נטשה קמפוש נאלצת להתמודד עם שלל שמועות זדוניות בדבר חטיפתה כבר מעל לעשור. טענו שהיא זייפה את חטיפתה, שאמה ניהלה רומן עם החוטף ושהיא עדיין מתגוררת בבית הזוועות ההוא. בראיון ל-The Mirror היא מנסה לשים סוף לשמועות ולהשאיר את העבר הכואב מאחוריה.
קמפוש האוסטרית נחטפה מהרחוב ב-2 במרץ 1998, כשהייתה רק בת 10. היא הייתה בדרכה לבית הספר שברובע דונאוושטט, וינה, אחרי מריבה קשה עם אמה. החוטף, וולפגנג פריקלופיל בן ה-44, החזיק בה במרתף ביתו במשך כמעט 8 וחצי שנים - שם הכה, הרעיב ואנס אותה פעמים רבות. עדי ראייה דיווחו כי ראו אותה נכנסת למכונית מסחרית לבנה, שחלונותיה שחורים. המשטרה מצאה את בעל הרכב אך האמינה להסבריו המשכנעים והלכה על כיוון חקירה אחר.
בשנות השבי הראשונות, קמפוש לא הורשתה לעזוב את המרחב הקטן בו חיה, אולם לאחר כמה שנים הוא הרשה לה להסתובב ברחבי הבית ובגינה. ב-23 באוגוסט 2006 היא ניצלה את חוסר תשומת הלב של חוטפה בזמן שהוא דיבר בטלפון, הקישה בחלונה של שכנה בת 71 ואמרה לה "אני נטשה קמפוש". המשטרה חילצה את קמפוש ומצאה את גופתו של פריקלופיל על פסי רכבת ליד תחנת נורדבאנהוף בוינה. ליד גופתו נמצא מכתב התאבדות, אם כי לא מעט חושדים שהוא נרצח ע"י ארנסט הולצפפל, שותפו לעסקים, שתועד נפגש עמו זמן קצר לאחר בריחתה של קמפוש. בשנה שעברה עלו טענות שפריקלופיל היה אף מקושר לרשת נרחבת של סחר בילדים, ששירתה בין השאר כמה מעשירי אוסטריה.
עוד ב"אסור לפספס":
קמפוש, היום בת 29, "ירשה" את ביתו של פריקלופיל ובניגוד לשמועות - היא לא עברה לגור שם. "אני עדיין מבקרת בבית הזוועות בו הוחזקתי כשפחת מין במשך 8 וחצי שנים", היא מספרת ל-The Mirror, "הבית ריק. אנשים באים מדי פעם להניח נרות לנשמתו של החוטף", היא מספרת ומוסיפה שהיא כבר לא מפחדת, "הבית עצמו לא יכול לפגוע בי. רק הזיכרונות ממה שקרה כאן יכולים. לבנים ומלט אין בהם רוע. אני לא מתעצבנת יותר כשאני מגיעה לכאן. המשכתי הלאה".
רבים שאלו אותה מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן לאזור אומץ ולברוח. בספרה "10 שנים של חירות" היא הסבירה: "אחד הזכרונות הקשים ביותר מהשבי שלי היה כשהחוטף דחף אותי לדלת הכניסה הראשית, כשאני לבושה בתחתונים, חצי מורעבת, מכוסה בחבורות ואמר לי: 'קדימה, רוצי. בואי נראה כמה רחוק תגיעי'. הייתי כה מושפלת ומלאת בושה שלא יכולתי לעשות צעד אחד. הוא דחף אותי מהדלת ואמר 'את רואה, העולם בחוץ לא רוצה אותך בכל מקרה. המקום שלך הוא כאן ורק כאן'". לכתבת רני סדלר היא סיפרה בעבר: "להיות מסוגלת לשהות במקום שחלק כה גדול של ילדותי המזוויעה קרתה בו זה פשוט משחרר". היא טוענת שפסיכולוגים רבים המליצו לה למכור את ביתו ומכוניתו של החוטף, שגם נותרה שלה, אך היא לא מסוגלת לשחרר ומספרת שהעדיפה להשאיר את הבית ברשותה כדי לא לאפשר לו להפוך לאתר עליה לרגל.
קמפוש חזרה לחיים תקינים ככל הניתן, על אף שהיא סובלת מהפרעת דחק פוסט טראומתית וממשיכה לעבור טיפולים פסיכולוגיים במטרה לחיות בשלום עם העבר שלה. בשנים האחרונות חוזרה ע"י מספר גברים מפוקפקים ומספרת שהיא מתקשה למצוא קשר רציני. "היו כמה גברים מטורפים עם כוונות מטורפות. הם היו כותבים לי מכתבים בהם תיארו את מה שהם היו עושים לי. אחד אמר שהוא מאוהב בי ורוצה להתחתן איתי. כשרק השתחררתי זכיתי להגנה משטרתית ולאחד המחזרים הוגש צו הרחקה". קמפוש מאוד זהירה בכל הנוגע למערכות יחסים, "קשה לסמוך על אנשים. היו שמועות שכבר מצאתי אהבה, אפילו עם כמה אנשים שונים, אבל אף אחת מהשמועות אינה נכונה. השמועות מקשות עליי להימצא במקום ציבורי עם גבר".
רגשותיה לפריקלופיל, החוטף המפלצתי שלה, מורכבים מאוד. במשך חלק גדול מחייה, הוא היה האדם הבוגר היחיד שהכירה ולמרות שהוא היכה ואנס אותה הוא גם האכיל, הלביש וחינך אותה. היא יודעת שהוא עשה דבר נורא אך מנסה להבין את מניעיו ומסרבת לתת לעברה לשבור אותה. השמועה היחידה שהתבררה כנכונה, לפחות לדברי קמפוש, היא שהיא הלכה לראות את גופתו אחרי המוות. היא כתבה בספרה: "לא רציתי שהביקורים שלי בחדר המתים יפורסמו כי לאנשים מבחוץ קשה להבין למה עשיתי את זה. היה לי רק אדם אחד שהייתי קרובה אליו במשך המון המון שנים. הייתי תלויה בו ונאלצתי להשלים עם זה. אתה לא יכול פשוט לשכוח ממישהו שהיה לצידך 8 וחצי שנים מהחיים שלך. ביליתי איתו כמעט את אותו זמן שביליתי עם המשפחה שלי לפני החטיפה. לאישיות שלו היה 2 צדדים. צד אחד אפל, אכזרי, של אדם ללא מצפון והשני של גבר נאה, הבן האמיץ".
קמפוש צברה הון שמוערך בכ-25 מיליון שקלים מגופי תקשורת ששילמו על ראיונות איתה. היא תרמה כספים לארגוני צדקה, כולל לארגון בעלי החיים PETA ולמשפחתו של יוזף פריצל, החוטף האוסטרי שהחזיק את בתו בשבי במרתף במשך 24 שנים. היא גם מסייעת בהעלאת מודעות למצוקת הפליטים.
