המתים הסודיים של פוטין: החיילים הרוסים שנהרגים בחשאי בסוריה

משרד ההגנה של רוסיה טוען כי עשרה חיילים נהרגו מתחילת השנה בסוריה, אולם בהתאם לעדויותיהם של משפחות ובני משפחה של חללים ושל גורמים מקומיים, המספר – הכולל גם שכירי חרב מחברות רוסיות פרטיות – הוא לפחות 40. זאת, בהשוואה לסך כל האבדות שספגה רוסיה ב-15 החודשים שקדמו לכך – 36 איש, נתונים שמצביעים על עלייה משמעותית בשיעור ההרוגים בשדה הקרב עם העמקת מעורבותה של המדינה במלחמה.

בפועל, ייתכן שהנתונים האמתיים גבוהים הרבה יותר, מאחר שהמפקדים מעודדים את משפחות החללים לשמור בסוד על דבר מותם. מדובר בסוגיה רגישה במדינה, שבה התקשורת מכסה בחיוביות את הלחימה ושנה לפני בחירות לנשיאות שבהן ולדימיר פוטין צפוי לזכות שוב. היקף האבדות הצבאיות של רוסיה בזמן שלום הוא סוד מדינה מאז שפוטין פרסם צו בנושא שלושה חודשים לפני תחילת המבצע בסוריה.

רוסיה לא מודה ששכירי חרב לוחמים לצד הצבא הרשמי ברוסיה, מאחר שזה בניגוד לתקנה האוסרת על אזרחים להילחם מחוץ לשטחי המדינה כשכירי חרב. דובר הקרמלין דימטרי פסקוב אמר היום כי כל אזרח רוסיה שנלחם יחד עם צבא סוריה עושה זאת בהתנדבות. משרד ההגנה במוסקבה דחה את הנתונים שהוצגו על ידי רויטרס וכינה את נוכחותם של שכירי חרב רוסים "אגדה".

חודשים אחרי שהחיילים מתים, רוסיה מאשרת בשקט את מותם של כמה מהם, כולל של שכרי חרב. משפחותיהם מקבלות מדליות ורשויות מקומיות לעתים קוראות בתי ספר על שמותיהם של החיילים שלמדו בהם ונהרגו בשדה הקרב. לפי הנתונים של רויטרס, מבין 40 ההרוגים מתחילת השנה, 21 היו שכירי חרב ו-17 היו חיילים. לא ברור מה היה שיוכם של שני ההרוגים הנוספים.

אחד משכירי החרב שנהרג בסוריה ללא אישור רשמי מצד רוסיה הוא אלכסנדר פרומוגייבו, בן 40, מהעיר בלורצ'נסק שבדרום רוסיה. חברו ארתור מרוביאן סיפר כי הוא מת בסוריה ב-25 באפריל האחרון. לדברי חברו ללימודים, פרומוגייבו לחם במלחמת צ'צ'ניה יחד עם יחידה מובחרת של צנחנים רוסים. הוא סיפר כי חברו התקשה להסתדר בעבודתו בתור שומר והיה זקוק לכסף כדי לבנות בית חדש, שבו יגור עם אשתו ובתו הקטנה.

הוא החליט להצטרף לחברת אבטחה פרטית שפועלת בצמוד למשרד ההגנה הרוסי בסוריה, אחרי שהובטחה לו משכורת בסך 360 אלף רובל – כ-9,000 דולר – בחודש, פי תשעה יותר מהמשכורת הממוצעת ברוסיה. לפי גורמים רבים, שכירי החרב הרוסים נשלחים לסוריה תחת פיקודו של אדם המכונה וגנר. "אמרתי לו שזה מסוכן ושהוא לא יקבל את הכסף תמורת לא לעשות דבר, אבל לא הצלחתי לשכנע אותו", אמר מרוביאן, כשנזכר באחת משיחותיו האחרונות עם חברו.

לדבריו, הוא עזב את רוסיה בפברואר והוא גילה את דבר מותו רק לאחר שגופתו שבה לעיר הולדתו בחודש מאי. לא ברור היכן הוא נהרג - אבל איגור סטרלקוב, מפקד לשעבר בשורות המורדים הפר-רוסים במזרח אוקראינה שנותר בקשר עם מתנדבים רוסים שעברו לסוריה, אמר בחודש מאי כי שכירי חרב מרוסיה נלחמו לאחרונה בסמוך לחומס, לצד חיזבאללה.

גנאדי פרפילייב, שהיה בדרגת סגן קולונל, נשלח לסוריה כיועץ צבאי. לפי חברו מבית הספר לפיקוד טנקים, הוא נהרג בהפגזה על סיור שבו היה ב-8 באפריל. "כמה גרמים של מתכת חדרו ללבו", אמר פבל בייקוב. חבר נוסף אישר אף הוא כי פרפילייב נהרג בסיור בסוריה. שמו לא מופיע בנתונים הרשמיים של משרד ההגנה על האבידות בסוריה.

הוא נקבר בבית קברות חדש ומאובטח בפאתי מוסקבה, שכדי להיכנס אליו יש צורך להציג תעודות מזהות ולפרט את מי מגיעים לבקר. תמונתו של פרפילייב מכסה את שמו ואת תאריך מותו. קברים של כמה חיילים אחרים שנהרגו בסוריה ונקברו בסמוך מכוסים אף הם בתמונותיהם, שמקשות על היכולת לגלות כיצד ומתי הם נהרגו. קברים אחרים, של מי שלא נהרג בסוריה, היו חשופים.