לסיור בתרגיל צה"ל בצפון - רק בנט אישר הגעה
סביר להניח שבקרבם התרוצצו אינספור תרחישים ערב
המבצע, כמו גם בשעות ההמתנה הארוכות בחפ"ק, עד שהתברר כי הכל הסתיים בהצלחה. בראיון לוואלה! NEWS לפני כשנתיים סיפר פרס: "נשארתי כמעט לבד בממשלה בדעתי שצריך לשחרר את החטופים במבצע צבאי. תמך בי רק חיים צדוק (שר המשפטים, א.א). אמרו שיש להיכנע לחוטפים. הם רצו מאה אנשים שלהם ואני אמרתי שאסור להיענות להם. זו לא אופציה".
ההקלטה הנדירה התגלתה לאחרונה, כחלק ממבצע הדיגיטציה שעורך ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, לטובת הנגשת חומרי ארכיון היסטוריים לציבור הרחב. מדובר ככל הנראה בכמה קטעים לא רציפים מאותו הבוקר במנחת בלוד.
בתחילת ההקלטה נשמע רעש מנועי מטוס התובלה הנע על המסלול לאחר נחיתתו. השיחה הראשונה שמתועדת בפס הקול היא בין רבין ופרס לאיש צוות של מטוס "אייר פרנס" החטוף. קרוב לוודאי שמדובר בקברניט המטוס, מישל בקוס. בקוס התפרסם אחרי המבצע כשהתבררה החלטתו להישאר עם החטופים הישראלים, לאחר שחוטפים הפרידו אותם משאר נוסעי המטוס.
פרס: "אני מבין שצוות המטוס הוחזק בשירותי הנשים? הייתם מופרדים מהנוסעים?"
בקוס: "לא"
פרס: "הייתם יחד... כמה טרוריסטים היו שם, יש לך מושג?"
בקוס: "7-9".
רבין: "הנוסעים מעריכים מאוד את הדרך שבה דאגתם להם בתנאים הקשים האלה, ואנחנו מעריכים זאת מאוד ואנחנו מאחלים לכם כל טוב".
פרס: "תודה רבה לכם על... הייתם מופתעים כשהאנשים שלנו הגיעו? לא? למה?"
השיחה המרגשת ביותר מבין השיחות עם המחולצים היא זו שניהל פרס עם אילן הרטוב. מדובר בשיחה קצרה מאד שמאחוריה אחד הסיפורים הטרגיים שהתלוו למבצע. תחילה פונה פרס לנוסע ושואל: "שלום לך, איך קוראים לך?"
הרטוב: "אני אילן הרטוב אחיו של דני בלוך... שאתה מכיר".
פרס: "אה, זה אתה? אתה אחיו? ... אתה היית? היה עוד מישהו מהמשפחה?"
הרטוב: "כן.. אמא נשארה בבית חולים"
פרס: "בניירובי, לא? אז זו אמא שלך שנשארה שם... מה עבר עליכם?"
הרטוב: "קשה לומר את הכל".
הרטוב הוא אחיו של דניאל בלוך, אז כתב בכיר בעיתון "דבר" ולימים עורך העיתון. האם, דורה בלוך, עשתה את דרכה עם אילן לחתונתו של דניאל בניו-יורק,כשבדרך תכננו לעצור לביקור משפחתי בפריז. לאחר שהמטוס נחטף על ידי המחבלים לאוגנדה, ובמהלך הימים שבהם הוחזקו הנוסעים היהודים בשבי, שימשה דורה בלוך בת ה-74 כמתורגמנית בין המחבלים לבין בני הערובה, אך בארוחת ערב, יום לפני מבצע החילוץ, נתקע מזון בגרונה והיא פונתה לבית חולים.
לאחר החילוץ של בני הערובה הופעל לחץ על אידי אמין, שליט אוגנדה ששיתף פעולה עם המחבלים, כי ישחרר את דורה בלוך, אולם האוגנדים סירבו לגלות מה עלה בגורלה. רק כעבור מספר חודשים נודע, בעזרת המוסד והמודיעין הבריטי, כי היא נרצחה על ידי אנשיו של אידי אמין, כנקמה על מבצע החילוץ הישראלי.
בנה, דניאל, כתב לימים: "הרב הראשי שלמה גורן פסק על סמך המידע כי איננה עוד בין החיים וכי עלינו לשבת שעה סמלית, במקום שבעה. כעבור כשנתיים, עם נפילת אידי אמין, התיר לנו הנשיא החדש, יוזף לולה, לבוא ולחפש את גווייתה. אחי בנימין יצא לדרך בלוויית פתולוג של צה"ל ואיש המוסד. בהסתמך על מידע של המודיעין הבריטי נמצא קברה ביער ליד קמפלה, בירת אוגנדה. מסתבר שכאשר החלה הסערה הבינלאומית סביב היעלמה ניסו אנשי המשטרה החשאית של אמין לשרוף את גופתה אך בשל הלחות הרבה לא הצליחו".
