שעת צהריים עמוסה בלב תל אביב, באחד הימים החמים בשנה. יותר מ-30 מעלות בשמש מקבלות את פני הנוסעים בתחנת האוטובוס ברחוב הירקון. בלי צל, בלי ספסל, נוטפי זיעה ומלאי עצבים, ובעיקר חסרי אונים. "איפה שר התחבורה? הוא בטח יושב במזגן במשרד או במכונית השרד, בדרך לעוד כנס פוליטי, זה בטח לא מה שמעניין אותו", אומר דן רביד, תושב חולון שממתין לקו של חברת דן. "כל שנה מבטיחים לנו שידאגו לצל בתחנת האוטובוס, שידאגו לספסלים - אז מבטיחים. אחרי שעות בעבודה, אנשים צריכים לבלות בסאונה. נמאס להתבשל בשמש".
לפני סיום הלימודים וכשחודשי הקיץ החמים בפתח, ועדת שרים לחקיקה דחתה דיון על הצעת חוק של ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) להסדרה בחוק של סוגיית המחסה בתחנות אוטובוס. לפי ההצעה, שר התחבורה יקבע הוראות לעניין הקמה, העתקה, ביטול, תפעול ותחזוקה של סככות המתנה בתחנות אוטובוס, במקום שיבטיח את בטיחות ונוחות הנוסעים, לרבות מקומות ישיבה בתחנות והגנה על נוסעים מתנאי מזג אוויר. הצעת החוק אמנם קיבלה את הסכמת משרד התחבורה, אך משרד הפנים התנגד - ואין חדש תחת השמש.
כתבי וואלה! NEWS, מצפון עד דרום, מגוש דן ועד ירושלים, יצאו לבדוק את מצב תחנות האוטובוס בשרב. השרים אמנם בחרו לדחות את הדיון בנושא, אך בעבור מאות אלפי ישראלים התניידות בתחבורה ציבורית אינה נושא בר-דיחוי. היא מציאות יום יומית, שהופכת לעינוי בלתי נסבל כשהטמפרטורות בחוץ עולות והנוסעים - אלה שעדיין לא התייאשו - נותרים לסבול בשמש הקופחת.
התחלנו בנהריה, שם בשדרות הגעתון המפורסמות נתקלנו בתחנה ללא מקומות ישיבות או מחסה מהשמש. אולי זו מקריות ואולי זו תוצאה של העמידה הבלתי נסבלת בתחנה, אך במקום לא נמצאו נוסעים.
"זו תחנה שבה רואים בעיקר נשים זקנות, רבות מהן ללא מכונית פרטית וכאן עובר הקו שמגיע לבית העלמין, אז זו הדרך היחידה שלהן לבקר את יקיריהן", סיפרה מוכרת מחנות סמוכה. המצוקה בתחנה ברורה גם לה, והיא מוסיפה: "כשאני רואה אותן עומדות בתחנה אני מציעה להן להיכנס לחנות, שישהו קצת בחנות המקורה, עם המזגן".
גם כן בצפון, בכפר הדרוזי ג'ת, התגלתה תמונה אבסורדית - שתי תחנות משני צדי הכביש, האחת מקורה והשנייה חשופה לשמש. "אם אנשים מחכים לאוטובוס שעובר בתחנה הזאת, הם ממתינים לו בתחנה שמעבר לכביש, כי שם יש גג", סיפרה ביבר מהיל, תושבת הכפר.
"בתחנה שמעבר לכביש יש ספסל וסככה, אבל בתחנה הזו אין שום אפשרות להמתין לאוטובוס בתנאי שמש או גשם קשים. בכניסה לג'וליס אין מחזה אבסורדי, אך הוא עגום יותר - תחנות בשני הצדדים ללא מחסה. מי שמחפש צל, יכול למצוא אותו במטע הזיתים הסמוך. נקודת אור התגלתה ביישוב כליל, שם מצאנו תחנה מוצלת ומפוארת, שראויה לכל המחמאות.
