העימות הכושל וההדלפה המרושלת: הסיבות למפלת לה פן בבחירות

"לה פן לא תנצח בבחירות בצרפת גם בפעם הבאה, למרות הישגיה", כך אמר לוואלה! NEWS בריאיון מיוחד אלן פרשון, לשעבר העורך בפועל של העיתון "לה מונד", וכיום בעל טור וסופר שחיבר כמה ספרי עיון מצליחים על הפוליטיקה העולמית. "אם אחרי שורת פיגועי טרור איומים, שבוצעו כולם בידי אזרחים צרפתים ממוצא ערבי, מארין לה פן לא הצליחה לנצח בבחירות, אינני משוכנע שהיא תצליח לנצח בעתיד", הוסיף. "מתברר בדיעבד שגם השאלות המשמעותיות - והן אכן כאלה - שלה פן העלתה, כמו הזהות הצרפתית, לא שיחקו תפקיד כה משמעותי בבחירות כפי שסברו תחילה".

הבחירות האלה היו חסרות תקדים. אולי התקדים היחיד הוא ניצחונו ההיסטורי של שארל דה גול ב-1958. מעולם לא קרה ששתי המפלגות המסורתיות – השמרנים ובמיוחד הסוציאליסטים - קרסו ונעלמו כמעט מהמפה הפוליטית. מעולם לא קרה שנשיא מכהן לא התמודד שוב על המשרה. מעולם לא התמודדו שני מועמדים שאין להם מפלגה בפרלמנט, ומעולם לא ניצח בבחירות אדם שלא נבחר מעולם לשום משרה – עד אתמול.

הנשיא מקרון - סיקור מיוחד של הבחירות בצרפת:
הנשיא שנפל מרכבת, וזה שמת מדקירות: ההיסטוריה המוזרה של נשיאי צרפת
עידן חדש בצרפת: הטירון הפוליטי שכבש בתוך שנה את ארמון האליזה
עליית מקרון אינה ניצחון הטובים, אלא הדיפתם של זורעי השנאה

ועכשיו איך מושלים, כמאמר אמרתו הנודעת של דה גול, ששאל בתסכול איך אפשר לשלוט במדינה שיש בה 400 סוגי גבינה. תנועתו החדשה של מקרון, "קדימה!", מציבה מועמדים בכל אחד מ-577 אזורי הבחירה. "אנו עם פרגמטי", מסביר פרשון. "אם כבר בחרנו נשיא, בדרך כלל אנו נותנים לו רוב פרלמנטרי. בחוקה הצרפתית יש אמצעים המסייעים לנשיא עוד יותר מאשר בחוקה האמריקנית – לנשיא יש יכולת גדולה יותר להוציא צווים נשיאותיים בהשוואה לנשיא ארצות הברית".

לא ברור אם מקרון יוכל לממש את חזונו, הכולל בין היתר שינויים מבניים בכלכלה הצרפתית - שבוע עבודה בן יותר מ-35 שעות, ואפשרות לפטר ולשכור עובדים חדשים. מרבית הצרפתים צופים הפגנות סוערות של האנרכיסטים ואיגודי העובדים, שיתנגדו לכל שינוי בזכויות המקודשות. עם זאת, פרשון לא בטוח. "האיגודים אינם האיגודים של שנות ה-50 וה-60, עוצמתם פחתה משמעותית".

על אף ש"החזית הלאומית" של לה פן לא ניצחה, 11 מיליון צרפתים הצביעו עבורה, ורבים אחרים דוחים את חזונו הגלובלי של מקרון, שרובם תומכי מועמד השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון. ל"חזית הלאומית" שני מבצרים בולטים, הסביר פרשון. "הם שונים זה מזה. בדרום, באזור ניס, הם אנשי עסקים, הם בורגנים, יורשי הפוז'דיסטים. הם מתלוננים על שאינם יכולים יותר למצוא קצב טוב כי כל הקצבים מוכרים חלאל. הם לא בהכרח עניים, אבל מתנגדים להגירה, לצרפת החדשה.

בצפון ישנו מבצר אחר – המזכיר מאוד את 'טראמפ לנד', את מצביעי טראמפ בוויסקונסין, במישיגן, בפנסילבניה. הפועלים שפעם הם או אבותיהם הצביעו כאיש אחד עבור הסוציאליסטים, או הקומוניסטים. כיום הם מצביעים לה פן. ובדיוק מאותן סיבות – אבדן המשרות, הגלובליזציה וההגירה".

ישנה נקודה פרוזאית שהפכה את הפסדה הצפוי של לה פן לתבוסה – העימות בינה ובין מקרון. כל העבודה הקשה שעשתה במשך השנים כדי להפוך את תנועתה לתנועה מכובדת, לגרור אותה מהשוליים הצעקניים אל המרכז, עבודה שבסך הכל הצליחה מאוד - עלתה בתוהו כשלה פן בעטה בדלי.

בעימות היא שבה להיות לה פן של פעם, שלא לאמר ז'אן-מארי לה פן, אביה. אולי היא חשבה שזה הסיכוי היחיד שלה לנצח, ולא משנה אם תפסיד או תובס. והיא הובסה. המדגמים וסקרי דעת הקהל מורים שבין העימות, לבין הבחירות – תוך ימים ספורים – מקרון עלה ב-10%. שני הדברים היחידים שקרו שיכולים להסביר זינוק כזה הם העימות והניסיון המגושם לפגוע במקרון על ידי הדלפת מסמכים ממטהו. שניהם כשלו.

"זה לא היה קרב על גורל הציביליזציה המערבית", אמר פרשון, "אלא עוד קרב. הגל הפופוליסטי שחשבנו שישטוף את העולם כולו ואין מה לעשות נגדו נבלם. הוא נבלם באוסטריה, בהולנד וכעת בצרפת. אמנם בכל מקרה ומקרה המערכת הפוליטית פנתה ימינה, לעתים בחדות, אבל המערכת הממוסדת ניצחה".

האם זה טוב או רע? תלוי כמובן את מי שואלים, ומבחן התוצאה יכריע. בכל מקרה צרפת, כדרכה זה מכבר, מפנה עורף לאופנות החדשות האנגלו-סקסיות. בגיל 39, עמנואל מקרון נושא על כתפיו משא כבד מאוד.