ג'ולס טראמפ, בעלי ויו"ר מפעל חיפה כימיקלים, המריא בסוף השבוע בטיסה מסחרית לניו יורק, בדרך לביתו שבפלורידה. הרבה שעות היו לו להרהר במה שנראה כמו סיום עגום לאחת העסקאות המוצלחות שעשה בחייו. "זה היה גיהנום", אמר בשיחה עם וואלה! NEWS. "ההחלטה לפטר מאות עובדים אינה דבר פשוט".
לפני 16 שנים רכש טראמפ את מפעל הדשנים המקרטע "חיפה כימיקלים" תמורת כמה מאות מיליוני דולרים. המוכרים היו בני משפחת גנגר, שסכסוך משפחתי ומשבר עסקי אילצו אותם להשלים את מכירת המפעל. תחת בעלותו של ג'ולס טראמפ ואחיו הצעיר אדי חזרה החברה לשגשג, והיקף הייצור של המפעל הוכפל. מפעל נוסף נפתח אז בדרום הארץ, וגם בצרפת הוקם מתקן של החברה. חיפה כימיקלים הפכה לחברה המרוויחה כמאה מיליון דולר בשנה.
שווי החברה, שנרכשה על ידי טראמפ בכחצי מיליארד דולרים נאמד ערב המשבר האחרון ביותר משני מיליארד דולרים. אך היום, ספק אם יצליח טראמפ למכור את החברה במחיר הדומה למחיר ששילם למשפחת גנגר. כאיש עסקים למוד ניסיון, טראמפ אינו מקונן על ההון העצום שהוא עלול להפסיד אם יחוסל המפעל, ואינו מאיים, לפחות לפי שעה, בתביעות פיצויים. "אל תדאגו לי", אמר לבני שיחו בישראל. "תחשבו על אלפי האנשים שיאבדו את מקום עבודתם, ועל אובדן הייצוא בהיקף של מאות מיליוני דולרים".
עוד בנושא בוואלה! NEWS:
המבקר ליועמ"ש: חשש למעשים פליליים בטיפול המדינה באמוניה
כינוס חירום נגד ריקון מכל האמוניה: "המדינה לא יכולה בלעדיו"
עובדי חיפה כימיקלים הפגינו בתל אביב: "משבר האמוניה יסתיים בפיטורי אלפים"
החששות מהאמוניה התגברו אחרי מלחמת לבנון השנייה
"חיפה כימיקלים" הוקמה על ידי המדינה והייתה בין החברות הראשונות שהופרטו בשנות ה-80'. המוצרים העיקריים שמייצרת החברה הם דשנים כימיים המיוצרים בתהליך ייחודי ומכניסים לחברה כשלושה מיליארד שקל בשנה. תהליך הייצור מבוסס על אמוניה חומר רעיל מאוד המיובא במכליות גדולות מחו"ל, נאגר במכל האמוניה המפורסם שבשטח נמל חיפה, ומופץ משם למפעלים ועסקים שונים הצורכים אותו לשימושם.
הצרכן הגדול ביותר של האמוניה המיובאת הוא "חיפה כימיקלים". ספק אם טראמפ היה מודע לחששותיהם של רבים מתושבי האזור לגבי האפשרות של תקלה במכל האמוניה חששות שהתגברו מאוד מאז מלחמת לבנון השנייה, שפרצה חמש שנים לאחר העסקה. לפני ארבע שנים הפכו החששות להחלטת ממשה מוגמרת לסגירת המכל המסוכן. במקומו הוחלט להקים מפעל בדרום הארץ, שייצר בעצמו את האמוניה מגז שיסופק מהמאגרים שהתגלו בים שלוש שנים קודם. הקמת המפעל התעכבה, הממשלה התקשתה לאתר מועמדים להקמת המפעל גם לאחר שהבטיחה לסבסד את ההקמה במאות מיליוני שקלים ומועמדים שהבחנו את ההצעה הגיעו למסקנה כי לא כדאי לייצר אמוניה בישראל.
רבים הופתעו מהעובדה כי טראמפ עצמו, בעל העניין העיקרי באספקת האמוניה בישראל, לא הגיש את מועמדותו להקמת המפעל הדרומי. כשנשאל על כך ענה כי "זו הייתה התחייבות של הממשלה להקים את המפעל, ולא חשבנו שאנחנו צריכים לעשות את זה". עם זאת, הוא הודה כי הנתונים הצביעו על חוסר כדאיות בהקמת המפעל. אך טבעי היה שטראמפ ישמח להעביר את הסיכון בהקמת המפעל הבעייתי למישהו אחר. במהלך ניסיונות הממשלה להקימו, פנה אל טראמפ איש עסקים שהציע לו להקים את המפעל על חשבונו וללא התמיכה הנדיבה שהציעה הממשלה. בקשתו היחידה הייתה כי טראמפ יתחייב בפניו לרכוש את כל האמוניה שתיוצר בו, במחיר שקבע היזם. טראמפ סירב לחתום על הצ'ק הפתוח.