"לפחות באוטובוס יש מזגן, אז מתפללים שיגיע מהר"
הדרמנו לירושלים, ושם נתקלנו בתחנות חשופות לשמש ברחובות אגריפס ובשדרות בן צבי. "יש תחנות בלי גג, יש בלי ספסל, ויש כאלה שבהן הרבה פעמים אין מקום ישיבה והגגון הקטן מספק צל רק לחלק קטן ממנה. אם ממתינים יותר מארבעה אנשים, כבר אין מקום", מספרת סמדר, תושבת נחלאות שנוסעת באופן קבוע בקו 15, בתחנה שאינה מקורה. "לפחות כבר אין אוטובוסים בלי מזגן, אז סובלים בשקט ומתפללים שהוא יגיע מהר", היא מתנחמת.
יוסי סעידוב, תושב ירושלים ומייסד ארגון "15 דקות" לייעול התחבורה הציבורית, פנה לאחרונה לעירייה בתלונה על תחנות לא מוצלות בעיר. "הגיע הזמן שהאחראים על התחנות בעיריות ובמשרד התחבורה יתחילו להשתמש קצת בתחבורה ציבורית. אולי רק אחרי שהם יירטבו בגשם וייצלו בחום הם יתחילו להבין איך מתכננים תחנות לאוטובוסים ברחובות ובנתיבי ישראל", אמר.
חזרנו לתל אביב, ובדקנו גם את נגישות התחנות לבעלי מוגבלויות. מסתבר שבחלק מהתחנות, החוויה הלא נעימה מתחילה הרבה לפני שהאוטובוס התעכב או שהשמש הקופחת הקשתה על הנוסעים; תחנות רבות אינן נגישות לנכים, ברובן אין כתב ברייל כנדרש ובחלקן אין הצלה וחסרים דפי מידע וזמני נסיעות לרווחת הציבור.
בדיקת "חניכי קבוצות הנוער לכבוד שניאור חשין", שהקימה עמותת אור ירוק, בחנה את מצבן של 266 תחנות אוטובוס ב-32 רשויות ברחבי הארץ. הנתונים שאספו המתנדבים מראים כי ב-17% מתחנות האוטובוסים בישראל לא קיימת הצלה, או שקיימת ואינה תקינה בפועל; ב-59% מהתחנות שנבדקו לא הופיע דף עם כתב ברייל, או שהופיע ולא היה תקין לציבור לקויי הראיה; ב-35% מהתחנות אין מקומות ישיבה לנוסעים וב-12% מהן לא נמצא שלט צהוב שמכיל מידע על הקווים שעוברים בתחנה ועל תחנות היעד שלהם.
"תחנות אוטובוס רבות בישראל נראות כמו בעולם השלישי, ללא גג שיגן מהשמש או כיסא שיאפשר לאזרח ותיק להמתין בנוחות בימי הקיץ הלוהטים", אומר ארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק. "ההמתנה לאוטובוס תחת השמש הקופחת היא פעולה לא נעימה, ואנשים פשוט מוותרי עליה ונאלצים לעשות שימוש ברכב פרטי, אם יש ביכולתם. מי שנפגע ונאלץ לעמוד זמן רב בשמש אלה האוכלוסיות החלשות, אלה שלא יכולות לזעוק ולהפגין. כשמדברים על שיפור התחבורה הציבורית, צריך להתחיל מתחנות האוטובוס, ובעיקר מדבר בסיסי כל כך כמו גגון נגד השמש והגשם", הוא מוסיף.
גם מוקד מבלים כמו הטיילת לא ראוי להגנה מהשמש
חזרה לרחוב הירקון בתל אביב. משפחת מאיר עושה דרכה לחוג עם הילדים, שלא מסתירים את אכזבתם מההמתנה הארוכה. אם המשפחה, דנה, מספרת על מציאות קבועה ומתסכלת. "פעמיים בשבוע אנחנו לוקחים מכאן קו 17 לחוג השחייה של הילדים, זה מצב קשה ובעיקר לא נעים". יואב, בנה, מביע עמדה פשוטה: "למה זה כל כך מורכב להצל את התחנה? לפעמים בגלל החום אנחנו נכנסים מתחת לבניינים ומפספסים את האוטובוס. אתה יודע כמה פעמים נרטבנו בחורף בגלל המתנה לאוטובוס?".
