סימון וייל, ניצולת שואה, עורכת דין ושרת הבריאות לשעבר של צרפת, שמילאה תפקיד חשוב בתנועה לקידום זכויות הנשים באירופה במאה הקודמת, הלכה לעולמה, והיא בת 89 - כך נמסר היום (שישי) מטעם משפחתה. היא מילאה שורה של תפקידים ציבוריים בכירים, ואחד מהישגיה החשובים והמוכרים ביותר הוא לגליזציה של הפלות בצרפת, כבר בשנות ה-70. וייל מתה בביתה שבפריז, והותירה אחריה שלושה בנים.
נשיא צרפת עמנואל מקרון מסר למשפחתה היום כי הוא מקווה ש"הדוגמה שהיא התוותה תנסך השראה באזרחי המדינה, שימצאו בה את המיטב של צרפת". השר לשעבר פרנסואה רבסמן, שמכהן כיום כראש עיריית דיז'ון, כינה את וייל "אישה של מאבקים", והוסיף כי המורשת שהיא הותירה אחריה היא "נחישות במאבק למען זכויות הנשים ונגד אנטישמיות". ראש הממשלה לשעבר אלן ז'ופה כתב בטוויטר: "כבוד גדול לפוליטיקאית הזו, לאומץ שלה ולנחישות שלה במאבק למען הנשים".
עוד בוואלה! NEWS:
לקראת הבחירות: גרמניה אישרה נישואי להט"ב - מרקל הצביעה נגד
רשת MSNBC על השתלחות טראמפ במנחיה: "הנשיא מכלה זמנו בבריונות"
20 שנה לשליטת סין בהונג קונג, וביקורו של הנשיא רק מחריף את המחאה
וייל נולדה בניס בשנת 1927, בשם סימון ז'אקוב. מחודש מרץ 1944 עד אפריל 1945 היא הוחזקה במחנות אושוויץ וברגן בלזן, ובסוף שנת 1945 היא כבר החלה את לימודי המשפטים שלה באוניברסיטת סיינס פו. שנה לאחר מכן היא נישאה לאנטואן וייל שמת לפני ארבע שנים ומשנת 1957 עבדה כעורכת דין. באמצע שנות ה-60 היא נכנסה לפוליטקה, ראשית בתפקידים שונים במשרד המשפטים בפריז.
היא מונתה בשנת 1974 לשרת הבריאות, תחת הנשיא ז'אק שיראק. באותה העת היא לא הייתה מוכרת במיוחד בציבוריות הצרפתית, אולם תוך מהרה צברה לה שם כפוליטיקאית נחושה. היא הצליחה לקדם את מה שכונה "חוק וייל", המאשר בחוק הפלות, ובכך הפכה את צרפת למדינה הקתולית הראשונה לעשות זאת.
בהמשך חייה, היא כיהנה בשורה ארוכה של תפקידים ציבוריים, כולל נשיאת הפרלמנט האירופי, חברת המועצה החוקתית של צרפת, וחברת האקדמיה הצרפתית. היא פרשה מהחיים הציבוריים בשנת 2007, אז גם פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "חיים", אולם נחשבה גם לאחר מכן לדמות אהודה בציבור.
היא זכתה בשנת 2012 לעיטור לגיון הכבוד, שהעניק לה הנשיא דאז פרנסואה הולנד. כמו כן, היא קיבלה במהלך חייה תארי כבוד מאוניברסיטת פרינסטון האמריקנית וממכון וייצמן הישראלי. היא סיפרה כי חוויותיה במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה איבדה את הוריה ואחיה, טיפחו בה את תמיכתה הנלהבת בנחיצותו של האיחוד האירופי.