טראמפ, תושב פלורידה שבארצות הברית, מרבה להגיע לישראל, אבל אינו נמנה עם אנשי העסקים המופיעים בכנסים או מחזרים על פתחי פוליטיקאים. כתעשיין הנשען על ייצוא, הוא חש לאורך השנים כי אינו תלוי ברגולטורים ממשלתיים כמו אנשי עסקים אחרים. הרגולטור היחיד שאיתו נאלצה "חיפה כימיקלים" לעבוד לאורך השנים היה המשרד להגנת הסביבה משרד ממשלתי קטן שרק בשנים האחרונות צבר כוח והשפעה. למעט מכל האמונה נחשב המפעל בחיפה לאחד המעפלים הפחות מזהמים באזור, ואינו נמנה על רשימת המפעלים המזהמים שאותה נוהג המשרד לפרסם מפעם לפעם.
חזותו של טארמפ עשויה להטעות: ברחוב הישראלי הוא נראה כפנסיונר אמריקאי חביב, שלא יהסס לעצור בסנדביצ'יה מזדמנת לארוחת צהריים. כשהוא שוהה בישראל הוא מעדיף ללון אצל אחת משלוש בנותיו, סשה וייס, המתגוררת ברעננה, ולנצל את ההזדמנות לבלות זמן עם נכדיו.
הוא נולד בדרום אפריקה בשנת 1945, ולמרות שמשפחתו היגרה בצעירותו לארצות הברית, הוא עדיין משמר מבטא דרום אפריקאי בולט. את עסקיו הוא מנהל בשותפות מלאה עם אחיו אדי, הצעיר ממנו בשלוש שנים. אדי מצטרף אליו מידי פעם לביקורים ופגישות בישראל, אבל מעדיף לנהל את עסקי האופנה וסוכנות הדוגמניות "עלית" שבשליטת המשפחה. משפחת טראמפ אינה קשורה בנשיא ארצות הברית אבל נחשבת לתומכת במפלגה הרפובליקנית. בישראל מקפידים האחים שלא להיות מעורבים בפוליטיקה בכל דרך שהיא. במהלך המשבר האמוניה אף התלונן טראמפ שוב ושוב על הקושי שלו להיפגש עם שרים ופוליטיקאים.
בארצות הברית, כמו בדרום אפריקה, עסקה המשפחה בעסקי אופנה וטקסטיל. לאחר כמה שנים בניו יורק עברה המשפחה לפלורידה, שם עסקו האחים בתחום הנדל"ן, שבו הם עדיין עוסקים. העניין של ג'ולס ואדי טארמפ בנדל"ן הביא אותם לפני כעשרים שנה גם לישראל. לאחר שבדקו את השוק ונפגשו עם אנשי עסקים מקומיים, רכשו האחים בשנת 2001 את השליטה בחברת הנדל"ן "גמול" הרוכשת ומשכירה בניינים משרדים. את הקשר בין האחים לחברת הנדל"ן הציבורית עשה יקיר גבאי, אז כוכב צעיר בשוק ההון הישראלי והיום מיליארדר בזכות עצמו. גבאי נשוי לקרובת משפחתם של האחים טראמפ ושימש כיו"ר גמול לאחר שהאחים רכשו את השליטה בחברה בהשקעה של 380 מיליון שקלים.
"אם הייתי סמי עופר לא היו סוגרים את המפעל"
בתוך שנתיים הבינו האחים שהעסקה היתה מקח טעות. גמול צברה הפסד כבד והם מכרו אותה במחיר שאפשר להם לפחות לפרוע את הלוואת הענק שלקחו מבנק הפועלים. בחמש השנים הבאות הם לא נראו בישראל, ומקורבים אמרו שהחוויה העסקית שעברו הבהירה לאחים הציונים שישראל היא אמנם יעד לתרומות, אבל לא לעסקים. אך פגישה עם מכר ותיק, המיליארדר הישראלי-יהודי משולם ריקליס, גרמה להם לשוב ולהתעניין בישראל. ריקליס היה שותפו של אריה גנגר בתחילת דרכו העסקית בארצות הברית, והוא סיפר לאחים טראמפ על הזדמנות השקעה במפעל חיפה כימיקלים, שהיה באותה עת בקשיים אבל בעל פוטנציאל גדול. האחים העבירו בתחילה למפעל הלוואה גדולה שחילצה אותו מקשייו הכספיים. בהמשך המירו את ההלוואה במניות ורכשו את השליטה מידיהם של גנגר ובנו שגיא.
