ללא הפרעה רוסית: כך סוללת איראן את הקמתה של אימפריה פרסית

אם לא יהיו הפתעות חיוביות, בשנים הקרובות צפויים למדינת ישראל עימותים אלימים לא פשוטים, בלשון המעטה, בגזרתה הצפונית, והפעם מול כוחות איראניים או כאלה הנתמכים בידי איראן. הסתלקותו של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) וחוסר הרצון של המעצמות הגדולות לסלק את נשיא סוריה בשאר אסד מהשלטון, סוללים למעשה את הדרך להשתלטות איראנית על השטחים שדאעש מסולק מהם ברחבי סוריה. וכך, בעוד טהראן משקיעה בימים אלה משאבים עצומים כדי להפוך את סוריה לפרובינציה איראנית, ארצות הברית ורוסיה מעדיפות להתעלם מהדרמה הזו, שעלולה לשנות את עתיד האזור.

גם הביקור האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוצ'י ופגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בשבוע שעבר אינם צפויים לשנות זאת. במידה מסוימת, רוסיה רוצה בגורם שיחזק את אסד, גם אם משמעות הדבר היא הכנסת איראן לתמונה. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין לאן נושבות הרוחות: הנוכחות של כוחות שיעיים, ארגון חיזבאללה או מיליציות אחרות על הגבול, יחד עם ניסיונות איראניים להכניס לזירה נשק "שובר שוויון" מבחינת ירושלים, מבשרים שסופו של עידן השקט שישראל נהנתה ממנו מאז קיץ 2006, כבר מסתמן באופק.

עוד בוואלה! NEWS:
ארה"ב: "איראן חשפה את פרצופה האמיתי בחידוש הקשרים עם חמאס"
נסראללה נפגש עם אסד בדמשק: "ישראל מבכה על ההפסד של דאעש"
ראש ממשלת עיראק הכריז: כבשנו מעוז דאעש סמוך לגבול עם סוריה

ובכל זאת, צריך אולי להתחיל בחדשות הטובות באופן יחסי: לעת עתה, על אף הפרסומים הרבים בנושא, האיראנים טרם התחילו בהקמתם הפיזית של מפעלי הנשק הרקטי המדויק שעליהם דובר רבות. כאן מסתיימות החדשות הטובות – החוזים בין סוריה ולבנון לבין איראן על הקמת המפעלים כבר על סף סיכום. וכך גם ההסכמות על הקמתו של נמל ימי איראני בשטח שיוחכר לטהראן לתקופה של 50 שנה. במקביל נרשמת גם התחפרות מסיבית יותר של כוחות חיזבאללה בדרום לבנון, אם בצורת עמדות תצפית גלויות, או עמדות "לשימור איכות הסביבה". איראן מזרימה לסוריה יותר ויותר מיליציות שיעיות, שמורכבות משכירי חרב מפקיסטן ואפגניסטן, שמספרם נאמד באלפים רבים.

לפי גורמים ישראלים, איראן מנסה כעת לאמץ את המודל הרוסי. בדומה להסכם על הקמת הנמל הימי הרוסי בעיר טרטוס שבסוריה, שהתקבל באישור שני בתי הפרלמנט וקביל כיום בכל בית דין בינלאומי, כך גם האיראנים רוצים כעת להבטיח את הנמל שהם מבקשים להקים. כלומר, במישור המשפטי הם מקפידים על קוצו של יוד. את החוזים הללו ניתן לבטל רק בהסכמת שני הצדדים. העניין האיראני רחוק מלהסתכם בנמל ימי ובמפעל רקטות: ישנה השקעה איראנית ניכרת גם בפרויקטים כלכליים שונים, בהם רשת סלולר ומחצבים.

הנשיא אסד, שיודע שזו הדרך היחידה להבטיח את שרידות השושלת העלאווית שלו, נותן כמובן את ברכתו למהלך. לעת עתה הנוכחות האיראנית בסוריה אינה נרחבת, ומשמרות המהפכה מסתפקים בשליחת יועצים בלבד. אך הם לא זקוקים לשהייה פיזית של איראנים במדינה, כשאלפי שיעים המקבלים משכורות טהראן יכולים להתפרס בשטח. חיזבאללה, המיליציה הנאמנה ביותר לאיראן, משקיעה כבר היום שליש מכוחה הלוחם באורח קבע בסוריה, ועל אף האבידות הקשות שספג שם, לא נראה שבכוונתו להסתלק מהמדינה בקרוב.

בלבנון, לעומת זאת, שם הכסף נמצא בידי אנשי עסקים ממשפחות סוניות ונוצריות מוכרות וגדולות, האיראנים פחות מתעניינים בהשקעות, אלא בעיקר בהקמה של מפעל רקטות מדויקות. מעניין לראות כי הציר בראשות ראש ממשלת לבנון, סעד א-דין אל-חרירי, שיצא נגד סוריה לאחר רצח אביו רפיק אל-חרירי בשנת 2005, מתגלה כחלש וכחסר יכולת להתעמת עם חיזבאללה ותומכיו.

כאמור, הגורם היחיד שיכול לשנות את כללי המשחק האלה הם הרוסים. אולם מוסקבה אינה מתכוונת לעשות זאת. להיפך – עבורם, נוכחותם של אלפי שיעים תקבע את שלטון אסד. מי שאמור היה להפעיל כאן לחץ על רוסיה לשנות את התמונה היא וושינגטון, ובן הברית הקרוב כל כך של נתניהו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. אלא שהוא עסוק בענייניו, ובוחר להתעלם באופן מסוכן מהמתרחש בסוריה.

רק אתמול דיווח העיתון א-שרק אל-אווסט כי במהלך השיחות בין וושינגטון ומוסקבה שהתנהלו בעמאן על הפסקת האשם בדרום רוסיה ורמת הגולן, נכנעו האמריקנים בכמה נושאים לעמיתים הרוסים. ראשית, האמריקנים הסכימו שהפקחים שיעקבו אחר יישום הפסקת האש בסוריה יהיו רוסים. כלומר, שהחתול ישמור על השמנת. הם יהיו ה"שופטים" בעימותים בין הכוחות התומכים באסד ובאיראן לבין מתנגדיהם. שנית, האמריקנים הסכימו שתיאסר כניסתן של מיליציות שיעיות פרו-איראניות במרחק 16 קילומטרים מהגבול עם ישראל וירדן. זאת, למרות שירושלים ועמאן ואף חלק מהנציגים האמריקנים, דרשו כי המרחק יהיה כפול. על פי הדיווח, בחלק מהמקומות יצטמצם האזור האסור לכניסה ל-8 קילומטרים בלבד. במילים אחרות, האמריקנים, גם בעידן טראמפ, הפקירו את הביטחון הישראלי.

אבל לא צריך להאשים רק את טראמפ. כשמנסים להבין מהיכן מגיע הכסף האיראני שמממן את הפרויקט העצום הזה, אי אפשר שלא לחשוב על ההשלכות של הסכם הגרעין מלפני יותר משנתיים, בעידן אובמה. בשנה האחרונה עומד תקציב צבא איראן על 23 מיליארד דולרים. רק תקציב משמרות המהפכה לבדו עלה בכ-40% בשנה החולפת – עלייה מטרידה ודרמטית שמעידה על כוונותיה של האימפריה הפרסית – עיראק, לבנון, סוריה, וכמובן תימן.