מרלוס סונזלד דה בוקס בת ה-18 מהולנד מנסה בימים אלה לסגור מעגל בקשר המיוחד שרקמה ג'ולס, סבתה של סבתה, עם העם היהודי לפני 75 שנים. הקשר הזה הפך את מרלוס לבת הדור הרביעי לשואה, אך לא מצד הניצולים כי אם מצד המצילים: תושבי מדינות אירופה הנוצרים שסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם על מנת להציל יהודים, וברבות השנים קיבלו הכרה כחסידי אומות העולם.
לפני 75 שנה הצילה ג'ולס פעוט יהודי בן שלוש מידי הנאצים, וכעת מבקשת בת נינתה מרלוס להותיר מאחור את חייה בהולנד, לקבל אזרחות ישראלית ולהתגייס לצה"ל. בינואר השנה החלה מרלוס ללמוד באולפן ללימודי עברית של הסוכנות היהודית בטבריה ואת מרבית השיחה עם וואלה! NEWS הצליחה לקיים בעברית.
"כבר כשהייתי בת 13 התחלתי לחשוב שאני רוצה להתגייס לצה"ל. חשבתי לעצמי שגם אני רוצה לעזור לישראל, לעבור לגור בה ולהתגייס לצה"ל", אמרה מרלוס בשיחה. "כל הנערים והנערות בישראל מתגייסים לצבא, נותנים כמה שנים למדינה ואני חושבת שזה משהו ממש יפה. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני מרגישה כאן כמו בבית. אני מאוד אוהבת את ישראל, ואני רוצה להיות חלק ממנה ולתרום לה כל מה שאוכל".
עוד בוואלה! NEWS:
26 עלו מוונצואלה לישראל: "אין אוכל ואנשים נחטפים ברחובות"
יותר מ-22 אלף השתתפו במצעד הגאווה בירושלים; חשוד נעצר עם סכין
הנכים מחריפים את המאבק: עשרות חסמו את כביש החוף באזור יקום
תחילתו של הקשר הייחודי של משפחת דה בוקס עם ישראל טמון אי שם בחורף 1942. שיחת טלפון בהולה שקיבלה ג'ולס מקרובת משפחתה, הביאה אותה כשהיא רכובה על גבי אופניים לפגישה הגורלית עם פעוט יהודי שהמתין על מיטה בקומה העליונה בביתה של הקרובה. הבית שימש גם כחנות וקרובת המשפחה חששה כי כניסתם ויציאתם של אנשים זרים רבים לבית יסכנו את חייה ואת חיי משפחתה אם מישהו מהם ידווח לנאצים כי היא מסתירה ילד יהודי בביתה.
ג'ולס הייתה רק בת 23, ומאחר שעדיין חיה עם הוריה חזרה לביתה להתייעץ עמם. כבר באותו הערב החליטו הוריה להציל את הילד, ומאז, במשך שלוש שנים, הסתירה המשפחה את הילד בביתה. כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה, לקח אביה של ג'ולס את תמונתו של הילד לארגון צלב האדום שסייע באיחוד משפחות של ניצולים. בדיעבד הסתבר כי אביו של הילד נספה באושוויץ, אולם אמו הגיעה למשרדי הצלב האדום וזיהתה את בנה בתמונה. היא הלכה לביתה של ג'ולס, הודתה לה ולהוריה, לקחה את הילד ועלתה אתו לישראל.
רק בחלוף כ-50 שנים ראתה במקרה אחת מקרובות המשפחה של ג'ולס מודעה קטנה בירחון נשים הולנדי. "אני סימי לייבל, מחפש את ג'ולס ואני" היה כתוב במודעה. המשפחה הנרגשת יצרה קשר וסימי, הילד שניצל, הגיע להולנד על מנת להיפגש עם האנשים שהצילו את חייו ללא תנאים ולמרות שכלל לא הכירו אותו ואת משפחתו.
"כאן הבית האמתי שלי"
כשחזר לארץ, פנה סימי לייבל ליד ושם ובאפריל של שנת 2000, כשאיש מהמצילים כבר לא נותר בין החיים, הוכרו ג'ולס והוריה כחסידי אומות העולם. עוד באותה שנה הגיעה איניקה, בתה של ג'ולס, ביחד עם בעלה כריס לביקור ראשון בישראל. השניים התאהבו בישראל והחליטו שהם רוצים להעתיק אליה את חייהם.
"ההורים שלי עברו לגור בישראל כבר לפני 12 שנים, הגישו בקשות לאזרחות ישראלית ורק לפני שנתיים או שלוש קיבלו תעודת זהות ישראלית", הסבירה טביתה דה בוקס, אמה של מרלוס ובתם של כריס ואניקה המתגוררים היום בבית שרכשו בהרחבה של קיבוץ ראש הנקרה. "אני והילדים שלי מגיעים לכאן לעיתים תכופות כתיירים, אבל לפני שנה גם אנחנו הגשנו בקשה למשרד הפנים לקבלת אזרחות ישראלית. כמו ההורים שלי, גם אני מאוד אוהבת את המדינה הזאת. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני כן יודעת להגיד שזה לא בא רק מהמקום האידיאליסטי. האנשים בישראל הם מאוד חמים, מסבירי פנים וגורמים לי להרגיש שכאן זה הבית האמתי שלי".
לפני שנה הגישו מרלוס ואמה בקשה למשרד הפנים לקבלת אזרחות ישראלית. בלי תעודת זהות, היא מסבירה, לא תוכל להתגייס לצה"ל. "שמעתי מחברים שלי, העולים החדשים שלומדים איתי באולפן, שהם רק הלכו לסוכנות היהודית וקיבלו די בקלות תעודת זהות", אומרת מרלוס. "אני מחכה לתעודת זהות כבר שנה וממש מקווה לקבל אותה בקרוב כדי שאוכל כבר להתגייס. אבל אני חושבת שזה לוקח הרבה זמן, כי הסיפור שלנו ממש לא רגיל".
מרשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים נמסר בתגובה: "בני הזוג קריס ואניקה דה בוקס קיבלו מעמד של תושב ארעי הומניטרי בישראל בשנת 2010 ובשנת 2015 אושר להם מעמד קבע. בתם הבגירה הגיעה למספר ביקורים יחד עם ילדיה והובהר להם כי עליהם להגיש בקשה נפרדת למעמד, אשר תיבחן בהתאם לנהלים. הבקשה אכן הוגשה ונבחנת בימים אלה".