עוד הוסיף כי "לאחר הסתלקותם הטמינו אנשי הכפר הסמוך את גופתה וסימנו את המקום בסימון הידוע רק להם. בהגיע המשלחת מישראל הדריכו אותם למקום. אחיות בית החולים בו שהתה אמי שמרו את חפציה במקום מחבוא והחזירום לנו. ואמי הובאה למנוחות בהר המנוחות בירושלים ליד קבר אבי אהרון".
בשעת השיחה עם פרס, לא ידע אילן הרטוב מה מצבה של אמו. מסכת הייסורים שלו לא הסתיימה באותם ימים; כעבור 25 שנה, בחודש מאי 2001, נהרגה בתו, איילת הרניק, בת 38, באסון קריסת רחבת הריקודים באולמי ורסאי בירושלים.
לאחר השיחה הקצרה עם הרטוב המשיך פרס לתחקר נוסעים נוספים שירדו מהמטוס. הנוסע רון דוידזון, אמר לשר הביטחון דאז: "עלי לומר אדוני השר שכל הישראלים התנהגו תוך כבוד עצמי ותוך עזרה הדדית וממש למופת. היה טוב שהיינו עם קהל כזה. טוב, עבר..".
פרס: "הבנתם מה שקרה? הבנתם שבא צה"ל או לא? ידעתם?".
דוידזון: "אני הבנתי, לא יודע אם כולם הבינו".
פרס: "אתה הבנת שצה"ל הגיע?".
דוידזון: "אני ידעתי, אני יודע".
פרס: "היו הרבה יריות בשעת שחרור שלכם?".
דוידזון: "המון".
פרס פנה לנהל שיחות דומות עם נוסעים נוספים. כך, עם אריה גרוצקי מתל אביב.
פרס: "בשעת השחרור היו הרבה יריות?".
גרוצקי: "כן, לקח 12 דקות כל העניין".
פרס: "איפה אתם הייתם? כולכם באולם?".
גרוצקי: "הרוב הגדול הצליח להתחמק לשתי פינות, לשירותים ולפינה אחרת שהייתה די מוסתרת".
פרס: "אתם הייתם מעורבים עם הצוות?".
גרוצקי: "כן, אם כי הם היו בפינה קצת".
פרס: "ומי שמר עליכם?".
גרוצקי: "שני הגרמנים. הגרמנים התחלקו במשמרות, היו שם גרמני וגרמניה ועוד שני בחורים צעירים ששבו את המטוס. אחרי כן הייתה קבוצה שהגיעה בקמפלה ביניהם איש מאד גבוה וברוטלי".
בראיון לוואלה! NEWS לפני שנתיים התייחס פרס לזהות החוטפים והודה כי מרכיב רגשי אחד נכלל בין שיקוליו ליציאה למבצע. "דבר שאותי הרתיח במיוחד, בין החוטפים היו שני גרמנים שהפרידו בין יהודים ללא יהודים. אמרתי: אלה לעולם לא יראו את החיים. ראיתי בזה דבר נורא אחרי מה שקרה לנו".
בהמשך ההקלטה נשמע שר הביטחון מדבר עם אל"מ מתן וילנאי שהיה מפקד כוח הצנחנים במבצע.
וילנאי: "זה עבד בדיוק כמו שרצינו, לא היו שינויים".
פרס: "לפי המודל?".
וילנאי: "הכל בסדר גמור... החשש העיקרי היה הנגיעה של הגלגלים של המטוס".
פרס: "אתה היית באיזה מספר?".
וילנאי: "במטוס הראשון. השדה היה מואר. נכנסנו לנחיתה בלי בעיה".
פרס: "נראה שלא כל הרעיונות הלכו לאיבוד".
בהקלטה שנמצאה נשמעים רבין ופרס נואמים בפני הלוחמים.
רבין: "אני לא רוצה לנאום. בצה"ל יש מסורת, ארוכה, ליחידות שלכם גם כן מסורת של מבצעים בלתי רגילים. אני חושב שהמבצע הזה, בכמה דברים, חרג מעל ומעבר ממה שהיה מקובל. ולא רק הצלתם אנשים, אלא שיניתם את תדמיתה ודמותה של ישראל. ועל כך כל הכבוד לכם".
פרס: "אני גם כן רוצה שניים-שלושה משפטים. עזבתם מדינה מאד מודאגת ואתם חוזרים למדינה מאד גאה, וזה ממש הודות לכם. אתם לקחת סיכון אולי יותר ממה שאתם יודעים. הייתה פעולה לטווח הארוך ביותר וזה בוצע באופן מופתי ומושלם. אנחנו נעשה הערכה, לעת עתה ברוכים הבאים, תנוחו, אנחנו גאים בכם מאוד. תודה רבה לכם".
בסיום סרט ההקלטה ניתן לשמוע את פרס מתראיין בצרפתית ולאחר מכן אומר משפט בודד באנגלית: "אני גאה בצבא ושמח עבור האומה". וברוח הישראליות, קצת לפני שההקלטה מסתיימת, נשמעות קולות של מהומה, צעקות ודחיפות ובקשות שלא מתקבלות לסדר ולשקט.