התקרית אמש (ראשון) במתחם השגרירות הישראלית בעמאן, עלולה להפוך לצומת קריטי ביחסי ישראל וירדן. במהלך האירוע, שמסתמן כפיגוע לכל דבר, נפצע קל מאבטח ישראלי שהותקף במברג על ידי נגר שבא להתקין רהיטים. התוקף ובעל הבית נהרגו מאש המאבטח. בני משפחתו של הנגר חסמו אתמול את כיכר המזרח התיכון בעמאן בדרישה להטיל עונש חמור על המאבטח.
בנסיבות מדיניות אחרות, כשברקע לא תלויים השערים המגנומטריים והכניסה להר הבית, ייתכן שההפגנה הייתה מפוזרת בקלות, והמאבטח וצוות השגרירות היו מועברים ממזמן לישראל. אולם ההקשר הפוליטי והאזור גורם לכך שכעת ירדן מסרבת לאפשר למאבטח לעבור בשלום לישראל על אף החסינות הדיפלומטית, ובנוסף דורשת לחקור אותו.
עוד בוואלה! NEWS:
עובדי השגרירות נצורים: ירדן דורשת לחקור את המאבטח שהותקף
ירדן נגד סגירת הר הבית למתפללים מוסלמים: "הפרה של הסטטוס קוו"
הקבינט דן במשבר בהר הבית; שליח טראמפ למזה"ת המריא לישראל
המשבר ביחסים סביב אל-אקצא, יוצר תחושה קשה שמזכירה את הימים לאחר ניסיון חיסול ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, בעמאן בידי אנשי מוסד ב-1997. ראש הממשלה בנימין נתניהו נאלץ אז לשחרר מהכלא את מייסד חמאס אחמד יאסין, בתמורה לשני אנשי מוסד שנעצרו, וישראל העבירה לירדן את התרופה לרעל שהוחדר לגופו של משעל.
האירוע בירדן אינו מפתיע. המתיחות בהר הבית, ההתנגשויות בירושלים ובגדה המערבית וההרוגים הפלסטינים, משליכים על המזרח התיכון כולו, ובוודאי שעל ירדן. באווירה ברחוב בירדן רעילה כלפי ישראל לא מאתמול, ועוד הרבה לפני המשבר סביב מסגד אל-אקצא. אבל מאז הפיגוע בהר הבית שבו נהרגו שני שוטרים ישראלים, משהו רע קורה בממלכה.
ירדן הייתה הראשונה לתקוף את ישראל עקב סגירת הר הבית למתפללים. התקשורת הירדנית תקפה את ישראל, ולכך אנו רגילים, אולם מי שסימן את הקו הממלכתי היה יו"ר הפרלמנט הירדני עאטף א-טראוונה שכינה את המחבלים "השהידים שמשקים את האדמה הטהורה", בישיבת הפרלמנט הירדני. "שאללה ירחם על השהידים שלנו", אמר.
בישראל חובטים פעם אחר פעם (ובצדק) ביו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן על ההסתה נגד ישראל בתקשורת הפלסטינית, בעיקר כי זה משרת את האג'נדה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל הקואליציה. אך רצוי שמישהו בישראל, מלבד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שאמר לטראונה מעל במת הכנסת וקרא לו "עדיף שתשתוק", יקרא לירדן לעצור את ההסתה.
המלך שעושה ככל שאפשר כדי לשמור על שלום קר
ההסתה נמשכת ביתר שאת בימים האחרונים, בעקבות משבר המגנומטרים. אנשי הדת של הווקף, שהחליטו לא להיכנס להר הבית כל עוד המגנומטרים מוצבים שם, הם פקידים ירדנים. הם הובילו את המאבק בשערים הללו. ואם מישהו במקרה שכח, הרי שמדובר במדינה שיש לה הסכמי שלום עם ישראל, נהנית משיתוף פעולה כלכלי ומסיוע צבאי, שברובו הגדול נותר חסוי ונסתר.
לא מעט ירדנים חבים את חייהם למודיעין הישראלי, אך בית המלוכה מסתיר זאת. לירדן נוח יותר שלא להצטייר בדעת הקהל הערבית כמי שיש לה יחסים צבאיים או אחרים עם ישראל. אלא שכאן המקום להדגיש את ההבדלים בין המלך הנוכחי עבדאללה לאביו חוסיין. בעוד האב לא הסתיר את השלום עם ישראל, בנו עושה כל שאפשר כדי לשמור על שלום קר.
הוא מאפשר לתקשורת להשתלח במדינת ישראל בכל הזדמנות, נותן לפוליטיקאים כמו יו"ר הפרלמנט לשבח מחבלים, בעוד הוא נהנה משיתוף הפעולה שמסייע לו למנוע פיגועים נגד ירדנים. וכעת, סיפור השערים האלקטרוניים רק מלהיט את האווירה העכורה גם כך נגד ישראל.
עבדאללה הוא הגורם היחיד שיכול לסיים את המשבר בהר הבית, וגם סביב אירוע השגרירות. אנשיו מאשימים את ישראל כי רימתה אותם, ובעיקר את ראש הממשלה נתניהו שבמהלך שיחה עם המלך לאחר הפיגוע, לא עדכן אותו בדבר הצבת השערים האלקטרוניים, לטענתם. גם הפלסטינים טוענים כי בשיחתם הטלפונים של נתניהו ויו"ר הרשות אבו מאזן הבטיח נתניהו כי הסטטוס קוו בהר הבית לא ישנתה, ולא הזכיר דבר על הצבת מגנומטרים.
ובשטח הכול כמעט כרגיל. אלפים התכנסו אתמול סמוך לשער האריות, כשעימותים נרשמו בכפרים שמסביב לבירה, ובכפרים בגדה. והדרג המדיני בישראל? הוא דן בעניינים. למה למהר.
