נושאים חמים

אחרי 20 שנה: מובילת מאבק הנכים שבה לזירה - הפעם בכיסא גלגלים

ב-1998 הובילה עילית שמואלי את המאבק לצד טיפול בבתה החולה. לפני שנה וחצי נאלצה לשוב להילחם, כששלושה אירועים מוחיים פקדו אותה בזה אחר זה והיא נותרה משותקת. "אני חיה בפחד קיומי לא מאיראן, אלא מהאפשרות שלא יהיה שולחן חג. קיומנו תלוי בשרים"

צילום: פייסבוק, עריכה: ורד לידני

עילית שמואלי הייתה אחת הנשים המזוהות ביותר עם מאבקי הנכים בשנים 1999 ו-2002. לצד טיפול מסור בשמחה, בתה הנכה שנולדה עם שיתוק מוחין, עמדה בקדמת המערכה לשיפור חייהם של הנכים. 15 שנים מאוחר יותר, מצבם של הנכים בישראל לא הוטב ושמואלי, בת 52, נאבקת שוב - והפעם על כיסא גלגלים.

לפני שנה וחצי, שמואלי נסעה עם מכוניתה לעפולה כשלפתע הרגישה שגופה "הפך לאבן". "בעלי התקשר וביקש שאאסוף אותו מבית הספר שבו עבד, כשלפתע הרגשתי שאני לא מסוגלת לנהוג. בכוחות אחרונים משכתי את בלם היד והתקשרתי אליו שיבוא מהר", סיפרה. שמואלי הובהלה לבית החולים והתברר לה כי עברה שלושה אירועים מוחיים בזה אחר זה, וכי היא משותקת בשתי רגליה ובאחת מידיה ותזדקק לסיוע סיעודי לשארית חייה.

עוד באותו נושא:
המדינה לבג"ץ: אין עילה להתערבות משפטית בהעלאת קצבאות הנכים
"נחסום את המדינה": הנכים מחריפים את המאבק - ומשתקים צירים מרכזיים
מחאת הנכים: חסימות בכביש החוף באזור מחלף אולגה ובכניסה לחיפה

עילית שמואלי אם לילדה נככה ונכה בעצמה שמבקשת כי יקדימו את תשלום הביטוח הלאומי לנכים לקראת החג, 2017 (באדיבות המצולמים)
"אין לי למי לפנות פרט לשרי הממשלה שקיומנו תלוי בהם". שמואלי (צילום: באדיבות המצולמת)

מסלול החיים שלה השתנה לגמרי מאישה עובדת שסעדה את בתה הנכה ופעילה חברתית במשרה מלאה, לאישה שבעלה מטפל בה. "זה מצב שקשה לי לקבל. אני כבר לא יכולה לצאת ולהיפגש עם חברות או לקנות חולצה בשביל הכיף," היא סיפרה. "הנכות מרחיקה אנשים ולא אחת אני מוצאת את עצמי מתפרקת ובוכה". אבל היא לא איבדה את רוח הלחימה ולמרות מצבה הקשה, היא לוקחת חלק פעיל במאבקי הנכים בחודשים האחרונים.

לצד הקשיים הפיזיים והמצוקה הנפשית, סיפרה שמואלי כי החיים כנכה הביאו אותה למצוקה ופחד קיומיים. היא חיה מקצבה זעומה של 2,342 שקלים בחודש, כשמחצית מהסכום מיועד לרכישת תרופות והיתר להוצאות השוטפות, כמו חשמל וועד בית. "אני צריכה לחיות רק עם כסף מזומן כי הבנק לא מכיר בקצבת הנכות כהכנסה ואני לא יכולה לשלם באשראי. אני חיה בפחד קיומי, לא מחיזבאללה או מאיראן, אלא שלא תהיה לי היכולת לשים אוכל על שולחן החג".

עילית שמואלי אם לילדה נככה ונכה בעצמה שמבקשת כי יקדימו את תשלום הביטוח הלאומי לנכים לקראת החג, 2017 (באדיבות המצולמים)
"אני מפחדת שלא אוכל לשים אוכל על שולחן החג". שמואלי ובתה (צילום: באדיבות המצולמים)

לצד המצוקה הקיומית היומיומית, ששמואלי מקווה כי תוקל במעט אם אכן תוגדל הקצבה, היא מבקשת מהממשלה להעניק מענק כספי לנכים לכבוד החג שיקוצץ מהקצבאות המוגדלות המובטחות להם. היא פנתה למשרדי האוצר והרווחה בבקשה שהצעתה תאושר למרות שלדבריה, מעולם לא ידעה התעלמות כזאת מצד הממשלה ממצוקת הנכים.

"אדם נכה לא מקבל הלוואה או הפרעה, ואין לי למי לפנות פרט לשרי הממשלה, שקיומנו תלוי בהם", הוסיפה. בפתח השנה החדשה, שמואלי מקווה כי פנייתה תיענה בחיוב ומשפחתה וכלל הנכים בישראל יזכו במענק כספי מיוחד לחג.

הפגנת נכים בתל אביב 4.9.17 (מערכת וואלה! NEWS , דנה ירקצי)
מחאת הנכים בתל אביב בשבוע שעבר (צילום: דנה ירקצי)