לא יהיה מוגזם להעריך שגם בפרקליטות מחוז מרכז מתחרטים על הסדר הטיעון שחתמו עם השופט בדימוס יצחק כהן, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי נצרת. הביקורת של השופטת עינת רון הייתה הכול מלבד מרומזת. "מדובר אמנם במעשה שאינו מצוי ברף הגבוה של עבירות מין, אך אין להקל בו ראש ולהפחית מחומרתו, כפי שעשתה התביעה בטיעוניה", נימקה שופטת בית משפט השלום ראשון לציון.
השופטת רון הסבירה כי לא מדובר בליטוף אקראי של כהן לעוזרת משפטית שנכנסה אליו למשרד, אלא החדרת ידו מתחת לבגדיה וליטוף גבה. יתרה מכך, מדובר בפער תפקידים וגילים ניכר בין כהן, שכיהן באותה העת כסגן נשיא בית המשפט המחוזי, למתלוננת, ששימשה עוזרת משפטית של שופט אחר בבית המשפט. "ניצול ציני של מעמד בכיר ותפקיד בכיר, כלפי עובדת צעירה, שבאופן פורמלי אף הייתה נתונה למרותו של הנאשם", חתמה.
לקריאה נוספת:
השופט יצחק כהן: "הרשעה היא גזר דין מוות, לא אוכל לתרום לחברה"
נשיא בית משפט מחוזי לשעבר יצחק כהן יואשם במעשה מגונה והטרדה מינית
השופט בדימוס יצחק כהן הודה בהטרדה מינית של עובדת
לא מעט ביקורת נשפכה על הסכמת הפרקליטות להימנע מהרשעתו של כהן בהסדר הטיעון, דווקא מצד פרקליטת המחוז, רונית עמיאל, התובעת בתיק משה קצב, שהצטיירה כמגינת הנשים. ביקורת נוספת נשמעה על בחירת הפרקליטות לציין בטיעונים לעונש כי מדובר היה ב"מעידה חד פעמית" של כהן. אלא שנגד כהן היו לא מעט תלונות נוספות: חלקן נסגרו, על חלקן חלה התיישנות. אכן הן לא הבשילו לאישומים, אולם הבחירה דווקא בניסוח זה היא מבחינת לעג לרש, שכן בפרקליטות ידעו היטב שקיימים מקרים נוספים ושרק עניינים טכניים כמו התיישנות מנעו מחלקם להפוך לאישומים.
הביקורת לא הסתיימה כאן. השופטת רון דחתה גם את יתר טיעוני התביעה, וקבעה כי עם כל הכבוד לקבלת האחריות ולהבעת האמפתיה והחרטה אין זה מבטל את החומרה במעשים. לשיטתה, הבחירה באי-הרשעה היא לא פחות מפגיעה משמעותית באינטרס הציבורי. "למותר לציין בעניין זה אף את הרתעת הרבים ואת הצורך למגר את התופעה של הטרדות מיניות, ובעיקר במקומות עבודה". המילים האלה, ניתן לשער, פגעו בנקודה רגישה.
כהן צפוי לערער. השאלה היא מה תעשה הפרקליטות: האם תתמוך בערעור? האם תחזור בה מההסדר? ואולי היא תעדיף - משיקולי נראות - לשבת על הגדר, להשאיר את הדבר לשיקול בית המשפט ובכך להוסיף פרק נוסף לאותה שרשרת החלטות אומללה.
(עדכון ראשון: 23:20)