"יש לבחור את מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה בבחירות מוקדמות בין כל חברי המפלגה". את ההצעה המהפכנית הזאת הוביל בתחילת 1974, פעיל המשמרת הצעירה במפלגה, חנן קריסטל שמו. לימים הפך קריסטל לאחד הכתבים הפוליטיים הבולטים, ומפלגת העבודה אימצה את השיטה 18 שנים מאוחר יותר. אחריה הלכו מפלגות נוספות.
מראשית שנות ה-90', עת אימצו המפלגות הגדולות את שיטת הבחירה הישירה, הפכה השיטה כלי מקובל בפוליטיקה הפנים-מפלגתית. הרבה מערכות בחירות יצריות התרחשו באותן שנים. חלק מהתקוות לשיפור אופן הבחירה התגשמו. במקביל צצו הרבה חוליים, מרידוד השיח דרך אובדן האידיאולוגיה, ועד עליית השפעתו של הכסף על הבחירות הפנימיות והתחזקות קבלני קולות.
במשך שנים, את רשימות המועמדים קבעו ועדות מסדרות. בדומה למה שעדיין מתרחש במפלגות החרדיות, ישבו מועצות של מפא"י ושל חרות וקבעו את התמהיל הנכון שימזג לרשימה. קולות ראשונים לשינוי השיטה עלו בשנות ה-60'. ב-1968 קראה חברת הכנסת שולמית אלוני מהעבודה, לקיים פריימריז כדי לקבוע מי יוביל את המפלגה. דרישתה עלתה "נוכח הפער העצום בין המנהיגים ומושגיהם המיושנים על סוציאליזם וציונות, לבין העושים את המלאכה", כדבריה.
עוד בוואלה! NEWS:
הנער מאשדוד תועד שניות לפני מותו מהתחשמלות; אמו: " הייתה רשלנות"
"עקבו אחרי חוקרים בינלאומיים": התכנה הישראלית שמסבכת את מקסיקו
לפיד: "פרשת הצוללות היא לא רק שחיתות אלא פגיעה בביטחון"
אלוני אמרה ש"לא ייתכן עוד מינוי מועמד לראשות הממשלה על ידי ועדת מינויים שמתכנסת במטבח לקביעה מי יעמוד בראש". ב-1972 מפלגת הליברלים העצמאים הציעה לחוקק את חוק הבחירות המקדימות, בנימוק "שיש לפתור את בעיית היעדר השפעה וקשר בין הבוחר והנבחר".
הדרישה נפלה כלעומת שצצה. מפלגת העבודה שלטה במדינה כבר 20 שנה ונדמה היה לה שכך יהיה לנצח ושאין צורך לשנות את השיטה. גם במפלגות היריבות הממסד הוותיק לא רצה לשנות והעדיף לשמור על הקיים. אך הדברים השתנו ב-1973, אחרי מלחמת יום הכיפורים.
מערכות רבות במדינה עברו זעזוע ודרישה לבחון מחדש מוסכמות ישנות, בהן גם שיטת הממשל. חבר הכנסת גד יעקובי מ"העבודה" ביקש להוביל עם אחרים תהליך של דמוקרטיזציה של שיטת הממשל. לשם כך אמר כי יש לערוך בחירות אזוריות לכנסת, לבחור ראשי ערים בבחירות אישיות (אז עדיין הצביעו רק עבור רשימות בבחירות המקומיות, א.א.) ולערוך פריימריז במפלגות.
גם יוסי שריד, חבר הכנסת הצעיר של "העבודה", ביקש להביא את השיטה למפלגה: "הייתי רוצה פריימריז", אמר ב-1976, כשהתגורר עם משפחתו בקרית שמונה ולימד בבית ספר תיכון בעיר. "זה לא רעיון מקורי. אין לנו זכויות יוצרים עליו. עלינו ללכת בעקבות מדינות שראוי לחקותן".
הצעתו הייתה לדבריו "פשוטה מאד: שלכל חברי המפלגה הרשומים תהיה זכות לבחור, על בסיס מחוזי, את כל שליחי המפלגה בכל תחומי פעילותה. יש בהצעתי את כל היתרונות ואין בה אפילו חיסרון אחד". שריד תמה, "מה נותנת חברות במפלגה? היא אינה מקנה מוניטין יוצאים מהכלל. כבוד גדול אין מזה". לכן טען, על חברי המפלגה להשתתף בהליכים הדמוקרטיים.
אלא שהממסד הוותיק דחה ניסיונות לשינוי ואחרי שנה ספג הפסד צורב בבחירות לכנסת. בגין והליכוד חוללו מהפך פוליטי והקימו ממשלה. וכך הליכוד והעבודה המשיכו לשמור על השיטה.
אחרי ניצחון העבודה: הליכוד אימצו את שיטת הפריימריז
ב-1992 זה קרה לראשונה: מפלגת העבודה קיימה פריימריז לקביעת יושב ראש המפלגה וחברי הרשימה לכנסת. בבחירות נדרשו חברי המפלגה להכריע בין היריבים הנצחיים יצחק רבין ושמעון פרס. על התפקיד התמודדו גם שני חברי כנסת ותיקים ומנוסים אורה נמיר וישראל קיסר. פרס קיבל 34 אחוז מקולות הבוחרים וקיווה לגרור את רבין לסיבוב שני. רבין הצליח לעבור במעט את הרף הנדרש של 40% מהקולות. כזכור, בבחירות לכנסת, השיב רבין את ההנהגה למפלגתו, לראשונה מאז 1977.
הליכוד הבין כי עליו לאמץ גם את שיטת הפריימריז, ושנה אחר כך קיים בחירות לראשות התנועה. וערב הבחירות, ב-1996, ערך בחירות לרשימת מועמדי המפלגה לכנסת. מתחילת הדרך ההליך הפתוח בפני חברי המפלגות עורר עניין ויצרים.
בפריימריז הראשונים בליכוד, ב-1993, התמודדו בנימין נתניהו, דוד לוי, בני בגין ומשה קצב. בשיא הבחירות האשים נתניהו כי "אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות "קלטת לוהטת" ונבחר לראשות המפלגה.
עשרות התמודדויות נערכו בליכוד ובעבודה, וגם במרצ, בקדימה ובבית היהודי. אין סוף חשדות לשחיתות הביא עמו ההליך: התפקדויות כפולות, זיופים ודילים מפוקפקים. יש כאלו שמתגעגעים לוועדות מסדרות, אך מאז ניתן הכוח לחברי המפלגות, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