לא רחוק מהם, ממתינה לאוטובוס שיחזיר אותה לביתה בחולון, עומדת ליאת גרנרייך שעובדת בסביבה. "המצב מעצבן, עוד יותר כואב לי שהמצב החמור הזה כנראה לא מעניין מספיק את המנהיגים. מדובר באלפי צרכני תחבורה ציבורית שנוסעים כל השנה באוטובוסים, וזה לא מעניין אף אחד. אם המנהיגים שלנו היו משתמשים יום אחד בתחבורה ציבורית, אני מבטיחה לך שינוי", היא מסכמת.
ואם במרכז התושבים מתלוננים, הרי כשמדרימים עוד יותר המציאות לא הופכת לנעימה. באשקלון תחנות חשופות הן עניין בשגרה, בשכונות מגורים רואים אותן בכל פינה, חסרות הגנה מפני השמש. הנחנו שמדובר בבעיה נקודתית, אז החלטנו לפקוד דווקא את אחד האזורים המתוירים בעיר, זה שבחודשי הקיץ אמור לקלוט אלפי מבלים מהעיר ומחוצה לה - הטיילת.
המציאות העגומה אינה מסתכמת רק בכך שנחשפנו לתחנות ללא מחסה מהשמש, אלא בכך שאותן תחנות פשוט נותרו שוממות מנוסעים.
גיל יעקב, מנכ"ל עמותת "15 דקות", שיגר לאחרונה מסמך חריף למשרד התחבורה בעניין החשיבות הרבה להצל תחנות. "בשנים האחרונות מתרבות תלונות של צרכני תחבורה ציבורית הנוגעות לתחנות. חלק ניכר מהתלונות נובע מהחלפת תחנות ישנות לתחנות חדשות אשר אינן ממלאות את ייעודן להיטיב את זמן ההמתנה".
במסמך שהועבר לבכירים במשרד התחבורה שוזר הארגון את מגוון התלונות שמגיעות אל הארגון מצורכי התחבורה הציבורית, ולדבריו, "רשויות מקומיות מעדיפות שטחי פרסום, או תחנות שנראות יפות מבחוץ, אבל לא מספקות את תנאי ההמתנה הבסיסיים לציבור. כבר יותר משנה וחצי תקועות במשרד הנחיות חדשות לתחנות, שגם הן לא מספקות את המענה הנדרש".
בחודש שעבר העביר ח"כ חנין נוסח מעודכן להצעת החוק שעלתה בוועדת שרים לחקיקה, וממתין לחוות דעת משפטית מצדם. כשזו תתקבל, הוא יעלה את הצעת החוק להצבעה נוספת בקרב השרים. "במקומות רבים בארץ, תחנות אוטובוס מסומנות באמצעות עמוד ציון בלבד, באחרים האחריות על תחזוקת התחנות הופרטה, והן מעוצבות לשרת את צרכי המפרסמים, על חשבון נוחות המשתמשים", נכתב בדברי ההסבר להצעה.
"כיום אין הסדרה חוקרית להקמה ותחזוקה של סככות המתנה בתחנות האוטובוסים, ומול המצב הקיים עולה הצורך בפיקוח נוסף על הנושא".
הצעות חוק דומות הונחו בעבר על שולחן הכנסת ה-19, מצדה של ח"כ תמר זנדברג (מרצ), אך זו לא זכתה לקידום.
ממשרד התחבורה נמסר: "הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה השלימה בימים אלה את 'נוהל עיצוב סככות המתנה לאוטובוסים', המגדיר תקן אחיד לתחנת אוטובוס בכל הארץ. התחנות החדשות מבטיחות סביבת המתנה מיטבית למשתמשי התחבורה הציבורית, תוך מתן דגש על מאפייני המרחב הציבורי גודל הסככה, בהתאם לאופי השירות בה. תנאי מזג האוויר, לפי אזורי הארץ, מייצרים בידול בין מרחבים עירוניים ומרחבים בינעירוניים. בנוסף, עיצוב הסככה מביא בחשבון התקנה של מתקני מידע לציבור, תוך התייחסות לשלטים דינמיים ואינטראקטיביים וביצוע התאמות נדרשות לאמצעי כרטוס למיניהם".