52 בני אדם נהרגו בשנת 2016 בתאונות עבודה כך עולה מדוח מנהל הבטיחות במשרד העבודה והרווחה, שפורסם אתמול (שלישי). בענף הבינוי נרשמה עלייה של 16% במספר ההרוגים מאז שנת 2012, בעוד בכלל המשק חלה ירידה מצטברת של כ-12%.
בדוח נכתב כי 48,144 עובדים נפגעו במהלך עבודתם בתעשייה, במסחר, בחקלאות ובענף הבנייה, ו-80 מהם מצאו את מותם בשעות העבודה, מרביתם כתוצאה מתאונות ישירות והיתר מגורמים שהביטוח הלאומי מגדיר כעקיפים, כמו התקפי לב, כשל הנדסי, תאונות דרכים במקום העבודה או בדרך אליו, אירועים פליליים ומקרי אובדנות. בין השנים 2016-2010 חלה עלייה מצטברת של כ-28% בתשלומי המוסד לביטוח לאומי לעובדים בגין פציעות שנגרמו מתאונות עבודה, כ-6% ממנה רק בשנה החולפת.
מספר ההרוגים בתאונות בענף הבינוי עומד על פי הדוח על 39, כש-21 מהם מצאו את מותם כתוצאה מנפילה מגובה, שישה מנפילת חפצים, ארבעה מקריסת קירות ושניים מהתחשמלות. הנתונים עומדים בסתירה לאלה של ארגונים כמו הפורום למניעת תאונות עבודה, המצביעים על 49 הרוגים.
על רקע הפער בין הנתונים, האשים מוקדם יותר השנה ראובן בן שמעון, מייסד הפורום וממובילי המאבק בתאונות עבודה כי "מדובר בנתון שגוי בלשון המעטה, שאיננו משקף את המציאות הקטלנית בענף הבנייה בישראל ונועד להציג מצג שווא בפני הציבור ובפני גורמי חוץ".
מהדוח עולה כי בשנת 2016 גדל שיעור העובדים הזרים שנפגעו בתאונות עבודה קטלניות, ו-21 מהעובדים הזרים נהרגו בענף הבינוי לעומת חמישה עובדים זרים בענפי המשק האחרים. מהצלבת הנתונים של מנהל הבטיחות והביטוח הלאומי עולה כי ישנו תת דיווח משמעותי בכל הנוגע לתאונות עבודה הנוגעות לעובדים המגיעים מהשטחים.
במשרד העבודה והרווחה הסבירו כי מדיניות מנהל הבטיחות למיגור היקף תאונות העבודה מתמקדת בהגברת פעולות הסדרה ומניעה הכוללות בין היתר אכיפה פרטנית על קבלנים סוררים, מיפוי אתרי בנייה קטנים (כדוגמת תמ"א 38), הידוק שיתופי פעולה עם משטרת ישראל לשם הגברת ההרתעה ומיצוי הדין והגברת השקיפות והנגשת המידע הקיים ברשות המנהל על קבלנים לציבור הרחב ומקבלי החלטות.
בחודש שעבר אושרה הצעתו של שר העבודה והרווחה חיים כץ למאבק בתאונות העבודה, המטילה אחריות אישית ועיצומים כספיים על קבלנים באתרי בנייה שנמצאו בהם כשלים בטיחותיים של עד 35 אלף שקל בגין כל עבירה. בהנחיית כץ הוקמה ועדה להתאמת הפרמיות לביטוח הלאומי שמשלם המעסיק, כך שיביאו בחשבון את הנזק הכלכלי שנגרם לעובד, לקופת המדינה הנושאת בנטל התשלום ולמשק בכללותו.