ג'ולס מונה ליו"ר המפעל, שעלה במהירות על פסי רווחיות. למרות שיש לאחים עסקי נדל"ן מפותחים וגם מפעלי דשנים בארצות הברית, נחשבת "חיפה כימיקלים" לנכס העיקרי שלהם ומקור הפקת רווחים של מאות מיליוני דולרים, גם בשנים שבהן כשל שוק הנדל"ן בארצות הברית. במקביל לשגשוג המפעל החלה משפחת טראמפ בפעילות פילנתרופית בסכומים גדולים בישראל. מוסד אחד שבו תומכת המשפחה בישראל הוא בית איזי שפירא לטיפול בילדים נכים. כמו משפחת טראמפ, נמנה מייסד המוסד, איזי שפירא, עם קהילת יהודי דרום אפריקה. בשנת 2011 הוקמה קרן טראמפ בהיקף של 100 מיליון שקלים לתגבור מערכת החינוך בישראל. בשנה האחרונה, אומרים מקורביו של ג'ולס טראמפ, עולה בו הרהור שני על פעילותו הפילנתרופית בישראל: הוא אינו מתחרט על תרומותיה הגדולות של המשפחה, אבל ייתכן שהיה צריך לפזר את כספו גם לכיוונים אחרים. הם מצביעים על המפעלים שהוכתרו כמזהמים הגדולים של מפרץ חיפה, בתי הזיקוק, המחזיקים גם באין מפריע במכלי אמוניה גדולים, אולם עירית חיפה, שניהלה את מלחמת החורמה נגד מכל האמוניה והפתרונות החלופיים שהוצעו לאספקת אמוניה למפעלים, אינה פועלת לסגירת בתי הזיקוק.
טראמפ מצביע על תרומותיה הגדולות של משפחת עופר לבניית האצטדיון העירוני החדיש על שמו של סמי עופר, ועל תרומותיה למסעות הבחירות של ראש העיר, יונה יהב. "ייתכן שאם גם הייתי תורם לעיר ולפוליטיקאים, הייתי יכול למנוע את סגירת המפעל", אמר. בעיריית חיפה מודעים היטב לביקורת המושחזת ובעיצומה של המערכה לסגירת מכל האמוניה הופיעו בעיתונות הארצית מודעות ענק שלפיהן "מפעל חיפה כימיקלים אינו נכס אסטרטגי של מדינת ישראל" כלומר: העירייה אינה פועלת לסגירת בתי הזיקוק מכיוון שמדובר בנכס אסטרטגי חיוני למשק, ולא בגלל שיקולים זרים.
לטראמפ יש בטן מלאה על ראש העיר יהב, שהאיץ בשנתיים האחרונות את פעילות העירייה לשיפור איכות האוויר בחיפה. יהב גייס פרופסורים מהקהילה האקדמית המקומית שכתבו ספק מאמר ספק דוח מדעי המתריע נגד סכנות מכל האמוניה, ולאחר שהוחלט על סגירת המכל, הוא הודיע כי לא יקבל את התכנית הממשלתית להחלפת המכל בספינה העוגנת מול חופי המפרץ.
התנגדות זו הביאה את טראמפ להכריז בשבוע שעבר על כוונתו לסגור את המפעל ולפטר את מאות עובדיו. למרות המחלוקות הקשות נפגשו יהב וטראמפ לפני כחודש בפגישה אחרונה, נואשת מבחינתו של טראמפ, בניסיון למצוא פתרון. הפגישה, אומרים מקורבים, היתה קרירה וקורקטית. טראמפ ניסה לשכנע את יהב לתמוך בתכנית שהומלצה על ידי הממשלה, ויהב הציג תכנית חילופית, שעל פי גורמים ממשלתיים נתקלת בהתנגדות תקיפה של פיקוד העורף. "יונה יהב אינו מעוניין בתעשייה בחיפה, אולי חוץ מבתי הזיקוק", אמר טראמפ.
בסוף השבוע הודיעה חיפה כימיקלים על משיכת הזימונים לשימוע ששלחה לעובדי המפעל, מטעמים טכניים: "ההסתדרות דרשה להיכנס למשא ומתן ועל פי החוק לא ניתן לקיים שימועים לקראת פיטורים לפני שנערך המשא ומתן" טוענים בחיפה כימיקלים. מביתו בפלורידה עוקב טראמפ אחר הניסיונות למצוא מוצא למשבר האמוניה, ומקווה שהאיום המוחשי בסגירת המפעל יעשה את שלו. "זה נראה סופי. הרגולטורים מדברים אבל איש אינו פועל כדי למנוע את הסגירה. אולי יקרה בסופו של דבר נס אבל אני כבר לא מאמין", אמר.
פעמיים ניסית לפתח עסקים בישראל, ופעמיים זה הסתיים במפח נפש. תמשיך לנסות?
"אין לי בינתיים תכניות חדשות. בכל אופן, אם ננסה שוב זה לא יהיה בתחום שיש בו רגולציה ממשלתית. הרגולציה בישראל מקשה מאד על עסקים".